הבוקר למדו קומץ קוראי 'הארץ' עוד מונח בלקסיקון של העיתון. הפעם, כך נראה, הגענו לאות מ' וליתר דיוק למילה 'מטרד'.
במאמר המערכת שלו (שמתם לב? לא מאמר של איזה גדעון לוי או עמירה הס אלא מאמר מערכת!) הבהיר לנו העיתון שתחת המונח מטרד לאומי נכון להכניס את יו"ר 'הבית היהודי, שר הכלכלה נפתלי בנט.
ומדוע זכה כבוד השר בתואר המפוקפק? הנה ההסבר מתוך מילותיו המעודנות של העיתון האינטלקטואלי: "שלשום, בראיון לערוץ 7, טען שבתוך ימים יפורסמו מכרזים לחידוש הבנייה בתחומי ירושלים. “באופן אירוני", אמר, "דווקא הבנייה בירושלים נעצרה, ואת הפקק הזה אנחנו פותחים בימים אלה... עמדנו על זה שלא תהיה הקפאת בנייה. הבנייה תימשך... כבר בימים הקרובים ייצאו מכרזים בהיקפים יפים"", כך כתבה חבורת שוקן על השר המטריד בזעזוע ובתיעוב.
ולא רק דבריו בערוץ 7 הכעיסו את החבורה. הכותבים המלומדים מוסיפים ומציינים ש"בכנס של מועצת יש"ע לא הבין את "אלו שמעזים לומר 'הכיבוש משחית' וכל היום עוסקים בכיבוש, כיבוש, כיבוש. איזה כיבוש?"; הסביר ש"מעולם לא הייתה פה מדינה פלסטינית"". מסתבר שהחבר'ה החושבים והיודעים לא פתחו כבר המון זמן ספרי היסטוריה ועבורם מי שמציין את העובדה ההיסטורית שמעולם לא הייתה כאן (ולא בשום מקום אחר) מדינה פלשתינית הוא באמת טיפוס מטריד, מפוקפק ורצוי להזמין עבורו פסיכיאטר דחוף.
את עמדתם אודות בנט מסכמת חבורת שוקן במילים: "נפתלי בנט הוא הרבה דברים, אבל מעל לכל הוא מטרד. מטרד לממשלה שמראה סימנים של ניסיון להגיע להסכם שלום; מטרד למדינה, שמבקשת בכוחותיה האחרונים ליישב סכסוך היסטורי. בנט הוא למעשה מטרד לכל אזרח ישראלי שרוצה לחיות במקום טוב יותר".
אתם הבנתם מה קורה כאן? מטרד הוא לא מי שחוזר שוב ושוב על מנטרות חלוקת הארץ למרות שאותן מנטרות הובילו אותנו לנהרות של דם. מטרד הוא גם לא מי שמתעלם שוב ושוב מרצון הבוחרים שמעניקים מאז שנות השבעים רוב לימין הישראלי ומקדם את תכניותיו בחתרנות בלתי נלאית. מטרד הוא לא מי שמתעקש לראות ברוצחים שפלים, מהנתעבים בהיסטוריה, לוחמי חופש וחירות. מטרד הוא גם לא מי שכאשר הפלשתינים לדורותיהם בועטים בפרצופו ומשליכים אותו מכל דלת הוא חוזר מכל חלון או פתח מפוייח של ארובה. מטרד הוא לא מי שרואה בכל גחמה של האויב אמת מוחלטת ובהיסטוריה שלו משא מיותר ומסרבל. מטרד הוא לא מי שמפינת המיעוט שלו בעם לא מאפשר לראש ממשלה נבחר לקדם אג'נדה אידיאולוגית שבשמה נבחר. מטרד הוא לא מי שלא מבין מה זה דמוקרטיה ולא מוכן לקבל שמותר לחתור לפתרונות אחרים משלו. כל אלה הם לא מטרד. נפתלי בנט דווקא כן.
לחבורה הסודית מרחוב שוקן יש יוהרה והתנשאות נדירים. כאלה שגורמים להם שלא להתבלבל ולו לרגע כאשר הם מייצגים בעמדותיהם הקיצוניות 6-7 אחוזים (ביום של ראות טובה) מהעם היושב בציון ולתאר אותם כאילו היו עמדותיו של המיינסטרים, המרכז הנורמאלי. נסו לנחש לרגע כמה מנדטים הייתה מקבלת חבורת שוקן אם הייתה מתמודדת לכנסת הבאה...
יהיה מי שיאמר 'מה אתה מתרגש מהחבורה הזו? שיכתבו מה שהם רוצים. היום גם דגים לא מוכנים להיעטף במה שהם מדפיסים'. יכול להיות. הבעיה אינה בציבור הרחב. הוא כבר מצביע בקיוסקים ובוחר לקרוא כמעט כל דבר אחר. הבעיה ממוקדת באותם ממקבלי ההחלטות שלנו (ויש רבים שכאלה בכל פינות הקשת הפוליטית) שמשום מה מקפידים לקרוא את הטקסטים המוזרים הללו, ואחר כך גם להסתובב באותם מקומות בהם מסתובבים הכותבים ומעט הקוראים של אותם טקסטים. כשזו החבורה שאתה מסתובב איתה אתה משוכנע שיש משהו במה שהם אומרים וכותבים, וגם אם לא, אתה יודע שאם תנהג לפי החליל של השוקנאים תקבל טפיחות על השכם, לחיצות ידיים חמות, מחיאות כפיים ואולי אפילו פרסים ואותות הערכה והערצה, אז כדאי, ולעזאזל האידיאולוגיה.
כשזו המציאות וכשזה הכוח שלוקח לעצמו ביטאון השמאל הקיצוני הוא יכול להרשות לעצמו במשפט החצוף הבא: "נדמה שלנתניהו לא נותר אלא לוודא שבנט אכן לא יהיה חלק מהממשלה".