"עניין אישי" עם אהרון ויזנר, 47. תושב ירושלים. נשוי לשרינה ואב לחמישה. עורך ומגיש 'נקודת מפגש' ועורך חדשות ברשת ב'
התחלה: אלול תשכ"ו, פתח תקווה. בן לאם ניצולת שואה. משפחת האב עלתה לארץ לפני השואה והוא למד במחזור הראשון של פוניבז' בארץ. "עד היום שמור הספר עם ההקדשה שנתן לו הרב קנייבסקי, בן מחזור שלו, לבר המצווה". שלישי מבין שלושה ילדים. אחד מהם הוא רב השב"ס.
ספרא וסיפא: "גדלנו עם גישה חרדית, אבל כזו שהיו בה זרעי הציונות הדתית". האב שירת בהגנה ובאלבום היו תמונות של אום רש רש ודגל הדיו, "דור אידיאליסטי שנעלם". האב עבד בעבודות כפיים. האם, "אישה חכמה וחדה באופן מיוחד", הייתה בבית רוב הזמן.
דור שני: האם לא הרבתה לספר על קורותיה בשואה ונפתחה מעט ובעיקר עם הנכדים. אבל יש תחושה שמשהו נוכח. "מי שיאמר שבן דור שני לא מתנהג עם ילדיו אחרת, לא יאמר את האמת. הדאגה והאחריות לעתיד של הילדים הן אחרות. הראייה היא יותר לטווח רחוק".
לימודים: תלמוד תורה שארית ישראל, אליו הגיעה גם קבוצת תלמידים דתית-לאומית נכבדה, "כי לא הייתה להם אלטרנטיבה ראויה". עד היום יש תחושה שההיכרות עם ההוויה החרדית מבפנים מסייעת להבנת הסוגיות הקשורות במגזר.
ישיבה קטנה: בהגיע העת הוא הלך ל'בית התלמוד' בירושלים, אך משם ערק למרכז הרב ולישל"צ. "הבשילה אצלי ההכרה שהמקום שלי הוא לא שם". מי שסלל בעבורו את המסלול הזה היה אחיו. "המסר התת-קרקעי שגדלנו עליו בבית היה דתי-לאומי. הוריי לא קראו למדינה 'אתחלתא דגאולה' אבל ראו בה אידיאל, במיוחד בהשוואה למציאות הגלותית".
המעבר: "היה בשלבים כדי שהוא לא יהיה מתוך חולשה", וגם הסממנים החיצוניים הוחלפו רק כשהייתה הגעה לשלמות פנימית. "אף פעם לא שנאתי את העולם החרדי. יש לו הרבה מעלות ויש דברים שהייתי משפר. כל אחד מוצא את מקומו".
מרכז: "אז היא הייתה מרכז התורה הדתי-לאומי על כל המשתמע, עם עוצמה תורנית ואידיאולוגית, והיוותה מקום מצוין להתחלה". אחר כך היה מעבר לאור עציון.
אור עציון: "בית מדרש עוצמתי" עם הרבנים דרוקמן ושילה, הרב רא"ם הכהן והרב סתיו. הישיבה, ששלחה את תלמידיה לסייע בקליטת עלייה, "הכניסה את המודעות הציבורית שאתה לא יכול לחיות ליד מה שקורה, אלא עליך להיות חלק ממנו". באותן שנים היה לימוד לתואר טוען רבני, לא מתוך הזדהות עם המקצוע אלא כדי לעמוד ביעדי לימוד. "לא התכוונתי להתפרנס מצרות של אחרים".
צבא: שריון. ולמרות שהייתה הגעה מעולם חרדי לא נצפו קשיים מיוחדים. "לפעמים הרגשתי שאצל חלק מהמפקדים הייתה סלידה מהייחודיות של מסלול ההסדר, והייתה להם נטייה לנבל את הפה כדי להראות שהם הקובעים כאן". עד היום יש תחושה ש"הצבא נזהר יותר עם הציבור החרדי מאשר עם הציבור הדתי". אחרי השירות הייתה גם התנדבות של חצי שנה כקצין הדרכה.
