98 שנים הן תקופת חיים ארוכה, במיוחד אם הדקות והשעות מנוצלות בה היטב.
כשמדובר ברב אברהם צוקרמן הדברים מהדהדים הרבה יותר, משום שהוא חולל מהפכה של ממש בדור שלם ונגע באלפי אנשים: תלמידים וחניכים, עמיתים ומורים, שכנים ובני משפחה.
כל מי שהיה לו מפגש ולו חד פעמי עם הרב, כך נדמה, יכול לספר לפחות על מידה אחת או שתיים שלמד ממנו. הדוברים הכירו את הרב בשנים שונות ומזוויות שונות, אבל חזרו וסיפרו על אותן תכונות, מה שמעיד על כך שאין כאן סיפורי מופתים אלא אמת צרופה. או כמו שאמר מי שהיה שכנו כמעט 50 שנה: "כל מה שאומרים לך עליו זה אמת. אין כאן גוזמאות".
"נקי מכל פוזה"
בשבת פרשת לך לך מלאו לרב אברהם צוקרמן 98. הרב נולד בעיירה לבדוב בליטא, ולמד בילדותו בבית הספר 'תרבות'. בהמשך למד במשך ארבע שנים בישיבת 'בית יוסף' השייכת לזרם נובהרדוק, כשהוא מגיע הביתה רק פעם בשנתיים. הרב, שבתקופה הזו ישן על ספסלי עזרת הנשים באחד מבתי הכנסת הלא מאוד קרובים לבית המדרש, קיבל אישור עלייה לארץ בעקבות לימודיו התורניים. כבר בעת לימודיו בישיבה הוא היה ציוני, ואפילו היה מנוי על כתבי עת ציוניים והורשה להחזיק בהם, בתנאי שלא יראה אותם לחבריו.
בל"ג בעומר תרצ"ו הוא עלה לישראל, וציין מדי שנה את התאריך הזה. בהגיעו ארצה גילה שמי שלימד אותו בישיבה בפינסק, הסטייפלר, אביו של הרב קנייבסקי, עלה גם הוא לישראל, ולמד אצלו כאן שנתיים נוספות. הוא הצטרף לתנועת בני עקיבא ושימש ר"מ של מחזור ב' בישיבת כפר הרא"ה, ומאז התגורר שם. באותה תקופה התוודע גם לתורתו של הרב חרל"פ וגם בו ראה את רבו.
את רעייתו, רבקה, הכיר לאחר שהגיעה לעבוד בכפר הרא"ה בעצת מורתה נחמה ליבוביץ'. ליבוביץ' הייתה גם מי שכיוונה אותה לקשר עם הרב, באומרה שהוא ממלא את גיליונות פרשת השבוע שלה, ושכדאי שימלאו אותם יחד. לזוג, שהיה אמור לחגוג השנה 70 שנות נישואים, נולדו חמישה ילדים, 36 נכדים ולמעלה מ119 נינים עד כה. המשפחה גם קיוותה שהרב יספיק להיות נוכח בחתונה הראשונה של בני הדור הרביעי במשפחה, שתחול בעוד שבועות ספורים.
במשך יובל שנים עמד הרב צוקרמן בראשות ישיבת כפר הרא"ה במשותף עם הרב נריה. הוא היה גם ראש המכינה בגבעת שמואל ויו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא שנים ארוכות, וכל חייו היה חבר ושותף פעיל בתנועת בני עקיבא.
בשבוע שעבר, כשקם כהרגלו לתפילה, אמר לרעייתו שהוא מתקשה ללכת. "לא היה דבר כזה שהוא החמיץ תפילה במניין", מספר בכור הנכדים, ברוך גרינברג. אחרי שהרעיה שמה לב לעובדה שהוא גם מתקשה בנשימה, הוא אושפז בבית החולים. ביום שישי הצוות אמר שאין אפשרות לשפר את המצב והרב צוקרמן, מודע לגמרי למצבו, ביקש להגיע הביתה. בליל שבת, אחרי הסעודה, שרו לידו שירי שבת ובנו מאיר סיים את מסכת פסחים. "הוא ענה לקדיש וניסה לומר משהו על המסכת, אבל לא הצליח. הוא החל לשיר 'זרעא חיא וקיימא' כמה פעמים". בשבת בצהריים הוא נרדם, ובמוצאי שבת, תוך שטיפלו בו, בני המשפחה שמו לב שהוא הפסיק לנשום. מיתת נשיקה.
