הנשיא האמריקני ברק אובמה לא מבין איך זה שוב קורה לו. רק לפני כמה ימים הוא היה גיבור בינלאומי כשפיזר רמזים על המתקפה שמתכנן הממשל האמריקני נגד משטר אסד בסוריה, בעקבות פשעי המלחמה שהוא מבצע. אולם בתוך ימים ספורים זכה אובמה שוב בתואר ההססן הבינלאומי, אחרי שהחליט לדחות את המתקפה ולהיוועץ בקונגרס.
הצעד של אובמה דחה את המתקפה לפחות בשבועיים, משום שרק ביום שני הבא חוזר הקונגרס האמריקני מפגרת הקיץ שלו, ויידרשו כמה ימים נוספים כדי לקבל החלטה. עם זאת, הממשל נחוש לשכנע כמה שיותר מחוקקים לתמוך בצעדיו, והוא מקיים שורה של כינוסים ותדרוכים מיוחדים למחוקקים, שחלקם אף שבו מוקדם מהפגרה, כדי להתחיל להכין את הצעת החוק שתכשיר את המתקפה. בכירים בפנטגון כבר זומנו לפרוס בפני הוועדות המיוחדות של הקונגרס את התוכניות המוצעות לתקיפה.
הבעיה הגדולה שבפניה עומד הנשיא היא לא יריביו הרפובליקנים, שבקרבם דווקא יש תמיכה רבה לתקיפה כזו, אלא בתוך ביתו שלו, בקרב הדמוקרטים, שרבים מהם אינם מצדדים בהתערבות בנעשה בסוריה. גם ישראל משחקת כאן תפקיד, משום שחלק מהתמיכה הרפובליקנית נובעת מטענתם שתקיפה בסוריה תשמור טוב יותר על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, בעוד הדמוקרטים מבטלים טענה זו. על פי החוקה האמריקנית, אגב, עומדת לאובמה הזכות להחליט על מתקפה גם מבלי לקבל את דעתם של בתי המחוקקים שלו. לפי שעה הוא נמנע מלעשות זאת, למרות רמזים שפיזר מזכיר המדינה ג'ון קרי, כשאמר כי "הנשיא יודע שיש לו סמכות לפעול ואני מאמין שיפעל במהירות רבה".
הריסון האמריקני מחזק את הסורים
ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, האלוף (מיל') עמוס ידלין, כותב בניתוח מיוחד שפרסם השבוע יחד עם החוקר אבנר גולוב כי אובמה נמצא בנקודת חולשה, וכדי שהמתקפה האמריקנית תשיג את יעדיה "על הנשיא האמריקני לשקם את כוח ההרתעה של ארצות הברית". זאת, לדבריו, משום שעד כה "הריסון האמריקני חיזק את תחושת הביטחון של אסד ועודד אותו להרחיב את היקף פעולותיו נגד המורדים ואת פגיעותיו הנרחבות בחפים מפשע. הריסון האמריקני גם חיזק את ההערכה במוסקבה כי תמיכתה באסד תוכיח לעולם את נאמנותה לבנות בריתה ואת עמידתה על עקרונותיה – בניגוד לארצות הברית, אשר מפקירה בעלי ברית ומהססת לעמוד על עקרונותיה". הניתוח הזה גם מסביר את הדילמה שבפניה עומד אובמה: "התערבות במלחמת האזרחים בסוריה מנוגדת לשאיפה האמריקנית לשים קץ למלחמות העשור האחרון במזרח התיכון. היא פוגעת במורשת של הנשיא אובמה הדוגלת ב'החזרת חיילינו הביתה' ומעלה את החשש מפני מלחמה נוספת במדינה מוסלמית, מלחמה הדומה לאלה שאותן סיים אובמה בעירק ובאפגניסטן".
אובמה לא לבד בהתלבטויותיו. גם אירופה, שדיברה בשבוע שעבר כמעט כולה בקול אחד בעד המתקפה, כבר נשמעת אחרת. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הבהירה השבוע כי ארצה לא תשתתף בפעולה צבאית נגד סוריה. לדבריה, צריכה להיות תגובה שעליה יוחלט באו"ם ויש לשקול אותה בכובד ראש. גם בצרפת ההיסוס גובר, כשהאופוזיציה שם משמיעה את קולה נגד האפשרות שכוחות צרפתיים יצטרפו למתקפה האמריקנית. גם במקרה זה הוחלט לערב את חברי הפרלמנט, ושר החוץ הצרפתי, שהיה תומך נלהב במתקפה, נשמע פסימי מאוד. "התערבות בזק הייתה אפשרית, אבל כעת יש סיטואציה חדשה - אנו נכנסים למצב שונה לגמרי", אמר השר הצרפתי מנואל ואלס, "אנחנו מכבדים את החלטת הנשיא להתייעץ עם בית המחוקקים שלו, אבל אסור להישאר בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר". עם זאת נשיא צרפת, פרנסואה אולנד, תומך בגישה התקפית ומקדם מעורבות צרפתית במתקפה, ואפילו תקיפה של צבאו לבד, בלי ארה"ב.
