מחפשים סרט טוב ומשמעותי לראות בחג? אין סיכוי שלא ראיתם את האושפיזין (ואם לא, רוצו לראות עכשיו, מיד). ובכל זאת, אנחנו מזמינים אתכם לראות אותו שוב, הפעם במבט קצת אחר
את שולי רנד אנחנו זוכרים מהשנים האחרונות במיוחד בגלל הדיסק המעולה שלו, "נקודה טובה", וההופעה המוצלחת שבאה בעקבותיו. אבל כבר לפני תשע שנים, עוד לפני שהציבור החרדי כבש את המסך הגדול והקטן ("למלא את החלל", "שטיסל"), יצא הסרט אושפיזין, שרנד כתב את התסריט שלו, ואף שיחק בתפקיד הראשי, תפקיד שזיכה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר של אותה שנה. למעשה, עוד לפני שידענו שרנד מלחין וכותב מוכשר, נתקלנו במשחק המבריק והמרגש שלו.
(טעימה מהמשחק המבריק של שולי רנד. מתוך ערוץ היוטיוב של הרב יוני לביא)
בגלל מחסור בקולנוע כשר ואמוני (כמה סרטים כמו אושפיזין אתם מכירים? אפשר לספור על יד אחת, ועדיין נשארות אצבעות מיותרות), רובנו ראינו את הסרט לא פעם ולא פעמיים. אך בדרך כלל אנחנו רואים את הסרט במבט שטחי, ראשוני. זה לא בהכרח דבר רע; הפעולה הרגשית שהסרט עושה עלינו היא כוונתו הגלויה של יוצר הסרט, והתהליך שאנחנו עוברים עם הגיבור הוא משמעותי. ברובד הראשוני הסרט מדבר, לדוגמה, על כוחה של תפילה, וזה רובד משמעותי מאד בעולמו של היוצר. המסר שעובר לנו הוא ברור.
אך כדי להבין עוד רובד מהסרט, אנחנו צריכים לראות אותו בצורה יותר מדוקדקת. לשאול שאלות, ולנסות להבין בכל מקום ומקום: מה המניעים של הגיבור, מה הוא רוצה, ומה מסתתר מתחת לפני השטח.
זאת פעולה שכל אחד יכול לעשות עם עצמו, וחווית הצפייה שלו – תהיה שונה לחלוטין.
הנה כמה נקודות שתוכלו לחשוב עליהן. רק תדעו, שאפשר למצוא הרבה יותר:
קניית האתרוג. במשך זמן רב (שנים!) הטרידה אותי המחשבה הבאה, וממש אפילו כעסתי על משה בלנגה: הוא אדם עני, בקושי יש לו מה לאכול. מה היה דחוף לו לקנות אתרוג ב1000 ₪? יותר מזה, מדובר בחוסר אחריות, זאת לא התנהגות נכונה וראויה לפי היהדות! עד שהבנתי.
במבט מעמיק בסצנה שבה הוא קונה את האתרוג, אנחנו מגלים שבתוך תוכו של העניין, מדובר על מלחמת מעמדות. משה הוא חוזר בתשובה. עני. הוא מהמעמד הנמוך בחברה החרדית. לא סתם, הרבנים שבוחנים את האתרוג מדברים באידיש – זה לא העולם שלו. כשהם רואים אותו, הם מזלזלים בו, ומיד חושבים שהוא רוצה אתרוג זול – זה מה שמתאים לתיוג שבו הם מתייגים אותו.
הוא קונה את האתרוג, לא כי חשוב לו להוציא 1000 ₪ על אתרוג, ממש לא. הסיבה היחידה היא כדי להראות להם שגם הוא שווה.
(סיפורו של האתרוג. ערוך מתוך הסרט. מתוך ערוץ היוטיוב של הרב יוני לביא)
האם הסיפור פה הוא הסיפור של האתרוג? ובכן, לא כל כך. זה רק הסיפור שמעל פני השטח. האתרוג הוא אבן בוחן לזוגיות של משה ומלי. כשהוא מסתכל על האתרוג הוא לא רואה אותה (יש סצנה שבה משה בוחן את האתרוג באור, ולא רואה את העגילים החדשים שמלי מראה לו. זו גם כרזת הסרט). המשבר העמוק שפורץ ביניהם, לא נגרם רק בגלל האורחים והאתרוג, אלא הוא משבר שהיה אמור לצוץ מתישהו. כשבסופו של דבר, אחרי המסע שהם עוברים במהלך הסרט יש השלמה וסגירת מעגל – הילד שהם כל כך חיכו לו.
במהלך כל הסרט, משה מתמודד עם העבר שלו. האורחים הם העבר של משה – והוא נאלץ לגלות שלא כל כך פשוט להשתנות ולברוח ממי שהיית. הרצון העמוק שלו להראות שהוא כבר לא אותו אדם שהיה פעם, כמעט מתפוצץ לו בפנים, כשהוא שובר בקבוק בהתקף אמוק, וכמעט פוגע בהם. זאת הנקודה שבה חל שינוי אמיתי. כשהוא לא בורח ממי שהוא היה, אלא עומד מול המציאות הישנה, מתעמת איתה, והפעם מתנהג באופן שונה. כך, גם החברים שלו מהעבר יכולים להגיע לברית של הבן שלו (הסצנה האחרונה), כי הוא כבר לא בורח מעברו – הוא משלים עימו וממשיך הלאה.
צפייה מהנה.