פייגלין מוריד את הקוצים

לפני 20 שנה התחיל ח"כ משה פייגלין מסע ארוך, שיעדו הסופי הוא כיסאו של ראש הממשלה.

בינתיים הוא הספיק לחסום את המדינה, להישפט, לשנות את חוקי המשחק בליכוד, להסתכסך עם בנימין נתניהו שדאג להטמין לו בורות, שאמנם הצליחו לעכב את הפוליטיקאי הלא שגרתי, אך ממש לא לעצור אותו. היום הוא חבר כנסת מן המניין ומשמש כסגן יו"ר הכנסת.

התקשורת עדיין לא מעכלת את פייגלין הפוליטיקאי, אחרי שבמשך שנים התייחסה אליו כסמן קיצוני והכתירה אותו כמנהיג כוח חתרני העונה לשם "הפייגלינים", אבל היא החלה לקבל אותו יותר. פייגלין, שנחשב לאחד הדוברים הרהוטים ביותר בימין ובין החריפים מבין חברי הכנסת הימניים, הפך לאורח של כבוד באולפני טלוויזיה ותוכניות אקטואליה. גם כשהתקשורת לא מסכימה עם האיש, היא מכילה אותו הרבה יותר מאשר בעבר.

עם תחילת השנה החדשה ואחרי שהספיק הפוליטיקאי הטרי לעשות כמה חודשי טירונות בכנסת, יצאנו לפגוש את פייגלין חבר הכנסת ולנסות לברר האם מה שרואים משם לא רואים ממקומות אחרים, ואם משהו השתנה, זז או התרכך במשנה האידיאולוגית הקשיחה שלו.

"פגשתי כאב אמיתי"

"בצד של האמונות והדעות, אני ממש לא חושב שחל אצלי איזשהו שינוי, וזה בא לידי ביטוי בהצבעות שלי בכנסת", אומר פייגלין ומתיישב על הנדנדה במרפסת העץ בביתו, "אני לא יכול להצביע נגד מצפוני. זה פשוט לא עובד אצלי. אם חל איזשהו שינוי זה בצד של היכולת להכיל דעות שונות, ביכולת שלי לתקשר עם אחרים".

אז פייגלין מכיל ומתקשר יותר מאשר בעבר. יש לו גם הסבר לשינוי הזה שחל אצלו. "כשהקמתי את 'זו ארצנו' לפני עשרים שנה, השכן ממול לא ידע איך קוראים לי. אני הייתי הבעל של ציפי. עם הקמת 'זו ארצנו' חסמתי את כל המדינה. המדינה נעצרה. באחת כל המדינה מכירה אותך ונאלצת לגבש דעה כלפיך, כי הם לא יכולים להגיע לעבודה או לחזור הביתה. באותו זמן התקשורת מתייצבת באופן מאוד נחרץ לצדם של שמעון פרס וביילין, ואותי היא הפכה לדמון, למפלצת שלהם. אתה נמצא במצב שבו אין לך דרך להעביר את המסרים שלך לציבור בלי אותה תקשורת, שהיא לחלוטין חד ממדית והיא כולה נגדך. היא לא יכולה שלא לראיין אותך כי אתה הסיפור, אבל היא עומדת על הראש כדי להפוך אותך למפלצת. אז אתה מגיע ל'פופוליטיקה' וכל הפאנל שמסביבך מחפש לטרוף אותך, ואתה צריך בדקה או שתיים לתת מכה ניצחת. לעיתים קרובות הצלחתי לתת את המכה הניצחת, אבל המחיר של המכה הוא שזה לא יכול לבוא ברכות. רק בזבנג. סיטואציית המאבקים על ארץ ישראל הופכות אותך למעין קיפוד שצריך להוציא את קוציו החוצה".

גם הגיל עושה את שלו, אומר פייגלין בן ה51, וגם תאונת הדרכים שעבר בנו, דוד, שחשפה צדדים אנושיים באיש הימין. "פתאום נחשף החלק שאין בו קוצים", מספר פייגלין, "אנשים שלא יכלו להתחבר אליי במובן המדיני-פוליטי, החלו לגלות אותי. וכל זה מגיע על רקע שינויים כלליים בחברה הישראלית שמבינה שאוסלו היה טעות".

פייגלין הקים את השדולה הליברלית בכנסת, ודרכה נחשפות עמדות לא צפויות שלו בנושאים שהשדולה עוסקת בהם. הוא הופך להיות הקול הבולט בעד לגליזציה של הקנאביס, יוצא נגד גיוס החובה לצה"ל ומתנגד נחרצות לשיתופי פעולה עם המעצמה הסינית בגלל הדיכוי האכזרי של מתנגדי המשטר. הוא אפילו מגיע למפגש ב'בר נוער'.

"בתוך עם ישראל נמצאים הומוסקסואלים ולסביות. אם יש איתם ויכוח, צריך לנהל אותו כחלק מהמשפחה, כחלק מעם ישראל, לא יעזור. כשהגעתי לשם, הדבר הראשון שעשיתי הוא להגדיר להם מיד במשפטי הפתיחה עד היכן אני מסוגל ללכת איתם ומאיזו נקודה לא", מספר פייגלין.

ברור לך שהמפגש ב'בר נוער' מהווה מתן לגיטימציה לתופעה.

"אז מה אנחנו רוצים לעשות? להכריז כמו אחמדיניג'אד שאין הומואים? כשהייתי עם הקוצים ופחות עם האנטנות, הייתי יותר לעומתי. אז שפטתי בכלים יותר לוחמניים וזה לא הוביל לשום דבר. היום אני מבין שהכאב שלהם הוא אמיתי. אם אני יכול לומר שטעיתי בעבר במשהו, זה שהתייחסתי לנושא הזה רק כאל מתקפה תרבותית, שבמובן מסוים היא אכן קיימת. מה שלא ראיתי הוא את הכאב האמיתי. אחוז המתאבדים בקרב האוכלוסייה הזו הוא נוראי. אחרי דיבורים שהיו לי עם צעירים מהקהילה הזו, הבנתי שגם כשאתה מנסה להגן על הכלל והערכים שאתה מאמין בהם, צריך לעשות את זה בצורה מאוד עדינה וזהירה כי בצד השני יש שבר בלתי רגיל ועוצמות של כאב. אתה יכול בקלות לשבור אנשים".

אם בעבר פייגלין דיבר נגד החשיפה המוגברת של הקהילה הגאה בתקשורת ועל כך ש"תל אביב היא עיר ללא גברים", היום יש לו ביקורת נגד הדרת הנשים בבני ברק שזולגת לדבריו גם לציבור הדתי-לאומי. "מאז ילדותי אני זוכר את חבילות המלח של סלית עם הציור המשולש של אישה עם סינר. האמת שזה אפילו לא ציור, אבל עכשיו אסור שיהיה את הציור הזה על המלחייה. זה פחד מהנשיות, פחד שנמצא גם באסלאם. חוסר יכולת להתמודד עם המורכבות של החיים, עם הצד הנשי של החיים. ובגלל חוסר ההתמודדות יש מחיקה של הצד הנשי. זה בהכרח מוביל לעיוותים קשים מאוד אצל האדם הפרטי ואצל הנוער".

"כמעט חביבו של ראש הממשלה"

על אף תהליך הריכוך וההכלה שעובר על ח"כ פייגלין, הוא בכל זאת הביא איתו לכנסת קצת מסימפטומי ה"פייגליניזם": דעות עצמאיות ומקוריות, ובעיקר - הוא ממשיך להיות כאב הראש של ראש הממשלה. פייגלין הודח משתי ועדות כנסת שהיה חבר בהן עקב הצבעות בניגוד לדעת שאר חבריו בליכוד. הוא גם הגיע לעימות ישיר מול נתניהו בסוגיית הר הבית.

פייגלין טוען כי נתניהו העביר הוראה למפקדי המשטרה לאסור עליו לעלות להר. "כשנבחרתי לרשימת הליכוד במקום גבוה, היה לי רצון ואינטרס לעבוד עם נתניהו", אומר פייגלין, "ולכן קיבלתי על עצמי מטלה לא פשוטה מכיוון שהליכוד, בוא נגיד את האמת, נכשל בבחירות האחרונות. כמעט שלא נותרו חברי כנסת לנהל את הפעילות הפרלמנטרית. כולם שרים, סגני שרים או ראשי ועדות. אין אנשים בוועדות. לכן קיבלתי על עצמי להיות חבר בשבע ועדות, כולל תפקיד של סגן יו"ר הכנסת שמקבע אותך למליאה.