בבריטניה הצהיר ראש הממשלה דיוויד קמרון הצהרות לוחמניות בנוגע לצורך במתקפה ולהוכחות המצויות בידי המודיעין הבריטי למעשי הפשע של משטר אסד. עם זאת, הפרלמנט הבריטי לא התרשם וקמרון, שביקש להצטרף כשותף אקטיבי למתקפה בסוריה, נחל שם הפסד צורב לעמדתו זו. קמרון ממשיך לתמוך בפה מלא במתקפה אמריקנית, אבל גם רומז שחלון ההזדמנויות שניתן היה להוציא בו אל הפועל מתקפת פתע הרסנית שגם הייתה עוברת בשקט יחסי בעולם, כבר נסגר מזמן.
מי שמנצל את חוסר ההחלטיות של אובמה וידידיו מאירופה הוא המשטר הסורי. סגן ראש ממשלת סוריה, קדרי ג'מיל, טען השבוע כי מה שהרתיע את האמריקנים מלתקוף בארצו הוא המוכנות הגבוהה של הצבא הסורי לאפשרות של תקיפה. סגן שר החוץ הסורי, פייסל מקדאד, טען כי העולם קיבל הוכחה נוספת לכך שאובמה הוא איש של מילים ולא של מעשים, והוסיף שהנשיא האמריקני טיפס על עץ גבוה בהצהרותיו וכעת מחפש דרך דיפלומטית לרדת ממנו, כלשונו.
בסוריה אמנם בטוחים שהאמריקנים עוד יתקפו, אבל יודעים שמהלך קשה הרבה יותר כבר נמנע מהם. מתקפה בהפתעה, הם יודעים, כבר לא תקרה, כשהמהלך האמריקני כבר גלוי ברובו בפני כולם.
"ההצהרות הישראליות מספיקות"
החלטת הדחייה של אובמה הביאה גם לקולות אכזבה גלויים במערכת המדינית והביטחונית בישראל. החשש המרכזי מהצעד הזה, על פי מומחי ביטחון, מתמקד בפרשנות שמעניקים האיראנים ובני בריתם להססנות שמגלה הנשיא האמריקני. האם יראה המשטר בטהרן את הגמגום האמריקני ואת הסרבנות הכוללת במערב לתקיפה בסוריה כאיתות המעיד על רפיסותם של איומי המערב? או במילים אחרות: האם המשמעות היא אור ירוק להמשך תוכנית הגרעין הצבאית של איראן?
בפתח התייעצות ביטחונית שקיים ביום חמישי שעבר, הודיע ראש הממשלה נתניהו כי "אם מישהו ינסה לפגוע באזרחי ישראל - צה"ל יגיב בעוצמה רבה מאוד". הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, שילב מסרי הרגעה לאזרחי ישראל במסרי איום לעבר גבול הצפון, ובטקס זיכרון לחללי חיל הים אמר כי "מערכי ההגנה מאוישים וערוכים. אזרחי ישראל יכולים וצריכים להמשיך בשגרת יומם ולהיערך לחגי תשרי, בידיעה שצה"ל ניצב להגנתם. צה"ל מוכן ונחוש כתמיד".
אך האם כאשר הנשיא האמריקני מגמגם ומהסס, יכול איום ישראלי שכזה להתקבל ברצינות בדמשק? ד"ר אמילי לנדאו, ראש פרויקט בקרת נשק וביטחון אזורי במכון למחקרי ביטחון לאומי, סבורה שבהחלט די בהצהרות הנחרצות של נתניהו וגנץ: "אין צורך לפעול מעבר להצהרות שנאמרו. ראש הממשלה והרמטכ"ל אמרו את הדברים שהיה צורך לאומרם מול איומי הסורים והאיראנים. האיומים הישראליים מאוד אמינים. המסר ברור לאסד. הוא יודע מה המשמעות של תקיפת ישראל. אין מה לעשות מעבר למה שנעשה עד כה. טוב שחיזקו את המסר ואין צורך לפעול מעבר לכך".
סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף (מיל') עוזי דיין, לא יורד לפרטים כשהוא נשאל על היכולות והאפשרויות שעומדות בפני צה"ל לנוכח מתקפת נגד סורית, אך עם זאת הוא קובע כי "אנחנו יכולים לעשות הכול עד כדי הפלת משטרו של אסד, אבל זה לא בהכרח לטובתנו".
דיין סבור כי לנוכח המציאות שהוקפאה כעת על ידי הנשיא האמריקני, על ישראל "להמשיך את המדיניות הנבונה שלנו, מדיניות שאומרת שאנחנו לא מתערבים אלא אם כן הסכסוך גולש. למשל כשנשק מתקדם או בלתי קונבנציונלי מגיע לארגוני טרור, או כשיש התערבות של איראן או זליגה של אש לרמת הגולן".
לדברי דיין, ההשפעה הישראלית על המתרחש בסוריה אינה בהכרח ברורה ואינה בהכרח גדולה, ומשום כך על ישראל להתמקד בשימור ההרתעה. "הרתעה חשובה יותר ממסכות. עובדה היא שבשנתיים האחרונות עשינו דברים שונים ולא הייתה תגובת נגד, כי יש הרתעה".
דיין רואה ערך רב בקביעה הישראלית ש"אנחנו לא מתערבים". זאת בעיקר בשל הספקות הגדולים לגבי אופיו של היום שאחרי אסד: "לא אנחנו צריכים להחיש את הקץ של אסד, ולא אנחנו שצריכים להגן עליו. הוא אמנם לא חבר שלנו, אבל בסוריה המלחמה היא לא בין טובים לרעים אלא בין רעים לרעים מאוד, או לרעים במיוחד. אפשר לתאר תסריטים שונים. אם הוא ייפול, וזה מה שיקרה להערכתי, סוריה תהפוך למדינת טרור סוּנית והסכסוך יגלוש מסוריה החוצה. הטרוריסטים של הג'יהאד העולמי שהגיעו לסוריה, כחמישים אלף איש, יהגרו לישויות הבאות, ללבנון - בה גרים שנואי נפשם הנוצרים והשיעים, ולירדן - שם יש אופוזיציה אסלאמיסטית קיצונית. אי היציבות האזורית הזו אינה טובה עבורנו. משום כך, אגב, טוב לנו הצעד של הצבא המצרי, כי האיום האסטרטגי לאורך זמן הוא יצירת טבעת מסוכנת של אחים מוסלמים מטורקיה ועד מצרים".
בדבריו שולל דיין את האפשרות שנפילת אסד תרחיק את האיראנים מהמזרח התיכון. "להערכתי, כאשר הדברים יגלשו לירדן וללבנון והטרור יתגבר, כי בסוריה תהיה מדינת טרור, האיראנים ימצאו דרך להיכנס למקומות אחרים כפי שעשו עם החמאס".
הישראלים רבים, בדמשק צוחקים
גם דיין, כמו מומחים ואנשי ביטחון נוספים, רואה בהצהרת אובמה מהלך מדאיג דווקא בשל הזירה האיראנית: "מי שמסתכלת על העניין בשבע עיניים היא איראן, שיכולה לפרש את העמדה האמריקנית כחולשה. זו נורית האזהרה, ולכן אנחנו צריכים להדגיש ולהחזיר את עניין ההרתעה, שאינה רק מול הסורים אלא בעיקרה מול האיראנים. האיראנים עלולים להבין שאין בעל בית ואז אולי נצטרך אנחנו ליזום הרתעה, ואולי אפילו סיכול של השעיטה האיראנית לנשק גרעיני".
לגבי האזרחים, ממליץ האלוף דיין בעיקר להירגע. לו עצמו אין מסכות מגן והוא גם לא מתכוון להצטייד בהן. "לי אין מסכות בבית. אני סבור שלא היה צריך לחלק מסכות. אנחנו המדינה היחידה בעולם שחילקה מסכות. זה משדר חולשה. מגזימים בכוחו של הנשק הזה. אסור לנו להיגרר למדרגה הזו שמאיימים עלינו. הם צריכים לדעת שמי שמאיים עלינו בנשק כימי ישלם באובדן השלטון, והסורים מבינים את זה".