תקשורת: אחרי השחרור הייתה הליכה ברורה לכיוון. "תמיד כתבתי והתבטאתי, ותמיד היה לי חשוב הקשר בין קבוצות אוכלוסייה שונות. תקשורת טובה אומרת אבל גם מקשיבה". היה דיבור על הקמת מקומון בפתח תקווה. מי שהרים את הכפפה ראשון הוא מוטי זפט, "שאחרי תקופה קצרה היה צריך עזרה".
עזרה: "נכנסתי לזה והובלתי את המיזם מעלון לעיתון". 'השבוע' של פתח תקווה הפך לגורם משפיע בציבוריות בעיר. אחר כך עברה המשפחה לצפון. הוא מכר את חלקו "ונהייתה רשת 'קו עיתונות דתית', שפנתה לקו יותר חרדי".
משפחה: מכרה שאלה מה הוא מחפש באשתו העתידית, ובתמורה נמסרה רשימה של 24 סעיפים. כשהמכרה השיבה שיש לה מישהי שעונה על 23 מהם הוא סירב להכיר, אבל אחר כך מתוך סקרנות נענה. "אחרי פגישה אחת הכרנו זה את זו כמעט באופן מושלם", והוא זכה בשרינה.
שרינה: "החברה הכי טובה שלי. כל ההצלחות שלי בזכותה. הראייה הארוכה שלה, הסבלנות, היושר ומידת האמת יוצרים דמות שכל מילה רק תקטין". היא בעלת תואר בהנדסה כימית ותואר שני בכימיה שימושית, ומומחית בינלאומית לפיתוח עקבות נעליים. עובדת במשטרה. בין התיקים הידועים שהייתה שותפה בהם אפשר למנות את פענוח רצח השר זאבי והרצח של תאיר ראדה.
הברכה: חמישה קיסרים. הגדול למד בהסדר בירוחם וכיום משרת בחיל המודיעין "בתפקיד משמעותי". השני בשיעור ג' בהר ברכה, השלישית החלה את לימודיה באולפנת בהר"ן, הרביעי החל ללמוד בחטיבת הביניים 'שפע' שבתוך 'נתיב מאיר' והחמישית החלה את גן החובה שלה.
בהסדר היום: אחרי 'השבוע' הוא פתח עיתון תקופתי שנועד לבני ובוגרי ישיבות ההסדר. "העיתון יצר שיח בכל מיני נושאים, והופץ באזורים של הציבור הדתי. אז התחיל צורך לבנות תשתית של עולם תקשורת, כדי לדבר ולהקשיב".
קול ישראל: בעת שהרעיה למדה בטכניון הוא החל להשתלב ב'גל הבטוח' בחיפה והצפון, שהוקם על ידי קול ישראל. "הגעתי בשיטת חבר מביא חבר. ידעו שאני בעניין של תקשורת".
קול ישראל מירושלים: בסיום פרק הצפון עלתה המשפחה לירושלים והוא נכנס לעריכת יומני מורשת ברשת א'. "חשבתי שהמקום הזה הוא בעל פוטנציאל לשינוי גדול בעולם התקשורת בכלל ובמעורבות הציבור הדתי בתקשורת בכלל".
המחלקה להווי דת ומסורת: הייתה התמודדות על ניהול המחלקה כשהיקף השידורים שלה היה שעתיים בלבד. בהופעתו בפני ועדת המכרזים הכריז ש"במצב הנוכחי של המחלקה צריך לסגור אותה" והציג שתי הצעות: להקים רשת נפרדת לשידורי מורשת שתפנה אל כלל המגזרים, ולפזר את שידורי היהדות בכל הרשתות.
