רגלו השמאלית של מ', בן 22 כיום, קצרה מהימנית מיום היוולדו בכ-3.5 ס"מ, כתוצאה מעיוות של העצם.
רופאי המחלקה האורטופדית בבית החולים עקבו אחרי המקרה של מ' מרגע גילויו, אך בתביעה נטען, כי הם התרשלו לכאורה בתפקידם.
ב-1999, כאשר היה מ' בן שמונה, אובחנה סופית בעיית היציבה שלו, לאחר שעבר בדיקת CT למדידת אורך הגפיים. שנתיים לאחר מכן עבר מ' בדיקה נוספת, שהדגימה כי ההפרש בין אורכי הרגליים עומד על 57.8 מ"מ.
בסיכומי הביקורים במחלקה האורטופדית בבית החולים, צוין במפורש כי יש צורך בטיפול שיאריך את רגלו השמאלית. לטענת עו"ד פייל, העוסק רבות בתביעות רשלנות רפואית, בפועל לא נעשה דבר, ומ' לא קיבל שום טיפול רפואי – וזאת במשך יותר מעשור, עד לשנת 2011.
אל כתב התביעה של הצעיר צורפה חוות דעתו של ד"ר ליאור דיין, מומחה לכירורגיה אורטופדית, אשר קבע, כי "ניתוח ל'מניעת התארכות' של הרגל הבריאה, הנעשה על ידי הרס לוחית הצמיחה, הוא פרוצדורה רפואית פשוטה יחסית, קצרה ומועטת סיבוכים, שיש לבצעה לפני שמסתיים תהליך הבגרות של גדילת העצמות. לו הצוות רפואי בבית החולים היה מתחיל בפעולות למניעת התארכות הגפה, כאשר היה מ' בן 11, ניתן היה לצמצמם באופן משמעותי את הפרשי אורכי הרגליים, ואולי להימנע מניתוח מסובך להארכת הגפה - אך דבר מזה לא נעשה".
הארכת רגלו השמאלית של מ' בוצעה בבית חולים גדול יותר רק בפברואר 2011, כאשר מלאו למ' 20 שנה - הרבה אחרי תום תהליך התבגרות שלו.
לדברי ד"ר דיין, בשלב זה, מדובר בניתוח מסובך, שלאחריו מקובעת עצם הרגל המוארכת למסגרת באמצעות פינים, החודרים דרך העור אל העצם, ונשארים שם למשך מספר חודשים. "מלבד הסבל הממושך והמגבלה המשמעותית שמלווים תהליך כזה, קיימים סיבוכים אפשריים שכיחים כמו זיהום, בעיות שרירים, הפרעה בזרימת דם, בעיות מפרקים, כאבים עצביים ועוד", טוען עו"ד פייל.
ואכן לאחר שנותח, נאלץ מ' לשכב כשהוא מחובר למקבע חיצוני במשך כחצי שנה. בסיכום האשפוז, נרשם כי ההפרש בין אורכי רגליו עומד על 76 מ"מ (7.6 ס"מ). חודשיים לאחר מכן נותח מ' בשנית (להוספת פין לקיבוע עצם הרגל). בעקבות הניתוח הושגה הארכה חלקית בלבד של רגל שמאל, כך שהיא עדיין נותרה קצרה משמעותית מרגל ימין. "בשורה התחתונה - הניתוח נכשל", אומר עו"ד פייל. "לא זו בלבד שהרגליים לא השתוו באורכן, אלא שרגל שמאל הקצרה של מ', התקצרה עוד יותר בעקבות הניתוח, בכ-2 ס"מ נוספים, כך שכיום סובל מ' מהפרש באורכי הרגליים של 5.5 ס"מ". הפרש זה, לדברי עו"ד פייל, מחייב ניתוח נוסף להארכת הרגל הקצרה - פעולה הכרוכה בסיבוכים ובסיכונים רבים.
"הטיפול הרפואי שניתן למ' על ידי הצוות הרפואי בבית החולים, היה רצוף טעויות וכושל, כזה שאינו עומד בקריטריונים הרפואיים המקובלים, ומנוגד לכל הסביר והמקובל בנסיבות", טוען עו"ד פייל. לדבריו, לו היה בית החולים מפנה את מ' בזמן לטיפול למניעת הארכה של הרגל הבריאה, ההפרש בין גבהי הרגלים היה מצטמצם משמעותית, כך שלא הייתה נותרת למ' כל נכות כיום. "חרף כך, לא רק שהצוות הרפואי נמנע מלספק הסבר על אודות הסיכונים והסיבוכים הכרוכים באי ביצוע ניתוח בגיל ההתבגרות - הוא גם לא הציע למ' טיפול מתבקש, למניעת הארכה של הגפה הבריאה" טוען עו"ד פייל.
בתביעה נטען כי מ' והוריו לא היו ערים לתוצאות הפיזיות הקשות שייגרמו לו, במידה שהניתוח יידחה עד לתום תהליך התבגרותו.
התנהלות זו של בית החולים מנוגדת, לדברי עו"ד פייל, לסעיף 13 לחוק זכויות החולה. סעיף הקובע כי לא יינתן למטופל טיפול רפואי, אלא אם כן נתן לכך את הסכמתו המודעת. לשם כך, יש למסור למטופל את מלוא המידע לגבי התועלת הצפויה מהטיפול, וכן לגבי הסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים.
"בחירת פרוצדורת הטיפול והניתוח המאוחר, הביאו להחמרה במצבו של מ'", אומר עו"ד פייל. "כיום סובל מ' מהפרש ניכר באורך הרגליים – הפרש חמור יותר מהמצב שממנו סבל לפני הניתוח, וכתוצאה מכך גם מכאבים ברגל, המקשים על הליכתו ועל עמידתו". לדברי עו"ד פייל, בעקבות תוצאות הניתוח נאלץ מ' לנעול נעל עם הגבהה, והכאבים שמהם הוא סובל מלווים אותו גם בזמן מנוחה.
"בשנות ה-20 לחייו, כשהוא אמור להיות בשיא פריחתו, מתבייש מ' מאוד בנכותו, חש מבוכה בחברה, ונמנע מיציאות ומבילויים מחוץ לבית", אומר עו"ד פייל. "הוא מוגבל מאוד במציאת עבודה, ואינו יכול לעבוד בעבודה פיזית, או בכזו הכרוכה בעמידה ממושכת".
לדברי עו"ד פייל, נכותו של מ', המוערכת בשיעור של 20%, משפיעה מאוד על מצבו הנפשי. "קשה לו מאד להתמודד עם העובדה, שייאלץ לעבור ניתוח נוסף הכרוך בהחלמה ארוכה, שגם לאחריו אין הבטחה כי יושגו תוצאות טובות", דברי עו"ד פייל.
לאור כל זאת, תובע מ' ממשרד הבריאות ומבית החולים, באמצעות עו"ד פייל, פיצויים בסכום של כ-2.5 מיליון שקלים. זאת בגין הנזקים, הכאב, הסבל, ההפסדים וההוצאות שנגרמו וייגרמו לו בעתיד, בשל הטיפול הלוקה – דברי התביעה.