שלושים שנה חלפו עברו, ואנו מארגנים לכל ילדינו ונכדינו שבת משפחתית לציון היום הגדול שבו נשא אותי אביר חלומותיי לאישה.
ערב שבת קיצי בכוכב השחר, היישוב שבו גר הבן הבכור. כולם יושבים סביב שולחנות ערוכים ונרות דולקים במועדון היישוב שקושט לתפארת בידי הילדים, ועיניהם מאירות ונשואות לסבא וסבתא החוגגים, ולפינוקים הצפויים בהמשך הערב. אוכלים סעודה דשנה ושרים זמירות שבת, כשאנו שואפים מנה גדושה של נחת.
ילדינו אוהבים לחבר חידונים ומערכונים, לחרוז שירים ולהכין הצגות מצחיקות (בהן גם סאטירה על הטור הזה) והחדר ספוג באווירה של יצירתיות, עד שנדמה שאפילו הקירות מחייכים אלינו. והנה מגיע תורנו, בעלי השמחה, לענות על שאלות זוגיות, מעין 'הכר את אשת חיקך והכירי את נסיך חלומותייך'. אני מרימה פתק ובו שאלה קצרה: "מה את הכי אוהבת אצל אבא שלנו?". אני מתמהמהת קמעה, אך מכריעה באחת: "את חוש ההומור שלו", וכולם עונים יחדיו אמן. האמת היא שאף הוא אמר יותר מפעם שהדבר שהכי ריגש אותו לאחר חתונתנו היה לגלות את חוש ההומור המפולפל שלי...
ולמה, באמת? כי כאשר אדם יודע לצחוק על מאורעות החיים, הוא משרה סביבו אווירה של ביטחון שמפיגה מתחים, וזה מאפשר זרימת חיים בריאה. הרי הצחוק גם טוב לבריאות. האומנם? הצחוק מוריד את הורמוני הדחק, מפחית לחץ דם ומגביר את אספקת החמצן לגוף על ידי התרחבות הריאות. בבדיקות MRI שבהן שיתקו את שרירי הפנים באמצעות זריקות בוטוקס, נמצאו שינויים משמעותיים במוח האדם. בבדיקת אולטראסונד מיילדותי תלת-ממדי נראה העובר ברחם אמו כשהוא מחייך. אפילו תינוק עיוור מחייך לקולו של אדם אחר, מבלי לראות ובלי אפשרות לחקות חיוך שהוא ראה. ילדים צוחקים 400 פעמים ביום, ואילו אדם מבוגר – אפילו המשוחרר ביותר - צוחק רק פעמים בודדות ביום, אם בכלל. כשאדם צוחק הוא משחרר שליטה משרירי הפנים, וכך מושרה בו רוגע.
הצחוק טוב לבריאות, הוא מרפא לנפש, מרפה שרירים מתוחים, מפחית דאגות וחרדות, משפר קשרים בין-אישיים, מחזק את המערכת החיסונית ומשרה הרגשה כללית טובה. בשעת צחוק משתחררים הורמונים שמרגיעים ומוסיפים אנרגיה (אנדורפינים), ומצב הרוח משתפר. הצחוק גורם לעיסוי של מערכת הנשימה והלב, ולהגברת הזרימה של דם מחומצן בכל הגוף.
טיפול בצחוק
יוגה-צחוק, או טיפול בצחוק, הם שיטות שהמציא ד"ר קטריה מדן, רופא הודי שפרסם לפני שנים לא מעטות מאמר בעניין זה תחת הכותרת "הצחוק הוא התרופה הטובה ביותר". התיאוריה שלו מתבססת על הקשר גוף-נפש ועל שילוב של רפואה משלימה בטיפול הקונבנציונלי, דבר שהוא היום כמעט מובן מאליו. השיטה שהוא תיאר כללה תרגילי צחוק, נשימות עמוקות ומתיחות בשיטת היוגה על מנת לשחרר לחצים. הטיפול נעשה בקבוצות, מעין צחוק חברתי. בעקבותיו הוקמו גם בארץ 'חוגי צחוק', אחד החשובים שבהם נמצא במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, והוא נקרא 'החופש לצחוק'. מאז הוקמו בבתי חולים רבים בארץ קבוצות צחוק, והוכשרו מנחים רבים ליוגה-צחוק קבוצתית ופרטנית. גם ביישובנו, מבוא חורון, קיימת סדנת יוגה-צחוק, ובחוברת החוגים הגדושה שקיבלתי הביתה ישנה פנייה לנשות היישוב המזמינה אותן למרחב יצירתי מוגן, המאפשר להן לפגוש את היצירתיות שבאה בעקבות הצחוק, שמקרב אותנו גם לבורא עולם.
היום נעשה שימוש בשיטות של טיפול בצחוק בפרוצדורות כמו החזרת עוברים לרחם בהפריה חוץ-גופית. האם והאב צוחקים, ואז משתפרת קליטת העוברים בריפוד של רירית הרחם. גם בטיפולי פריון קיימות קבוצות של סדנאות צחוק שעשויות להעלות את אחוזי ההיריון. זהו נדבך אחד בתחום רפואי שהולך וצובר תאוצה - הגינקולוגיה הפסיכוסומטית, בה חוקרים מצבי חולי במעגל חיי האישה באספקט של השפעות גוף-נפש.
גם בתחום החברתי, האישי והמשפחתי, מסתבר שלצחוק ישנה השפעה מיטיבה. העוסקים בבריאות אינטראקטיבית טוענים שהחיוך הוא המפתח להצלחת הנישואין, לתוחלת חיים ארוכה, לתחושת סיפוק ורווחה ועוד. אדם שצוחק או מחייך נראה מוכשר יותר ובעל יכולת חברתית גבוהה יותר. ואכן, בקורסים של עמידה מול מצלמה אחד הדברים הראשונים שמלמדים הוא שתמיד כדאי לחייך, ואם כבר - כדאי להרחיב את החיוך קצת מעבר למצבו הטבעי על מנת לייצר דמות שתעבור מסך בצורה חיובית, כי אנשים אוהבים להסתכל על אנשים מחייכים, והחיוך מעורר אצלם אמפתיה ואמון. בדקו את תמונותיהם של פוליטיקאים שונים (כולל אלה שמתנוססים על גבי עיתון זה מדי שבוע) ותיווכחו.
לצחוק עם ר' אברום
מן המפורסמות הוא שרבנו הרב אברהם שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב ומגדולי ישראל בדורנו, היה גם בעל חוש הומור נדיר. ומעשה שהיה כך היה: לפני שנים עמדו סביב הרב שפירא זצ"ל קבוצה של בחורים ודנו עמו בענייני לימוד והשקפה, ועלה שמו של רב ידוע. ואז אחד הבחורים הפטיר: "הרב פלוני הוא צדיק גדול". מיד פנה אליו הרב בעיניים צוחקות ושאל: "איך אתה יודע?" ואותו בחור השיב: "הוא תמיד רציני, אף פעם לא ראיתי אותו מחייך". מיד הגיב הרב שפירא בבדיחותא: "אתה יודע למה הוא איננו מחייך? זה בגלל שהוא סובל מאולקוס"... התלמידים עמדו נדהמים. המשיך הרב שפירא: "אני מאוד מכבד את אותו רב, אך אין זה גורע מצדיקותו של אדם אם הוא גם יודע לצחוק מדי פעם".
הרב זצ"ל היה נאה דורש ונאה מקיים. תמיד כאשר עמדו סביבו בחורים ושוחחו איתו, היו נשמעים מדי פעם בפעם פרצי צחוק רועמים.