ללוויה שהייתה ביום ראשון הגיעו אלפי אנשים ומספידים רבים, קרובי משפחה ואישי ציבור. "סבא שלי עסק כל השנים בצורכי ציבור, אבל הוא היה לגמרי איש של בית", מספר גרינברג. את סוד החיבור של הציבור לסבו הוא מפענח כך: "אני לא מכיר עוד אנשים שהיו נקיים לחלוטין מכל פוזה. הוא דיבר לכולם, מגדול ועד קטן, באותה שפה ולא ניסה למצוא חן בעיני איש".
בעזרת הזיכרון הייחודי שהיה לו, ששירת אותו בעבודתו, הוא זכר גם את כל בני המשפחה, את מצבם ואת צורכיהם. "כשבאנו הוא היה רק איתנו, אף פעם לא נתן את ההרגשה שהוא ממהר. במיוחד בשנים האחרונות, כשהיה לו יותר זמן". סבא, אומר גרינברג, היה סוג של אבא גם לבני הזוג של הנכדים. "התייעצנו איתו בכל דבר. כשנכד היה בונה בית - סבא היה יושב איתו על התוכניות. בכל סוגיה היה לו מה לתרום והכול בנימה עוקצנית ועדינה, חדה, שקטה ומקורית".
מערכת היחסים בין בני הזוג צוקרמן, מספר גרינברג, הייתה של נתינה הדדית. "זה דור אחר. הם לא אנשים שמפגינים רגשות, אבל במחוות הקטנות הרגשת את האהבה ביניהם. בסוף הקיץ היינו אצלם לשבת, והאופן שבו הוא התייחס לסבתא בשולחן שבת גרם לי להתבייש בעצמי. הוא הודה לה על כל דבר, כאילו זו הפעם הראשונה שהיא מביאה לו משהו".
גרינברג מזכיר שהשותפות של סבו עם הרב נריה בראשות ישיבת כפר הרא"ה הייתה גם שותפות כלכלית, שלא השתלמה לצדדים. "פעם הוא אמר כלאחר יד שהוא והרב נריה קבעו לעצמם את גובה המשכורת וקיבלו כל אחד פחות ממשכורת שלמה אחת. כששנות הפנסיה ארוכות כל כך, יש לזה משמעות רבה". עם זאת, אומר גרינברג, הוא מעולם לא התלונן. תמיד דאג לנכדים, נתן והעניק.
לתת לנוער לנהל
הרב מאיר צוקרמן, בנו של הרב, מספר על אב שהיה עסוק בעשייה. הרב צוקרמן היה מתנייד בתחבורה ציבורית ומגיע לנתיב מאיר, למירון, לנחלים, לשדה יעקב ועוד. "הוא היה שותף מלא בהקמה של המוסדות הללו. החל מקשר עם הרשות המקומית, המשך בקשר עם אנשי המקום, גיוס תלמידים ומשאבים ועוד. כפר הרא"ה הייתה באמת אם ישיבות בני עקיבא, כי היא הקימה את הישיבות הבאות".
גם הרב מאיר מדבר על אבא של בית. אולי לא שיעורי בית, אבל כן חזרה לקראת מבחנים. "ככל שהתבגרנו שמחנו בעשייה הציבורית שלו, אבל אני לא מרגיש שזה בא על חשבוננו. למדנו ממנו הרבה. הוא דרש מעצמו הרבה יותר מהאחרים. תמיד היה זה שאכל את הגבינה היבשה והלחם הישן בבית, כי 'אוכל לא זורקים'. הוא תמיד הסתפק במועט, היה מאוד מסודר וניצל את הזמן. גדלנו עם אבא שלמד הרבה, ומצד שני היה לו רוחב דעת. זה היה אבא שיכול לצטט משפטים שלמים משירים של ביאליק וטשרניחובסקי, וכשהיה בבית גם סיפר לנו סיפורים לפני השינה".
