התחלה היתה ב-2010, כאשר, אתר אינטרנט שהקדיש עצמו להגנה על חושפי שחיתויות, פרסם מבול של מסמכים אמריקניים מסווגים, פרסום שבישר על ראשית עידן חדש של סודיות בסיכון גבוה והדלפות נפיצות של מידע חדשותי. כעת, במותחן דרמתי המבוסס על אירועים אמיתיים, "הרשות החמישית" של אולפני "דרימוורקס" מתאר את המסע בדרך לחשיפת ההונאות והשחיתויות השלטוניות שהפכו את יוזמת האינטרנט הזו לארגון השנוי ביותר במחלוקת במאה ה-21.
הסיפור מתחיל כשמייסד אתר "ויקיליקס" ג'וליאן אסאנג' (בנדיקט קמברבאץ') ועמיתו דניאל דומשייט-ברג (דניאל ברוהל) חוברים במטרה לשמש כלבי שמירה הפועלים במחתרת כדי להשגיח על בעלי זכויות היתר ועל בעלי הכוח והשליטה. בתקציב זעום, הם יוצרים פלטפורמה מקוונת שמאפשרת לחושפי שחיתויות להדליף בעילום שם מידע חסוי ששופך אור על סודות ממשל אפלים ועל פשעי תאגידים. לא עובר זמן רב והם מפרסמים יותר מידע חדשותי מרעיש מארגוני התקשורת המהוללים ביותר בעולם. אולם כאשר אסאנג' וברג מצליחים לשים את ידיהם על המטמון הגדול ביותר בתולדות ארה"ב של מסמכי מודיעין חסויים, הם מוצאים עצמם בעמדה מסוכנת בעודם מתחבטים בשאלה הנוקבת של תקופתנו לגבי האמת.
"כל דור מצמיח מתוכו דמות מרדנית שמשנה את מאבק הכוחות ונעשית דבר מה גדול מעצמה" אומר בראיון ביל קונדון, במאי הסרט "יש כאלה שרואים בה סמל לתקווה, אחרים רואים בה אויב מסוכן של המדינה. בראשית המאה ה-21 הגיחה תופעה כזו בדמותם של ג'וליאן אסאנג' ושל הארגון פורץ הדרך ומפיץ המידע שייסד "ויקיליקס"" אומר הבמאי.
הארגון נוסד ב-2006 כגוף שאינו מיועד למטרות רווח ואשר כל פעילותו מוקדשת לפרסום מידע נפיץ שהיה בעבר סודי ממקורות מידע אלמוניים תוך שהוא מציע את הביטחון המתאפשר באמצעות שימוש בטכנולוגיות הצפנה חדשניות. "ויקיליקס" ניפץ את מודל איסוף החדשות שהיה מקובל במאה ה-21, תוך שהוא מכריע ארגוני תקשורת בזרם המרכזי ומכעיס אנשים במוקדי כוח.
אז, אסאנג' היה ידיעה חדשותית כשלעצמו. ב-2010, כשארגון "ויקיליקס" הוביל את פרסום האוצר הגדול ביותר של מידע ממשלתי חשאי שנחשף אי פעם, אסאנג' החל בו-זמנית להפציע כגיבור, כנבל, כעיתונאי, או אולי פשוט כאדם שקול ומאופק שנקלע לאור של זרקור עולמי מסנוור.
ברגע זה ממש אסאנג' ו"ויקיליקס" ניצבים בלבו של ויכוח סוער בשאלה, היכן תמתח החברה שלנו את הגבול בין פתיחות ובין ביטחון, ועל מי להחליט היכן למתוח אותו? אש זו מלובה שוב בכל פעם שמידע שהשפעותיו בלתי צפויות, כזה שעשוי לשנות את העולם אך גם להיות מסוכן, נחשף, כמו במקרה של אדוארד סנודן מהעת האחרונה.
האם בשנת 2010 ארגון "ויקיליקס" הנחית מהלומה נועזת ומוחצת למען הדמוקרטיה והצדק בכך שאפשר לאנשים מן השורה שהיו באפלה להיחשף לפעולות שחוקיותן מוטלת בספק ושממשלות ותאגידים ניסו להסתיר? או שמא פרץ הארגון את הסכרים הדיגיטליים ואפשר חשיפות נמהרות ופזיזות שעלולות לסכן אנשים ואומות בצורה חסרת תקדים?
