חנות בגדים
חנות בגדיםצילום: פלאש 90

פעם... לפני שנים רבות.. כל מה שהיה שלי, שלי הוא היה.

מובן? לא? מההתחלה.

לא תמיד היו לי ילדים. פעם הייתי רק אני. מקסימום, אני ובעלי, ואחיי, אימי, אבי .. אבל בגדול, הייתי אני.

החולצות שלי היו שלי. גם החצאיות. מברשת השיניים.. מעולם לא נאלצתי לחלוק את שלי הפרטי עם אחר. משחקים, כן. אוכל, כן. אבל בגדים? מעולם לא.

ואז באו הילדים. או יותר נכון הילדות.

זה לא התחיל במכה אחת. בראשית הדרך הייתה הירארכיה. מה ששל אמא, של אמא. ואז החלה הצמיחה. "גילה", קוראים לה. גילה התבגרות. או יותר נכון "גיל ההתבגרות".

זה התחיל בצעדים קטנים. מדודים. " אמא, אפשר את השרוולון שלך?"  או " אמא, אפשר בעפרון?"  בהתחלה ראיתי בדבר מחמאה. הבת שלי רוצה בגד ממני. נו, שויין... זה אומר שאני עדיין לבושה על פי צו האופנה. בשלב יותר מאוחר גיליתי כי במסגרת הדברים שאישרתי לקחת נכנסו עוד דברים שמעולם לא נתבקשתי חצאיות, גרביים, מסקרה, צלליות ועוד ייתר פרטים שנמצאים אי שם בתחתית המגירה (מוחבאים היטב).

בתקופה הבראשיתית עוד הייתי מקבלת את חפצי בחזרה. כל פריט שנלקח הושב למקומו (או הסתובב בבית עד לקבלת נזיפה ואז הושב למקומו) בשלב השני הוא הפך לדייר קבע אצל המתבגרת. זהו!!

השרוולון או השמלה לא שבו אל ארוניי וכך צפיתי בערמות הבגדים הולכות ומדלדלות. עם הזמן אף שכחתי מה היה שלי מלכתחילה ומה לא. וגם נואשתי מלנהל דיונים אודות " איפה החגורה האדומה שלי???" בנוסף פריטי איפור אבדו לגמרי מן העולם ו.... מברשת השיניים שלי אבדה את צורתה כליל!! 

איני יודעת אם אתם מכירים את גילה. אך גילה, פיה נושא תשובה לכל שאלה. "שמתי לך במקום, הכנסתי למכונה, את לא זוכרת?"  ואני....... לא נעים להודות, זכרון אינו הצד החזק שלי וגם מוחי אינו עסוק מבוקר עד ערב במרדפים שכאלו.  וכך הופך הדיון אודות האוצרות האבודים לקטנוני ומטיש.

הפסד לבעלת החפצים. נצחון לכובשת הבגדים.

לפעמים אני תוהה לעצמי. אם ארונה של המתבגרת היה עמוס בכל מיני מלבושים האם גם אז היא הייתה חיה את חיי המדף שלי??

מבדיקה מדוקדקת שקיימתי בין חברותי, התשובה היא כן!!!   משום שלאשה הממוצעת בישראל אין דבר כזה " ארון מלא" תמיד "אין לי מה ללבוש" ואף " "הארון שלי ריייייק" גם בגילנו המופלג.

אז אם תמצאוני מהלכת ברחוב בפריטי לבוש שאינם תואמים, סלחו לי. רוב מלבושי מסתובבים בין בנותי.

כי כל מה ששלי , שלהן הוא. גם אם בעל כורחי....

( מעוניינות לשתף? לבקש שאעלה נושאים שונים בטור?? כתבו לי [email protected] או בפייסבוק. )