הרב צוקרמן התחנך אמנם בישיבת 'בית יוסף' על פי דרך המוסר התובענית של נובהרדוק, אולם הוא עצמו היה מבעלי המוסר המתונים יותר. "הוא בעצם אחרון תלמידי הסטייפלר שהסתלק", אומר בנו, "הוא למד אצלו שש שנים. אבי סיפר שהם כן היו עושים פעולות של 'אומץ' כחלק מעבודת המוסר, למשל הולכים להתפלל מנחה בתחנת רכבת עמוסת גויים, אבל אבא היה הרבה יותר ליטאי ומחושב ולא הייתה אצלו הקצנה של הדברים. כן הייתה חיבה של מצוות". הרב צוקרמן נהג לקשט בעצמו את הסוכה מדי שנה, והגם שהפרוטה לא הייתה מצויה באותה תקופה, "לנו, הבנים, תמיד היו ארבעה מינים כדי לחבב את המצווה". המצב הכלכלי גם לא מנע מהרב והרבנית לנהל בית שידוע בהכנסת האורחים הנדיבה שלו לאורך השנים.
הרב יעקב אריאל, רבה הראשי של רמת גן, למד בישיבת כפר הרא"ה כשמלאו לה 13. "זו הייתה ישיבה של תנועת נוער, שהייתה בה אווירה חברתית. הרב נריה והרב צוקרמן, בפיקחותם, נתנו לנו תחושה שהנוער מנהל את הישיבה, שהכול תלוי בנו והם רק מייעצים". באותה תקופה, הוא מספר, לרב צוקרמן עוד לא היה אפילו זקן "והסתובבה שמועה שהזקן של הרב נריה הוא תוצאה של החלטת חברים". עם זאת, אומר הרב אריאל, הייתה אווירת לימוד רצינית מאוד בישיבה. "שניהם היו תלמידי חכמים, אבל התנהגו כמו מדריכים, מה שהביא לאווירה מיוחדת של יוזמה עצמית".
באותן שנים לימודי החול התקיימו מחוץ לבניין הישיבה והיו בגדר רשות. הרב אריאל מדבר על שני האישים כאחד, אבל מבחין ביניהם: "הם היו שותפים מלאים, אבל היו טיפוסים שונים ומשלימים. שניהם היו אידיאליסטים ושניהם הפכו את האידיאל למעשה. אבל הרב נריה היה יותר עם האידיאלים, והרב צוקרמן היה יותר מציאותי". כך למשל בנושא לימודי החול בישיבה. "הרב נריה התנגד בהתחלה להכנסת לימודי החול בכלל. אבל הרב צוקרמן ידע שהנוער לא יגיע. באותה תקופה למדו בישיבה שנה-שנתיים וחזרו לתיכון. הרב צוקרמן ידע שכדי למשוך את הנוער יש להכניס את לימודי החול לישיבה".
מחזורו של הרב אריאל היה זה שהקים את ישיבת נתיב מאיר ואת כרם ביבנה. "הייתה התפשטות לרוחב ולגובה. האידיאל היה להקים ישיבות בכל הארץ, ואחר כך גם אולפנות, והכול היה הפועל שלו ושל הרב נריה. כל המהפכה הגדולה של הדור שלנו שהשפיעה על רבבות בתים בישראל - זה שניהם".