קול ברמה: הוא נבחר לתפקיד מנהל המחלקה והייתה פעולה מאומצת "שלב אחרי שלב" עד אשר חצי שנה אחר כך המחלקה עברה להיות תחת ניהולו של מנהל הרדיו. מאוחר יותר הייתה הכרזה על רשת עצמאית והוא הציע לקרוא לה 'קול ברמה'. ברצינות, כל הזכויות שמורות. "לא רציתי להכניס את הרשת לגטו של המורשת, אבל מנהל הרדיו התעקש על רשת מורשת".
רשת מורשת: התקופה הראשונה לא הייתה פשוטה. "מצד אחד הייתה חיוניות של ראשוניות", מצד שני תנאי העבודה של העובדים היו קשים מאוד והוא נלחם עבורם. "פעם זומנתי לישיבה עם מנהל הרדיו והוא אמר לי: 'אל תהיה ועד עובדים של העובדים שלך', ואני אמרתי: 'עובדים מרוצים הם אינטרס של המנהל'".
המנהל: הרצון היה שהרשת תהיה "במה של כל הציבור וכל הקצוות יכולים להתראיין. כשביקשנו מיוסי שריד ושולמית אלוני להתראיין, הם נפלו מהכיסא". היו גם שידורי מוזיקה מיוחדים "בעזרתה של דבורה קיציס", וזה נתן "דחיפה חשובה למוזיקה היהודית האלטרנטיבית".
רשת ב': ההשתלבות ברשת ב' "הייתה היעד הרחוק שלי עוד כשהתחלתי את דרכי בגל הבטוח". המעבר לרשת האקטואליה היה "מתוך רצון להשתלבות ולא להשתלטות. אם אתה רוצה להשפיע, תדע שתהיה חשוף גם להשפעה".
נקודת מפגש: התוכנית השבועית נוגעת בנושאי אקטואליה יהודית מזווית אחרת. לצד חשיפות כמו זו שהרבנות הצבאית מכוונת למנות קצינת דת, או ששר החינוך תרם למועמד בפריימריז במפלגת העבודה, התחושה היא שיש לה אומץ.
האומץ: "לעסוק בנושאים שבעבר התקשורת הדתית לא העזה לעסוק בהם, והתקשורת הכללית לא הכירה אותם". למשל הסיבות האמיתיות שבגללן החרדים לא מתגייסים, רווקות שטובלות, לימוד תורה לנשים, התנכלות לחיילים דתיים בצה"ל ועוד. "השיח הזה מייצר פולו-אפים ותהליכים עמוקים הרבה יותר לטווח הקצר והארוך".
קולות השבוע: פינה של שתי דקות וחצי שסיכמה את אירועי השבוע בעריכתו. "קיבלתי עליה המון תגובות וסיפרו שבכנסת הייתה תחרות מי יוציא את האינסרט הכי מוצלח עבורה". הפינה הורדה בנימוק של מצוקת אולפנים, והמצב הוא של המתנה למימוש ההבטחה לחזרתה. "הציבור לא שוכח ולא עובר שבוע שלא שואלים אותי עליה". מלבד זאת הוא עורך חדשות באתר של רשת ב'.
שידור ציבורי: "יש מקום חשוב לשידור הציבור, שלושה סימני קריאה". יש הכרה בחולשותיו וביתרונותיו כמו באלה של השידור הפרטי, "ומכיוון שאמי תמיד אמרה שכשאתה לא יכול להגיד הכול אל תאמר כלום - אסתפק במשפט הזה".
תקשורת עוינת: "היום התקשורת הרבה יותר פתוחה ומשוחררת. אחד האלמנטים באיזון עולם התקשורת הוא מעורבות של אנשים שמגיעים מעולם תרבותי שונה. אין מקום להשתלטות. יש מקום לשותפות".