שאלות אלה ניצבות במרכז הסרט העלילתי הראשון שיוצא לחקור את תופעת "ויקיליקס". הבמאי ביל קונדון בוחן אותן בדיוקן רחב יריעה בעל קצב מהיר של העידן בו אנו חיים, עידן של אובססיית מידע, אך הוא אינו מתיימר להציג תשובות נחרצות בנקודה זו בזמן. תחת זאת, הוא הופך את סיפורו של "ויקיליקס", שצמח מתוך תנועת האקרים אנונימית והיה לשחקן מרכזי בזירה העולמית, למותחן פוליטי מרתק, דרמה שמגוללת סיפור של חברות ושל בגידה, ודיוקן מעורר מחשבה של עולם שבו תקשורת אלקטרונית יכולה לשחרר, אך גם להיות מסוכנת.
אף שהסיפור מדלג בין כמה מסכים – "ציוצים", הודעות טקסט וקודים של תוכנות – קונדון מגולל גם סיפור אנושי נוקב על רעיונות מסעירים שמתנגשים במציאות המחוספסת.
כמו כל סיפור על המצאה ועל שינוי, יש, באופן טבעי, כמה גרסאות מנוגדות לסיפור עלייתו של ארגון "ויקיליקס". זו הסיבה שבגללה קונדון עומד על כך ש"הרשות החמישית" מציע רק נקודת מבט אחת ממנה ניתן לסקור את שרשרת האירועים השנויה במחלוקת הזו – אירועים שאפילו המעורבים בהם רואים אותם בדרכים שונות.
"זה נושא שאין כמעט שני אנשים שיכולים להסכים עליו", אומר קונדון. "בהתחשב בכך, רצינו ליצור דרמה שתעורר שיח אמיתי בנושאים שמעלה החלק הזה בסיפור של 'ויקיליקס'. לא היה בכוונתנו ליצור סרט נגד 'ויקיליקס' או בעד 'ויקיליקס', אלא לבדוק איך ולמה הגיע הארגון לחלק מההישגים המדהימים שלו. בחרנו להציג כמה נקודות מבט, להעלות הרבה שאלות ואז להניח לצופה להגיע בעצמו למסקנות."
אף על פי שהסרט מבוסס, בחלקו, על שניים מהדיווחים המפורטים ביותר על "ויקיליקס" שראו אור עד היום, קונדון הרחיב את יריעת הסרט. התוצאה היא ריבוי של נקודות מבט: נקודת המבט של ברג כמי שהיה מעריץ של אסאנג' ולמעשה, המעיט בערכו של חוסר האחריות שלו; נקודת המבט של הדיפלומטים האמריקנים שעבודתם הרגישה ושליחיהם המקומיים מצאו עצמם מאוימים לנוכח הגילויים המפתיעים של "ויקיליקס"; נקודת המבט של עיתונאים שנקלעו למאבק מוחות ושנינויות מול אסאנג' כשניסו לחלץ כתבות שער ממסמכי "ויקיליקס" בצורה מקצועית וקפדנית, ונקודת המבט המבוססת על דברים שאמר אסאנג' בעצמו, ובהם הוא משבח את חופש המידע הצרוף, מזהיר כי הוא עלול להיות יעד של מסעות הכפשה מטעם השלטונות, ומצביע על כך שאין שום הוכחה לכך שנגרם נזק גופני למישהו בעקבות פרסום של מסמך כלשהו ב"ויקיליקס".
אבל "הרשות החמישית", לפני הכול, הוא דרמה קולנועית, לא תיעוד היסטורי נוקשה. אירועים רבים נדחסו לסרט, חלק משחקני המשנה מגלמים דמויות שמבוססות על שילוב בין כמה אנשים אמיתיים, ויוצרי הסרט תרמו מיכולות הניתוח והדמיון שלהם לכל מה שלא ידוע על דמותו החמקמקה של אסאנג' ועל שיחות פרטיות שניהל, כל זאת כדי ליצור עלילה מרתקת.
ארה"ב, אנגליה. 2013. דובר אנגלית, מתורגם לעברית. מופץ ע"י סרטי יונייטד קינג.