אחד ממשפטיו הגדולים של קהלת הוא "טוב מראה עיניים מהלוך נפש".
יש דברים שצריך לראות בעיניים כדי להבין, לחוש ובעיקר כדי להביע דיעה ומחשבה. לעיתים קרובות (ויש האומרים לי לעיתים קרובות מידי..) אנו מביעים דיעה , קובעים קביעה לפי מה "שמרגיש לנו" ולא באמת מה שראינו.
אז הלך סופר מבטיח ומעניין בכתיבתו, לינווד ברקלי, שמו, וחיבר סיפור שהוא גם מצחיק, גם מרתק, לעיתים מפחיד ובסוף מלמד.
תומס קילברייד הוא בעל התמכרות מוחלטת למפות, שאך לעיתים נדירות עוזב את חדר השינה שלו. באמצעות תוכנת מחשב, הוא עורך טיולים וירטואליים בערי העולם וחורת בזיכרונו את מפות הרחובות שלהן, את מספרי הבתים ואף את האנשים שגרים בהם.
האדם היחיד שמתווך בין תומס לבין העולם האמיתי הוא אחיו ריי. הוא מטפל בו ועושה הכול כדי לקיימו ובנוסף גם נאלץ להקשיב לתיאוריות הפרנואידיות של אחיו.
במהלך אחד משיטוטיו הווירטואליים ברחובות ניו־יורק מבחין תומס בחלון אחד הבתים במשהו מטושטש שנראה כמו ראש אדם עטוף בשקית פלסטיק( מטושטש כמו כריכת הספר) וחושד כי מדובר ברצח. הוא דורש מריי לצאת ולבדוק את העניין. ריי עושה זאת כדי לצאת ידי חובה, אולם עד מהרה הוא מגלה שהוא ותומס נקלעו למזימה סבוכה מששיער, ושגם חייהם בסכנה.
מכאן יוצר הסיפור ומושך את הקורא בעלילה שבה שני אנשים קטנים, יוצאים נגד המנגנונים הגדולים במטרה להכותם. לעיתים תוך כדי קריאה חשתי שאם אגיע לזירות הללו אפגוש בהן את הגיבורים כשהם עדיין נאבקים אלה באלה. העובדה שהמלחמה מתנהלת בין כוחות בלתי שווים מכריחה את המחבר להכניס תפניות רבות בעלילה, אבל ברקלי עושה זאת בכישרון רב והקורא אינו נעצר ולו פעם אחת כדי להרהר בסבירותם של הדברים.
הספר נחשב אמנם למה שמוגדר כספרות קלה, אך הוא מספק את המיטב מתוכו ומראה על תושייה, על יוזמה ועל מעשים של אנשים קטנים המתמודדים עם כוחות הגדולים מהם.
לינווד ברקלי הוא מחברם של רבי־המכר ‘בלי לומר שלום´, ‘קרוב מדי הביתה´, ‘מהלך לא מוצלח´, ‘ביום שאיבדתי אותה´ ו´התאונה´, שיצאו בעברית בהוצאת מודן. תירגמה מאנגלית: נורית לוינסון. הוצאת מודן, 426 עמ’, 98 שקלים