"במקביל לתהליך הזה נאסר עליי לעלות להר הבית. הדבר התברר לי כעבור מספר שבועות, ואני עשיתי כל מאמץ כדי לפתור את הבעיה בדרגים שהם לא ראש הממשלה עצמו, כי כשזה מגיע לראש הממשלה הגעת לאין מוצא. הגעתי לכמה פגישות עם השר לביטחון פנים ועם צמרת המשטרה, וכל פעם היו אומרים לי: תבוא בתנאים האלה. אני חורק שיניים ומסכים עם דברים שמאוד קשה לי איתם. אבל בסופו של דבר כשאני מגיע להר הבית, לא נותנים לי להיכנס.
אנחנו נמצאים בתוך תהליך אסטרטגי של מסירת הר הבית. בשונה מתהליכים דומים בעבר, בהם קודם הכריזו על פתיחת השיחות והיו לחיצות ידיים על איזו מדשאה בוושינגטון והפגנות של הימין, התהליך הנוכחי הפוך. כלומר, כבר הגיעו לסיכומים עקרוניים וכעת הולכים ליצור מציאות בשטח ולהרגיל אליה את הציבור

"הדבר האחרון שדרש ממני השר לביטחון פנים הוא שלא אודיע בפייסבוק שאני עולה להר. זה עומד בניגוד לכל תפיסת עולמי החירותית. עם זאת, הסכמתי כי לא רציתי להגיע לנקודה שאני מוציא את הקוצים הפוליטיים. הייתי כמו טייס ג'מבו שנמצא בהאצה מהירה מאוד: אני עובד בשיתוף פעולה עם כל הסיעה. אני הופך להיות במובן מסוים כמעט חביבו של ראש הממשלה. לא היה לי שום אינטרס להרוס את זה. אבל ערב לפני העלייה מתקשר אליי מפקד המרחב ומודיע לי בשמו של ראש הממשלה שנאסרת עליי העלייה להר עד להודעה חדשה. מכיוון שמדובר בנושא עקרוני, החלטתי שמכאן ואילך אני מצביע על פי צו מצפוני. כלומר, אשמח להצביע עם הקואליציה במקום שאני חושב שהיא צודקת, אבל במקומות אחרים אל תצפו ממני למשמעת קואליציונית. החל מאותו רגע, החיים שלי בכנסת הפכו להיות מאוד קשים ומורכבים".

מדוע נתניהו מתנגד לעלייתך להר הבית?

"צריך לחזור לסיפור של הר הבית", אומר פייגלין אחרי שתיקה קצרה, "אנחנו נמצאים בתוך תהליך אסטרטגי של מסירת הר הבית. להערכתי, בשונה מתהליכים דומים בעבר, בהם קודם הכריזו על פתיחת השיחות והיו לחיצות ידיים על איזו מדשאה בוושינגטון והפגנות של הימין, התהליך הנוכחי במידה רבה הוא תהליך הפוך. כלומר, כבר הגיעו לסיכומים עקרוניים וכעת הולכים ליצור מציאות בשטח ולהרגיל אליה את הציבור. בסופו של דבר יחתמו על משהו שכבר אי אפשר יהיה להתווכח עליו, כי זו תהיה המציאות. בדיוק ההפך מתהליך אוסלו וההתנתקות".

כלומר, עובדים על הסכם מאחורי גבו של הציבור?

"המוקש הכי גדול בתהליכים שהיו בעבר היה ירושלים בכלל והר הבית בפרט. אפילו אצל אהוד ברק, שהיה מוכן לתת הכול מכול כול, על הדבר הזה העסק נפל. ולכן הולכים על תהליך הפוך: מוסרים את הר הבית, מוסרים את ירושלים, מצהירים שלא, אך בפועל עושים את זה מול עיניך. בשלב מסוים יקראו לזה בשם ויגידו: מה אתם רוצים? כמו שבשכונות המזרחיות בירושלים רגל יהודית לא דורכת שם, גם בהר הבית יהודים לא נמצאים.

"יש כאן תהליך שבו מקלפים שכבה אחרי שכבה ממה שנותר מהריבונות הישראלית בהר, במסגרת ההתנהלות הזו של ממשלת ישראל. כל אקט של ריבונות ישראלית בהר הבית הוא עילה לפיצוץ, ולכן הגיע טלפון מנתניהו".

אתה אומר דבר מאוד חמור: נתניהו ימסור את הר הבית?

"חד משמעית. אתה קורא לזה 'חמוּר' אבל כל ממשלות ישראל מאז 67' מסרו את הר הבית. בימי נתניהו התופעה הזו מואצת, ולהערכתי היא מתואמת במסגרת תוכנית. לא ככניעה פה וכניעה שם, אלא כתוכנית כוללת. מדוע לדעתך אין בנייה בירושלים? שר השיכון אומר לך את זה מפורשות מעל בימת הכנסת".