דבר תורה בלי פתק
"אין שכנים טובים מאלה", אומר שוקה דרמר, שגר בסמיכות לבני הזוג צוקרמן בשכונת חזון של כפר הרא"ה כבר כמעט יובל שנים. מבחינת דרמר, הרב צוקרמן היה האיש "החשוב בשכונה", למרות שלא נשא תואר רשמי. "אם הגעת אליו עם שאלה הלכתית, הוא תמיד היה שולח אותך למרא דאתרא, רב הכפר, למרות שהוא צעיר ממנו בהרבה וחדש ממנו בהרבה בכפר. מדובר על איש ברמה אחרת".
הרב, שאי אפשר היה למצוא אותו בלי ספר, העביר יום יום שיעור משניות בין מנחה לערבית. דרמר מוסיף ואומר שהרב צוקרמן היה משתתף בתורנות של אמירת דבר תורה בליל שבת. "כולם, פרופסורים, ר"מים ומי שלא יהיה, היו עולים עם פתק שינחה אותם בדרשה. הוא אף פעם לא החזיק ביד שום חומר, ותמיד דבריו היו מסודרים ומאורגנים. הוא ידע איפה הוא מתחיל ואיפה מסיים והכול בנוי יפה".
הרב שמחה וייסמן, שהיה ר"מ בישיבה במשך עשור והיום עומד בראש ישיבת נועם בירושלים, מספר: "השנינות והפסקנות שלו יכלו לגרום לאנשים לחשוב שיש בו קושי, אבל בפנים הייתה בו רכות. יחד עם המוסרניקיות, הייתה בו חביבות ואהבה לאנשים, וזה מה שגרם לו לזכור את כל התלמידים. הציבור הפשוט היה מחובר אליו, וככל שהכרת אותו יותר, התחברת אליו יותר".
כשהרב וייסמן התחיל ללמד, לפני 26 שנה, הרב צוקרמן כבר היה בן למעלה מ70. "הוא היה בישיבה יום יום. יכולת לכוון את השעון שלך לפי ההליכות שלו", ולמרות גילו "הוא היה מאוד משמעותי". הרב וייסמן מציין שמידת הענווה שהייתה ברב אפשרה לו לתת מקום לכולם. "כר"מ צעיר אני זוכר שהוא לא תמיד קיבל את מה שאמרנו ולפעמים התעקש מאוד על דברים מסוימים, אבל הוא תמיד הקשיב".
היו ביניכם חילוקי דעות על רקע הבנת רוחו של הנוער?
"היו, אפילו ברמה של מאיזה פרק להתחיל ללמד את המסכת בגמרא. אבל הייתה לו את החוכמה וגם את ההסתכלות המקורית, המיוחדת, בפרשנות לדברים. יכולת להתווכח איתו אבל ראית חוכמה, דרך ועקשנות חיובית".
הרב וייסמן, שעומד כיום בעצמו בראשות ישיבה, אימץ מראשי ישיבת כפר הרא"ה את צורת הישיבה בבית המדרש. "עם הפנים להיכל ולא לתלמידים, מתוך תפיסה שלא צריך לראות כל הזמן איך התלמידים מתפללים וגם ראש הישיבה צריך להתפלל". הרב וייסמן מוסיף שהוא השתדל לקחת מהרב צוקרמן גם את הדבקות בתפילה, את ההתמדה המיוחדת וגם את היכולת לתפוס את הדברים הקטנים והגדולים גם יחד. ועוד משהו: "יום אחד אמר לי הרב צוקרמן: 'הרב נריה ואני קיבלנו על עצמנו שאם יש ר"מים שהציעו להם תפקיד טוב במקום אחר - לא נחשוב על עצמנו', ואני משתדל לנהוג כך, לא לעכב את הר"מים ולאפשר להם לצמוח".
