במסכת סנהדרין נאמר: "זה בורר לו אחד", הצדדים בוררים אדם נייטרלי אשר ישמע את טענותיהם ואת ראיותיהם, יברר את הסוגיות השנויות במחלוקת ויכריע בסכסוך. מכאן נגזר גם שמו של המושג, בוררות.
ראשיתה של הבוררות בהסכם המסדיר את ההליך. לעיתים זהו הסכם ספציפי לשם כך, ולעיתים זהו סעיף בהסכם כולל המסדיר את היחסים בין שני הגורמים ומגדיר כי כל סכסוך בנוגע להסכם יידון בדרך של בוררות לפי תנאים שנקבעו מראש. במדינת ישראל מוסדרים הכללים הנוגעים לבוררות ב'חוק הבוררות', וכל בוררות חייבת להתנהל על פי המסגרת שנקבעה בחוק.
לבוררות ישנם יתרונות שונים. בין היתרונות ניתן למנות את הגמישות בניהול ההליך עד כדי הסכמה על בסיס משפטי להכרעה שאינו הדין הישראלי – למשל, המשפט העברי; האפשרות למנות בורר שהוא מומחה בתחום שאליו נוגעת הבוררות (מהנדס בליקויי בנייה, שמאי בסכסוכי מקרקעין וכדומה), וכן את האפשרות לקצר את ההליכים ולפשט אותם, דבר שקשה יותר לעשות בבית המשפט. עם זאת, חלק מיתרונות אלה עלולים להפוך לחסרונות אשר חייבים להילקח בחשבון בטרם פנייה למסלול כזה (מצד התובע) או הסכמה לפנייה כזו (מצד הנתבע).
ראשית, פסק בורר הוא סופי, אלא אם כן נקבעה בהסכם הבוררות ערכאת ערעור. שנית, הבורר כבול במידה פחותה משופט לדיני הראיות ולסדרי הדין. בנוסף לכך, לא תמיד הבורר מתגלה כבעל יכולות מתאימות להכריע באופן מיטבי בסכסוך שהובא לפניו.
ניתן להגיש לבית המשפט בקשה לביטול פסק בורר, אולם העילות לכך ספורות ועיקרן פגמים מהותיים בניהול ההליך או בפסק הסופי שניתן בסיומו. בית המשפט לא ידון בהשגות על שיקול דעת הבורר.
יש לציין כי בתי הדין לענייני ממונות הפועלים במקומות רבים פועלים גם הם מכוח חוק הבוררות. בית הדין רשאי לדון בסכסוך רק אם שני הצדדים הסכימו לכך בהסכם בוררות מחייב, ואכיפתו של הפסק מתבצעת גם היא בהתאם להוראות החוק.
הכותב הוא עורך דין ממשרד שפירא כהן העוסק במשפט מסחרי ובדיני עבודה