אולי מדובר בחשש ממהומות?

"יש מהומות? תשתלט על המהומות. העניין הוא שאתה רוצה להיפטר מהר הבית, והמהומות כאן מתאימות לך. או שלפחות אין לך נכונות לממש את הריבונות בהר הבית, ולכן גם לא שווה לך להתמודד עם המהומות. אתה לא מאמין שארץ ישראל היא שלך. אתה לא מאמין שהר הבית הוא שלך. ולכן אין לך את תחושת ההצדקה הפנימית שנותנת לך את הכוח להתמודד. זה הכי בולט בהר הבית, אך זו גם הבעיה של התל-אביבי והבית-אלי. הצעיר הישראלי מרגיש אורח וארעי בארצו".

ותחושת הארעיות באה לידי ביטוי דווקא בזניחת הר הבית?

"אם מדינת ישראל תתכחש לרעיון הייעודי הרי שהיא מתכחשת לסיבת קיומה, והייעוד הזה עובר דרך בית המקדש. הפניית הגב להר הבית היא חטא המרגלים המודרני. ואף שהצעיר התל-אביבי שמרגיש עכשיו אורח בארצו לא שמע אף פעם ולא מבין את מה שאמרתי עכשיו, התוצאה היא בהכרח חוסר לגיטימיות שהולכת וגוברת בעולם כולו לעצם קיומה של מדינה יהודית בעולם. האמת היא שמדינת ישראל הקימה בית מקדש והוא נקרא 'יד ושם' - מקדש הקיום שאליו צריך להביא את אומות העולם ולהסביר להם שאנחנו פה, כי אם לא - אז שורפים אותנו. הראשון שישלם מחיר יהיה הצעיר מבית אל. מי שאמור לבשר את הבשורה הזאת ולא מבין את הנקודה הזו, אלו דווקא אותם אנשים שהלכו ליהודה ושומרון".

דווקא המתנחלים מתכחשים להר הבית?

"הקבוצות שעולות להר הבית עדיין קטנות מאוד. הייתי מצפה שאת מה שאני אומר יבינו בראש ובראשונה מי שרצו לבית אל וסבסטיה. ותמיד מי שיש לו תפקיד ולא מקיים אותו, הוא הראשון שנושא במחיר. אנחנו אוהבים להצביע על החילונים והשמאלנים, אבל הבעיה היא שלנו. אני גם לא יכול לבוא בטענות לנתניהו ולמשטרה, משום שאם בכל יום עולים להר עשרים יהודים מול רבבות ערבים, כל הדיבורים שלי הם כצפצוף הזרזיר".

"באיזו שפה בנט מדבר?"

הביקורת של פייגלין על הציבור הדתי-לאומי ועל ההתנהלות הפוליטית שלו לא נשארת רק בגזרת הר הבית. למרות הגידול במנדטים, פייגלין סבור כי חברי הבית היהודי עדיין פועלים רק בשדה המגזר ולא מצליחים לצאת מהקופסה.

בנט שר הכלכלה, אורי אריאל שר השיכון, סלומינסקי יו"ר ועדת הכספים ופייגלין הוא בסך הכול ח"כ מהמניין. מי משפיע יותר?

"כשהקמתי את 'זו ארצנו' אחת הדמויות שהצטרפה אליי ואל שמואל סאקט היה הרב בני אלון. אני החלטתי לקחת את האשראי הגדול של 'זו ארצנו' ולהשקיע אותו ברעיון ולא בקריירה פוליטית, משום שהתחושה שלי היא שהכנסת היא לא העניין. הרב בני אלון, שיש לו זכויות רבות ואני לא מזלזל בו בכלל, בחר אחרת. כעבור חצי שנה הוא היה בכנסת ואף כיהן כשר בכמה ממשלות. בפרספקטיבה היסטורית של עשרים שנה, מי הותיר את חותמו על ההוויה הישראלית, על הכיוון שאליו היא שואפת, על התודעה, מחשבות חדשות? הרב בני אלון, שכאמור היה שר בכמה ממשלות, או עבדך הנאמן? זו הפרספקטיבה שבה אני מסתכל: יש לי מטרה. נעצנו את היתד בראש ההר, לא סנטימטר אחד מתחת, ולכן ההתקדמות היא מאוד איטית ובעייתית, כי התעקשתי להתקדם בתוך כלי פוליטי שרלוונטי למטרה. ההתנהלות הפוליטית שלי נועדה להקרין ולייצר תודעה חדשה בקרב הציבור שסביבי. אז אני לא שר, אז לקח עשרים שנה עד שנכנסתי. אבל איפה הדיבור על הנהגה אמונית בבית היהודי? איך מדבר נפתלי בנט? בשפה של מי הוא מדבר? ואגב, הוא לא מכחיש את זה. נוצרה פה שפה חדשה, נוצר כאן חלום חדש וזה הדבר הכי חשוב. לא תפקידי שרים ומינויים. שתלנו חלום חדש בציבור".