התלמיד קודם לשכר הלימוד
מי שהכיר את הרב צוקרמן בבני עקיבא, אבל גם נפגש עם פועלו בישיבות ובאולפנות, הוא דני הירשברג, מזכ"ל בני עקיבא. הוא מספר שבסוף הקיץ האחרון הביא קבוצה של 400 נערים ונערות לשמוע שיחה מפי הרב צוקרמן, ובתחילת חודש תשרי הגיע אל הרב צוות מחוז חיפה להתייעץ איתו על נושא חודש הארגון. הפעם הראשונה שבה נפגש הירשברג עם הרב צוקרמן הייתה לפני 23 שנים, כשהתחיל לכהן כרכז מחוז בתנועה. "נדהמתי לראות יהודי בן 75 יושב כחבר מליאה בבני עקיבא, שמגיע לכל ישיבה בקפדנות ומדבר על בני עקיבא כאילו הוא חי בתנועה".
היום, כשהדורות משתנים לא כל 40 שנה אלא כל 10 שנים, איזו שפה משותפת הייתה לו עם הנוער?
"הוא האמין בתנועת בני עקיבא ובכוחו של הנוער. בשיחה שהוא נתן לקבוצה הוא דיבר על מה הוא מדריך ומה היא מחויבות ואמר 'בתנועה שלנו'. הוא תמיד דיבר איתי על מה שקרא ב'זרעים' האחרון, ושאל על חוברת ההדרכה החדשה שיצאה. הוא פשוט חי את זה". הירשברג אומר שהאמונה הזאת של הרב בדרך, גרמה לכך שילדיו ונכדיו נשלחו לחינוך ממלכתי דתי ולבני עקיבא, מה שלא היה נהוג אצל כל ראשי הישיבות.
הירשברג מדבר על תרומה מיוחדת של הרב. "קודם כול כשאתה רואה אדם שהוא גדול דור, שהוא מאמין בדרך, עצם הנוכחות שלו אומרת לנער הצעיר שבני עקיבא זה משהו רציני. בוועידת התנועה הנוכחית הוא הסתפק בברכה מרחוק, אך בוועידה הקודמת הוא ישב לילה שלם של הצבעות, דן עם חבר'ה שצעירים ממנו ב80 שנה, והרים את הפתק בדיוק כמוהם". גם הירשברג מדבר על הרב ככתובת להתייעצות. הוא עצמו שאל לדעתו כשהציעו לו את ראשות התנועה. "כדרכו, הוא ניתח איתי את הסיבות לכן ולא ואמר לי 'אתה המחליט'. אחרי שהחלטתי הוא נתן לי את ברכת הדרך והציע לבוא ולהתייעץ בעת הצורך".
לפני היותו מזכ"ל התנועה עבד הירשברג במרכז ישיבות בני עקיבא במשך למעלה מעשור. הרב דרוקמן החליף אז את הרב צוקרמן באופן פעיל במרכז, אבל הרב צוקרמן המשיך להיות מעורב. "הוא ישב במוסדות רבים כחבר עמותה, ובשנה האחרונה ישיבות העמותה התקיימו אצלו בבית, כשהוא מצוי בפרטי הפרטים. הוא היה שואל למה לבנות עוד פנימייה, כמה תלמידים נכנסו לכיתה ז' והפגין בקיאות בסוגיות הכלכליות והחינוכיות".
"הוא לא פעם אמר שצריך לדאוג שאין תלמיד שמתפספס בגלל גובה שכר הלימוד, ובכל פעם שהיה מבצע איסוף כספים הוא דאג לתרום בעצמו". וזה לא שהבית שלו היה משופע במשאבים. "בבית הייתה צניעות שאני לא מכיר בעוד מקום", אומר הירשברג, "זה ריהוט של זוג שהתחתן לפני 70 שנה ונשאר איתו".
בני עקיבא נמצאת בימים אלה בעיצומו של חודש הארגון, והירשברג אומר שתחול בו תפנית. "הנושא שלנו הוא 'חיים ציונות'. הרב צוקרמן חי חיי ציונות מאז שעלה לארץ ועד מותו'". הירשברג מציין את העובדה ש"מאז פטירתו של הרב נריה הוחלט לא לקרוא שם של שבט אחרי אישיות מסוימת. אבל נראה שבמקרה הזה, של תרומה כל כך גדולה וארוכת שנים, לא תהיה לנו ברירה".