אתיקה: "עולם תרבותי שונה לא בא במקום כללי אתיקה שצריכים להישמר. תמיד יש שיקולי דעת המשופעים מסולם הערכים של העורך, הכתב והמגיש, וזו השליחות שאני רואה לעצמי. אשמח שיהיו כאן אנשים מתרבויות שונות וגם מלאומים שונים".
אקדמיה: התואר הראשון הוא בחינוך ממכללת מורשת יעקב, וגם השני הוא באותו התחום מטורו קולג'.
אם זה לא היה המסלול: המוקד במסלול החיים עד כה הוא יזמות. "הג'וק הכלכלי והחינוכי קורצים לי". בין השניים, לאחרון יש יותר סיכוי "בגלל הצד הערכי". פוליטיקה? למרות שקולגות רבות עשו את הסוויץ', הוא כנראה לא ינחת שם.
ובמגרש הביתי
בוקר טוב: שעת הקימה משתנה לפי המשמרת ברדיו, אבל בגדול השגרה היא שחרית ואז "יציאה מהירה לעבודה". איכות החיים השתפרה פלאים מאז שירד עול הניהול, כי התפנה זמן למשפחה. הצעה למשרת ניהול שהתקבלה לאחרונה נדחתה על ידי הילדים, "הם לא מסכימים בשום פנים ואופן".
דיסק ברכב: רשת ב' הטריוויאלית, ולפעמים יש פזילה לגל"צ המתחרה. כל זה בעירבון מוגבל, כי אם הילדה הצעירה נמצאת באוטו שומעים את 'אדון מנהל' של גולן אזולאי.
שבת: החלפת רשמי השבוע של כל הילדים שנמצאים בבית וכן העלאת סוגיות אקטואליות שאירעו השבוע. "נקודת מפגש מזווית שבתית". ויש גם את לימוד הטעמים והפרשה של הבן שעומד לקראת בר מצווה "והרבה השלמת שינה".
עיתים לתורה: "אני עושה את זה בעיקר עם עצמי. לא מספיק, אבל במגמת עלייה".
אוכל: שווארמה ספציפית – "אצל נדב", שאסור לפספס בעת ביקור אצל ההורים בפתח תקווה.
דמות מופת: יש דמויות יוצאות דופן בתחומים שונים, "אבל פרשת הרב אלון העבירה מסר חשוב שלא לבנות דמויות מושלמות כי גם להן יש נקודות חולשה". ובכל זאת הדמות הנבחרת היא הרעיה, שרינה, "שאפילו לה יש מעט, אבל ממש מעט חסרונות".
אחזקת הבית: יש התנערות מהמושג עזרה, כי למרות ש"שרינה עושה הרבה יותר ממני, האחריות היא של שנינו". הוא בעיקר שר החוץ ומחזיק בלעדי בתיק שטיפת הכלים. "משתדל לסייע, בעיקר על תקן של ממלא הוראות".
פנאי: בעיקר עם הילדים, בניסיון למלא את החוסרים מתקופת רשת מורשת. וחוץ מזה "צופה מושבע של משחקי כדורסל", ויש הערצה למכבי תל אביב, למרות הירושלמיות. וגם "מקפיד לחטוא בקריאה של אוטוביוגרפיות".
משאלה: אין אמונה בפיות "אלא בשאיפות שמשתנות לפי המציאות". בהתאם, יש רצון לקום בבוקר ולראות "שעשיתי את הדבר הנכון ובדרך אליו לא פגעתי באף אחד". אם יש פגיעה כזאת, השינה נודדת כל הלילה.
כשתהיה גדול: "מעולם לא למדתי ייעוץ, אבל כמות האנשים שמבקשים להתייעץ איתי גדולה מאוד. זה נותן לי הרבה סיפוק כשאני מצליח לעזור". גם התחום הכלכלי מעורר עניין. "אם אפתח פרק חדש, סביר להניח שזה יהיה באחד משני התחומים האלה".