בניגוד לבית היהודי, אתה לא מנסה להשפיע על הזהות היהודית של המדינה. למשל, ביקרת את הבית היהודי על המאבק שלהם למען רב ראשי ציוני.

"זה לא נכון. דווקא בנושא הזה אני חושב שמי שבא עם הרעיון הכי משמעותי - שיהיה רב ראשי אחד – הוא אני. וראה זה פלא, נפתלי בנט אימץ את הרעיון על קרבו ועל כרעיו. אני בוודאי עוסק בנושאים של עיצוב החברה והזהות הישראלית, אבל אני לא עוסק בנושאים סקטוריאליים של איך אני מקדם את עניינו של מגזר כזה או אחר. באמת לא אכפת לי אם הרב הראשי יהיה אשכנזי או ספרדי, עם כיפה שחורה או סרוגה על ראשו".

אבל אתה יותר קרוב לתפיסה הגאולית של הרב קוק, ולכן זה מאוד רלוונטי מבחינתך מי יהיה הרב הראשי.

"כל הקונספציה של הרבנות הראשית הופכת לפחות ופחות רלוונטית. אין לנו שני רמטכ"לים, שני ראשי ממשלות אשכנזי וספרדי, אבל רבנים כן. הגיע הזמן, אחרי יותר ממאה שנות תחייה לאומית, שגם הדת תתחיל לחזור בתשובה. הרבנות הראשית הפכה למאבק פוליטי בין מגזרים. דרעי מסתובב בכנסת כמנצח שהביא לרב עובדיה את המתנה הנכספת, והדתיים הלאומיים מסתובבים חפויי ראש. עוד 50 שנה אני בטוח שאף אחד לא יידע לומר מה היה הוויכוח בין הכיפות הסרוגות לשחורות, וכשתגיד להם שהוויכוח היה אם מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו או מעשה שטן, כולם יצחקו".

12 המנדטים של הבית היהודי – בועה פוליטית?

"בשונה מ'יש עתיד', לבית היהודי יש יסודות אידיאולוגיים וחברתיים. ומפלגות הן כמו מניות: יש את המחיר האמיתי ויש את הערך שבו הן נסחרות באותו רגע. הערך של המפד"ל הוא בסדר גודל של שמונה מנדטים. המפד"ל נסחרה במשך תקופה ארוכה מתחת לערך האמיתי שלה בגלל מריבות פנימיות וחוסר מימוש אלקטורלי. למעלה מעשרים שנה הציבור הדתי-לאומי נושל ממעמדו כנציג הזהות היהודית. הציבור החרדי שלא משרת בצבא כמוהו עקף אותו, והוא זה שמתנהל מול המדינה. פתאום נוצרה הזדמנות להחזיר למגזר את כבודו האבוד, וזה הקפיץ את המניה מעבר לערך האמיתי שלה. נפתלי מבין מה שעמיתיו החרד"לים במפלגה אינם מבינים שהסוד להתקדמות הוא הציבור החילוני. לדעתי הוא לא יצליח לצאת מהמהות המגזרית".

"ההתמודדות בבית עוזרת להתמודדות בכנסת"

כתבת בעבר שיאיר לפיד עדיין לא יצא מהמדיום הטלוויזיוני. תסביר.