עוד הוא מוסיף ומזכיר כי "אמנם יש חומרים כימיים שמשפיעים על הנשימה ולהם המסכה מהווה מענה, אבל יש גם חומרים כימיים כמו גז חרדל ואחרים, שנספגים בעור. אז מה, נקנה בגדי מגן פחמיים לכל ילד? הסורים רואים את מה שקורה כאן ואומרים: אנחנו לא עשינו עדיין כלום, והיהודים כבר רצים למקלטים ורבים ביניהם. אני מציע להחזיר את המסכות, להפסיק את ההיסטריה ובוודאי לא לריב ולהכות אחד את השני על דבר כזה. יש לנו מדינה לבנות, יש ראש השנה עוד מעט. אפשר להתכונן לחגים".
גם בפי האלוף במיל' ח"כ עמרם מצנע (התנועה), חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, נשמעת מנגינה דומה. גם הוא לא בטוח שנפילת אסד היא המהלך המועיל ביותר לישראל, וגם הוא משוכנע בכוחו של צה"ל ומקפיד שלא לסמן בנק מטרות ולהציג רשימת יכולות צה"ליות שיוכלו לאיים על הרודן מדמשק. לטעמו, כל השיח סביב היכולת הצה"לית מיותר. "היכולות הן כמעט בלתי מוגבלות. השאלה מה רוצים להשיג. אני מניח ומבין שכל עוד הסורים לא יערבו אותנו, אנחנו לא מתערבים. אם וכאשר הם יחליטו לערב אותנו, מה שנראה על פי כל ההערכות כלא סביר, בכוחנו להפעיל עליהם את כל האמצעים האפשריים". עם זאת הוא מוסיף ומדגיש: "כל הדיבורים והברבורים בנושא הזה מיותרים. עושים ספקולציה של מה יקרה, אם יקרה, והדברים הופכים לכותרות. בשביל מה להתעסק עם זה? הרי הכוח של צה"ל ידוע ומוכר עוד ממלחמת לבנון השנייה. כולם יודעים מה כוח האש של צבא שמצויד בנשק מתקדם, מפותח ומדויק, וכל אחד יכול להעלות את הדברים על דעתו, אבל חבל להתעסק בזה. לא אנחנו קובעים אם האמריקנים יתקפו או לא, ולא אנחנו קובעים אם הסורים יגיבו או לא".
מצנע אינו מתרגש מהמאמצים הסוריים והאיראניים לערב את ישראל במהומה כמעט בכוח. את ההצהרות והאיומים שמשמיעים בכירי המשטר הסורי כלפי ישראל הוא מבטל. "הסורים משמיעים הרבה אמירות כי זה סוג ההתגוננות שלהם. הם אומרים 'תחזיקו אותנו, כי אם תתקפו אותנו נערב את כל העולם'. אבל מה היכולות שלהם אחרי שלוש שנים של מלחמה פנימית? מה הם באמת רוצים מעצמם? אני לא יודע. מה תהיה עוצמת המכה האמריקנית אם תהיה?".
ובאשר להצהרות ההמתנה של אובמה לאישור הקונגרס, סבור מצנע שגם הן מגיעות בעקבות הבלבול על אדמת סוריה. "לא במקרה לא קורה כלום בשלב זה. יש בעיה מאוד מורכבת להגדיר יעדים ומטרות. לכל מהלך צבאי צריכה להיות מטרה מדינית או פוליטית. אני לא יודע איך אפשר להגדיר פה מטרה. מה זה להעניש את אסד? האם יש לנו אינטרס שאסד ייפול? האם לאמריקנים יש אינטרס כזה? שום דבר לא ברור. יש לפנינו מדינה שבתוכה יש מלחמת אחים ושבטים, שאחד מכסח את השני. אין שם אף אחד שאפשר להגדיר אותו טובים מול רעים. כולם רעים. אז מה אתה רוצה להשיג שם? יש בעיה גם לאמריקנים וגם לבריטים ולצרפתים. הבטן מתהפכת כשרואים את ההתנהגות הברוטאלית והאכזרית, הבלתי נתפסת הזו, אבל השאלה אם התערבות תפסיק את זה בכלל. בהחלט ייתכן שאותו טבח באותם ממדים יבוא גם מהצד השני. ולכן השאלה אם להתערב, ואם להתערב מה לעשות ואיזו מטרה רוצים להשיג, היא שאלה מורכבת".