הצלחה בינלאומית גדולה, שלל פרסי אופיר ותשואות בפסטיבל ונציה לא הצליחו לבלבל את הבימאית רמה בורשטיין, שהראיונות הרבים שנערכו עמה הניבו כותרות כמו "ה' עשה את הסרט" ו"באמונה גדולה".
הגישה הזאת, אבל לא רק היא, מביאה את בורשטיין לקטוף גם את התואר הצנוע של 'בשבע' כאשת השנה בקולנוע.
בורשטיין, בוגרת המחזור הראשון של בית הספר 'סם שפיגל' וחוזרת בתשובה, לא חלמה שתחזור לעסוק בקולנוע שייועד למגזר הכללי. במשך שנים היא הסתפקה בהוראה ויצירה בתוך המגזר הדתי וחרדי, עד שהרגישה שמבחינתה זה לא מספיק.
לא היה זה דרייב אמנותי שגרם לה לשבור שתיקה, לכתוב תסריט ולפנות לקרנות מממנות. מה שהניע אותה לפעולה היה הדרך שבה מציגים את המגזר שלה, החרדי, באמצעי התקשורת ובקולנוע. הצעד הזה לכשעצמו מייחד אותה משאר היוצרים, אבל בורשטיין, שכל מי שעבד איתה מעיד שהיא אישה מוכשרת ויצירתית, עשתה את העבודה ביסודיות והניבה תסריט מעניין, מרגש ורומנטי, בבימוי מקצועי, לעיתים אמנותי.
סרטה המדובר 'למלא את החלל' העניק לצופיו חוויה קולנועית, אבל מעבר לכך הוא הביא אותם לחשוב על ערכים: רצון חופשי ומחויבות, משפחה ומוסר ומה היא אהבה. כן, בורשטיין הצליחה לעשות סרט נקי וצנוע, ועם זאת מלא במתח רומנטי. וגם זו בשורה ליוצרי הסרטים ולשלל הצופים: לא הבוטות היא זו שעושה את העבודה, דווקא הצניעות בלבוש והאיפוק במגע מביאים לפעמים לגאות של רגשות.
הנתון האחרון שמלמד גם הוא שלא עיגולי הפינות ההלכתיים סוללים את הדרך להצלחה, הוא ש'למלא את החלל' היה הסרט הישראלי הנצפה ביותר בישראל בשנת 2012. קרוב ל300 אלף איש, שהם 40 אחוזים מהצופים בסרטים ישראליים, בחרו לרכוש כרטיס לסרט הזה. הנתון לא היה כל כך מפתיע, אלמלא בורשטיין ביקשה מבתי הקולנוע שלא להקרין את סרטה בימי שישי ושבת - הלילות המבוקשים והמלאים ביותר בשבוע. בתי הקולנוע ניאותו, וגם כאן הצליחה בורשטיין לשבור מיתוס: זה לא הערב שבו מראים את היצירה שלך, זו היצירה עצמה.
ללא ספק, בורשטיין פתחה פתח לבאות אחריה: נשים חרדיות יוצרות קולנוע. האם נזכה לראות בקרוב פירות יצירה נוספים מעניינים, מעוררי מחשבה וצנועים? הלוואי.