רגע לפני סיומו של חודש הרחמים והסליחות ועם תחילתם של עשרת ימי תשובה, התיאטרון הרפרטוארי אספקלריא מעלה בתחילת חודש תשרי את "קולות" – פנטזיה מוזיקלית יוצאת דופן על פי הסיפור "מסירות נפש" של הסופר י.ל. פרץ המביאה סיפור של תיקון, תשובה ותהליך של סליחה.
ההצגה "קולות" מתמקדת במסעו הרוחני של חנניה – עילוי בתורה המאבד את שפיותו מתוך גאוותו, לאחר שקולל על ידי ראש ישיבה בירושלים לגלות, שיגעון ומוות בדיוק ביום השמיני לחתונתו. חנניה יוצא למסע לתיקון נפשו וחותר להגיע לגילוי האמת הפנימית שלו. הוא נישא למרים, בתו של הרב חייא, ראש ישיבה מכובדת בצפת, שמודיעה לאביה שלמרות הגורל המר שצפוי לה, היא נחושה להינשא לחנניה ויהי מה. ההצגה מתארת את סיפור מסע התשובה והסליחה של חנניה, אשר הינו עוצמתי מתמיד נוכח המועד בו מועלת ההצגה – עשרת ימי תשובה.
תיאטרון אספקלריא מעלה זאת הפעם הראשונה דרמה מוזיקלית מסוג זה, הזרועה בשירי נשמה חדשים הנוגעים בנקודת האמת של כל אחד מאתנו. כל זאת בניהולו המוזיקלי של אבי בר איתן, שאחראי להפקת השירים המקוריים ואף מנגן בנגינה חיה במהלך ההצגה יחד עם שלושה נגנים נוספים המנגנים על כלי הקשה, כינורות, חללית ואקורדיון. עיבודו של פרופ' יהודה מורלי, ראש החוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית, מצליח להפוך את הסיפור הקלאסי של י"ל פרץ לדרמה איכותית בה למוסיקה יש חלק מכריע בחווייתו של הצופה והקול האנושי מתגלה כראי של הנשמה. הדרמה המוסיקלית "קולות" מפגישה בין אנשים שונים ויוצרת התמזגות של קולות בדרך להרמוניה, כאשר תהליך היצירה נבנה כתהליך של חיפוש משותף אחר הקול האמיתי – הראי הטהור של הנשמה.
הבמאי יפים ריננברג גם מעניק לנו הצצה מרגשת לחיים היהודיים בירושלים וצפת של המאה הקודמת בתקופת השלטון העות'ומאני. ההצגה מצליחה לשלב בצורה יוצאת דופן דרמה, שירה וגם הומור, ומעבירה היטב את סיפור המקום והזמן של אותה התקופה. התפאורה המרהיבה, בעיצובו של איליה קוץ, מציגה את נדודיו של חנייה במדבר העירוני תוך שהיא משלבת איורים ייחודיים הכוללים מוטיבים מודרניים אולם בו בזמן יוצרים תחושה של נסיעה במנהרת הזמן אל העיירה החסידית הקלאסית של פעם, המוכרת לכולנו.
יפים ריננברג, בן 34, הינו גם שחקן, דרמטורוג ומורה למשחק. לאחר שבפסטיבל ישראל האחרון עלתה ההצגה "מבוקש צעיר משכיל ומיואש", שאותה כתב וביים על פי יומני הרצל (בה גם הופיע בתפקיד הראשי), הוא מגיע לתיאטרון היהודי אספקלריא, שם הוא ללא ספק דמות יוצאת דופן.
שאלנו אותו על החיבור המלא ניגודים ליהדות:
"אני עוסק רבות בחומרים הקשורים ליהדות, קורא המון בתלמוד ובמדרשים, וכשליש מהספרייה הביתית שלי מוקדשת לתכנים יהודיים, אך למרות זאת אני מגדיר את עצמי כחילוני למהדרין שאינו שומר מצוות".
תיאטרון יהודי מהו?
"התיאטרון הישראלי בארץ מחליף אופנה כל עשור: פעם אחת הוא מחקה את התיאטרון הצרפתי, ואחר כך את התיאטרון הבריטי והרוסי. לעומת זאת, אותי מעניין למצוא את השורשים היהודיים המהותיים בתיאטרון היהודי, שבאים לידי ביטוי בעיקר בדברים כמו: היחס לטקסט ומדרש".
על הפנטזיה המוסיקלית "קולות":
"השאלה היחידה שעניינה אותי כשביימתי את ההצגה היתה אם י"ל פרץ היה קם לתחייה היום בשנת 2013 ורואה יצירה מוזיקלית מהמאה ה-19, מה היה קורה? מבחינתי ההצגה היא על הקושי שלנו ליצור היום תיאטרון רוחני שעוסק בנושאים מיסטיים כמו: שאלות של תיקון נשמה".
על השאיפה להביא חילונים רבים להצגות בתיאטרון יהודי:
"אנו עושים פה תיאטרון מצוין והתקווה שלי היא שקהל רב יבוא לראות את ההצגה, לאו דווקא חובשי כיפה. כשביימתי את ההצגה לא ראיתי קהל מסוים בראש שלי אלא את עם ישראל כולו בשנת 2013".
במהלך ההצגה "קולות" מנסה הבמאי יפים ריננברג לענות על השאלה המרתקת "מהו תיאטרון יהודי", זאת בהתבסס על יצירתו של אחד מחלוצי אמנות הבמה היהודית – י"ל פרץ. ריננברג: "'קולות' הוא מחזה העוסק בתיקון. מסורת המחשבה היהודית מאמינה בתיקון – ביכולתו של האדם לשנות את דרכיו וגורלו וביכולתו של האדם להשתנות. זו גם אמונתו הגדולה של התיאטרון. אנו יכולים להשתנות, והשינוי הזה יכול לשנות את העולם. ניסינו ליצור הצגה שתהיה כמו יצירתו של פרץ – מלאת הומור, מסתורית, צבעונית ומוסיקלית".
תיאטרון אספקלריא שם לו לדגש לחשוף את הקהל, חילוני ודתי כאחד, ליצירות בעלות מאפיינים יהודיים, ובמקביל לאפשר גם לקהלים שאינם חובבי תיאטרון מטבעם, כדוגמת הקהל החרדי לצפות בהצגות המתאימות לעולמם הערכי. השחקנים המשתתפים בהצגה הם: יוסף אופיר, אסף ברזניצקי, בני גונן, אביתר לזר, יוסף פקנהיים ויפתח רוה.
ההצגה "קולות" תעלה במרכז ז'ראר בכר www.aspaklaria.org.