"ליאיר לפיד יש הופעה מאוד מיוחדת. אין חוכמות, הוא רטוריקן יוצא דופן. אין עליו. אבל עם זה לא בונים מדינה", קובע פייגלין, "אתה רואה זאת גם אצל אובמה. יש תפיסה פוסט מודרנית שאומרת: אין אמת, יש נרטיבים. זו תפיסה טלוויזיונית שבה אין מציאות, מה שבתוך המסך הוא המציאות. זו גישה שלטווחים קצרים עובדת יפה והיא הביאה 19 מנדטים, אבל כשאתה בוחן מה הוא באמת אמר? לא הרבה, אם בכלל. מה כן? הוא יצר תחושה, אווירה. אבל כשאתה בא להתנהל מול המציאות והיא מחכה שם בפינה, פתאום מתברר שהבור התקציבי הוא בכלל לא בגלל החרדים. אם יש מגזר שכן אחראי לבור התקציבי אלו הערבים, אבל זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט להתעסק איתם. אז ירדנו על החרדים, הרווחנו מה שהרווחנו, אבל בור התקציב נשאר. לטפל בתקציב הביטחון זה לא טלוויזיוני כי הציבור מתייחס לגיוס כאל סוג של בר מצווה, למרות שזה זולל תקציבים. לטפל בתעשיית השלום זה בוודאי לא טלוויזיוני. אז נשארת עם העז החולבת של מעמד הביניים. לפיד מוצא את עצמו עושה בדיוק את הדברים שנגדם הוא דיבר".

אז לפיד, כמו אביו, ייעלם מהמפה הפוליטית?

"ללפיד יש איכויות שלא היו לאבא שלו. הוא יודע למנות אנשים חכמים מאוד בסביבתו, והרשימה שהוא הביא לכנסת מרשימה. יש בו אלמנטים שכן מבטאים צורך ציבורי אמיתי, אלמנטים של ניסיון להתחבר, בדרכו הוא, לזהות היהודית שקיימת אצלו. הוא שם במקום השני רב, ושיבץ את רות קלדרון ברשימה. הוא עצמו לומד, כלומר הזהות היהודית מעניינת אותו. יאיר לפיד זה לא טומי לפיד, למרות שהגרדת שהוא מקבל מחרדים עברה בירושה. להערכתי 'יש עתיד' תצטמצם בצורה משמעותית, אך היא לא תיעלם כל כך מהר".

לשאלה האם הוא עדיין מאמין שיישב יום אחד על כיסא ראש הממשלה, הוא עונה מיד בלי למצמץ. בעניין הזה דעותיו לא שונו, לא התרככו ולא עומעמו. הליכוד יאבד את השלטון, קובע פייגלין, אם הוא לא יעמוד בראשו. "המרכז הישראלי היום מחפש משמעות וחירות. הבשורה הזאת איננה היום. ללפיד ובנט, עם כל ההערכה שיש לי אל שניהם, אין בשורה חדשה. שום דבר חדש לא התחיל ושום עתיד אחר לא סומן. מי שיש לו את זה בכנסת זה רק אני. ואם אני לא אעמוד בראש הליכוד בבחירות הבאות, הליכוד לא ינצח".
יש לי הרבה שיחות עם הבן שלי שנפצע, דוד. הוא שואל אותי "למה אלוקים עשה לי את זה?" ואני אומר לו שאני לא יודע, אבל אחרי מאה ועשרים אנחנו נראה את הסרט ואנחנו נבין שזה היה לטובה

בימים אלה מתרוצץ ח"כ פייגלין בין המאבק שלו בתוך הכנסת למאבק על בריאות משפחתו. אשתו, ציפי, חולה בפרקינסון ובנו דוד משתקם מתאונת דרכים קשה. הבן היה בתרדמת במשך שלושה חודשים בעקבות התאונה, ומאז שהתעורר לפני כשלוש שנים הוא מצוי בתהליך שיקום מפגיעת הראש שספג. "יש לי הרבה שיחות עם הבן שלי שנפצע", אומר פייגלין ושותק לזמן מה, "הוא שואל אותי 'למה אלוקים עשה לי את זה?' ואני אומר לו שאני לא יודע, אבל אחרי מאה ועשרים אנחנו נראה את הסרט ואנחנו נבין שזה היה לטובה. אולי אם יהיה לנו מזל נוכל לראות את הסרט לפני מאה ועשרים, אבל אנחנו חייבים להאמין שהכול לטובה. זה מאוד לא פשוט להתמודד את התמודדות הזאת במקביל לעשייה החיצונית. אני מאמין שההתמודדות הפנימית מביאה את התמודדות החיצונית במישור הציבורי למקום בשל יותר".

היה לך אי פעם רגע של משבר? של ייאוש?

"לא, אף פעם לא היה לי רגע כזה", אומר פייגלין בנחרצות, "קשה לי. אני בשום אופן לא אומר שקל לי. אבל מעולם לא היה לי משבר כזה ואני מתפלל גם שלעולם לא יהיה לי משבר כזה. אני מתפלל שהקב"ה ייתן לי כוחות".