"ילדה שלא מן העולם הזה"
"ילדה שלא מן העולם הזה" עטיפת הספר

"ילדה שלא מן העולם הזה", אהרן אפלפלד, כנרת זמורה-ביתן, 134 עמ'

ספרו הראשון של הסופר אהרן אפלפלד לבני הנעורים הגיע לידי כמתנת יום הולדת. ולמרות שעבר זמן רב מאז שנותיי העליזות בתיכון, מצאתי את עצמי מרותקת לדמויות ונעצבת קלות עם סיום הקריאה. הספר נכנס אמנם לקטגוריית ספרות ילדים ונוער אך מכוון הלאה משם, לחובבי הספרות באשר הם, ובעצם לכולנו.  

אפלפלד מביא את סיפורם של אדם ותומס, שני ילדים יהודים, חברים מימי בית הספר, שאמותיהן נאלצות להשאיר אותם ביער עד סוף המלחמה. גיבוריו הקטנים של אפלפלד הם הכוח המוסרי המניע את העלילה. בעולם נוטף רוע ושנאת יהודים, כשחייו של אדם תלויים על חוט השערה, ניצבים השניים, בני תשע בלבד, ומציגים מודל מרתק של אחווה, חמלה אינסופית ונחישות.

במהלך שהותם ביער הם פוגשים את מינה, ילדה יהודייה עזובה כמותם, המשרתת בבית אחד האיכרים בסביבה. כשהאוכל באמתחתם אוזל, הם רוקמים איתה הסכם סודי ומבקשים ממנה לסכן את חייה בעבורם ולהגניב להם מעט מזון מן הכפר. בין השלושה נרקם קשר אמיץ, ותחת טרור המלחמה המשתוללת בחוץ הם בונים עולם פנימי עשיר ומלא חיים. מחוץ לשבילי היער רועמים תותחי הגרמנים של מלחמת העולם השנייה, אבל עמוק פנימה, בחושך הגדול של צמרות העצים יושבים אדם ותומס ונזכרים. זכר הבית האהוב מעניק להם מעט נחמה ותקווה במלחמת הקיום שלהם, והם מוצאים כתחליף את בעלי החיים שסביבם, אשר יודעים, בשונה מבני האדם, לשמור סוד.   

בדומה לשאר ספריו של אפלפלד, השואה אינה נוכחת אלא בעקיפין. זוועות המלחמה משמשות כרקע לסיפור כולו ומלמדות את הקורא פרק נוסף על סבלותיו של העם היהודי. סגנונו של המחבר, שעבר כילד את השואה, כן ומלא רוך, ואיכות הכתיבה שלו מורגשת בכל משפט בספר. תיאורי המלחמה דרך עיני הילדים נתקלים בתמימות נוגעת ללב, ועל אף המצב הבלתי אנושי שהם מצויים בו, עולה מאליה התקווה כי יבוא יום והכול ייגמר.

בנוסף לגיבוריו הצעירים מאיר אפלפלד את דמותה של האם היהודייה אשר נאלצת להינתק מילדה כדי לנסות להצילו. אמו של אדם, למשל, מבטיחה לו כי היער אינו מפחיד וכי תשוב לקחתו בערב. כך גם אמו של תומס שהעמיסה על גבו תרמיל מלא כל טוב, כי מי יודע מתי תסתיים המלחמה הארורה. ברגעי עצב גדולים, כשהשניים מרגישים בדידות איומה וגעגוע צורב, הם נזכרים באמותיהם היקרות ומבליעים דמעה סוררת. ילדים קטנים, שבן לילה נגזלת מהם ילדותם והם הופכים למבוגרים בעל כורחם. למרות מצבם מצליחים השניים לסייע לנמלטים נוספים (יהודים, אלא מה?) וחולקים עמם את מזונם הדל.

סיפורו של אהרון אפלפלד עוסק בכוחה של הרוח האנושית בכלל, אך לא פחות מכך בכוחו של המוסר היהודי. זה שהופך את אדם, תומס ומינה לשונים כל כך משאר בני גילם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו