שומרות החומה

אנחנו עוצרות לרגע את הריאיון, ולאה וג'ני פוסעות לתוך עזרת הנשים של רחבת הכותל. תוך שניות הן נטמעות בטבעיות בקהל המתפללות, מעלעלות בסידור ופותחות באמירת מזמורי תהילים. מי שרואה את השתיים הללו, עטויות מטפחות שמכסות את הראש בדקדוק ולבושות בגדים ארוכים, יתקשה להאמין שאת דרכן ביהדות הן החלו תחת כנפי הזרמים היותר ליברליים ביהדות האורתודוקסית וגם מחוצה לה.

ג'ני מנשה (47), אם לשישה ותושבת כוכב יעקב שבבנימין, עוסקת כיום בארגון אירועי בר ובת מצווה בישראל ליהודים מחו"ל ומדריכה בקרן למורשת הכותל מערבי. היא נולדה וגדלה בקנדה, והתחנכה בתנועת הנוער של הזרם הקונסרבטיבי בעירה. שאיפתה הייתה לקבל הסמכה לרבנות דרך הסמינר הקונסרבטיבי JTC. "הנחתי תפילין במשך שנתיים", היא מספרת, "אבל לקחתי את זה ברצינות. כל בוקר קמתי לתפילה במניין, כי גדלתי במקום שהיו בו מעט מאוד סממני יהדות, ורציתי עוד. הציעו לי לבוא לחזק את המניין של הגברים, וכך עשיתי". כחלק מתוכנית הלימודים בסמינר, היא התנדבה במשך חצי שנה בקיבוץ הדתי סעד, ושם חלה התפנית. "הבנתי שפה בארץ כולם שומרים על היהדות המסורתית, וזה הזרם המרכזי בעם ישראל. הבנתי שהיהדות בארה"ב היא שוליים, והחלטתי שאני רוצה להיות במרכז ולא בשוליים".

לאה אהרוני (37) גם היא אם לשישה. לפרנסתה היא עובדת כמאמנת עסקית, המטפחת בעיקר עסקים קטנים בבעלות נשית. היא נולדה ברוסיה, משם התגלגלה לארה"ב, ובישראל התגוררה במעלה חבר, בבית אל וכיום היא שכנתה של מנשה בכוכב יעקב. בארה"ב למדה בבית ספר מעורב וליברלי שבו גם הבנות למדו גמרא בתחילת היום. היא השתייכה לקהילתו של הרב אבי וייס, דמות ידועה בארה"ב וממובילי הזרם הליברלי ביותר בתוך האורתודוקסיה המודרנית. בבית הכנסת שלו, בו התפללה, היו גם תפילות של נשים, הן הועלו מדי פעם לקריאה בתורה ועוד. בארץ היא למדה במדרשת לינדנבאום, שם המשיכה לספוג את הגישה הנשית-ליברלית ביחס ליהדות.

למרות העבר הלא שגרתי ביחס לאורח החיים שהן מאמצות כיום, ואולי דווקא בגללו, העמידו את עצמן השתיים יחד עם חברה נוספת ליישוב במרכז המאבק נגד פעילותן הפרובוקטיבית של קבוצת 'נשות הכותל'. "את כל הנושא של פמיניזם ומעמד האישה אני מכירה ולמדתי מכל הכיוונים, הפוך בה והפוך בה", מקדימה אהרוני, "ואחרי כל זה הגעתי לתובנה שהאמירה שנשים צריכות לעשות מה שגברים עושים כדי להיות שוות – היא הפוגענית ביותר דווקא לנשים. כי זה אומר שאין להן דרך משלהן ביהדות ואין ערך לחוויה הנשית. יש הבדלים פסיכולוגיים ואחרים בין גברים לנשים, והחוויה שלנו צריכה לכבד את זה".

מי באמת מפריע לתפילת הנשים?

שלוש הנשים – אהרוני, מנשה וחברתן רונית פסקין - מנהלות מזה כשמונה חודשים מערכה הסברתית נרחבת בארץ ובחו"ל מול המתקפה האנטי ישראלית של מנהיגות 'נשות הכותל', תחת הכותרת 'נשים למען הכותל'. הן גם עומדות מאחורי גיוס של אלפי נשים ונערות לתפילות ראש חודש ברחבת הכותל, שנועד להבליע את הפרובוקציה החודשית של קומץ הנשים שמגיעות לרחבה ובקולניות בלתי ניתנת להתעלמות מנהלות תפילה משלהן.

"בפעם האחרונה שהתפללתי בראש חודש בכותל, לא הצלחתי לגמור הלל ומוסף", מתארת אהרוני, "הן פשוט נעמדו לידינו ופתחו בתפילה ששונה לחלוטין מהתפילה של כולן, תוך שירה וריקודים בקולי קולות, עם רמקולים. אי אפשר להתרכז בתפילה כשהן נכנסות לרחבה. יש נשים שהגיעו לשם מרחוק, קמו בשלוש לפנות בוקר כדי להגיע לכותל ולהתפלל לרפואת הרב עובדיה. פתאום באות הנשים האלה ומפריעות להן. אפשר להבין שזה מקומם את שאר הנשים, שמנסות להשתיק אותן".  

ג'ני מנשה מבקשת לחדד את אופי המאבק בין הקבוצות: "נשות הכותל מנסות להראות בתקשורת שהמאבק הוא בין רבנים חרדים לנשים מודרניות וליברליות. אנחנו הפכנו את זה לעניין של נשים מול נשים, ולא נשים מול רבנים. גם אנחנו נשים מודרניות, אבל אנחנו לא מעוניינות שהקבוצה הזו תתפלל בכותל. זה שינה את השיח".

העניין הזה הוא שהניע לפעולה את הצלע השלישית בחבורה הנשית, רונית פסקין, שנושאת גם באוריינטציה היותר חרדית מבין השלוש. פסקין (26), אם לשלושה ובלוגרית בנושאי ניהול כלכלי של משק הבית, עלתה מארה"ב ומתגוררת אף היא בכוכב יעקב. חברותיה מייצגות את עמדתה, מאחר שנבצר ממנה להשתתף בריאיון. "רונית טענה שלמעשה רוב הנשים שמתפללות בכותל הן שומרות תורה ומצוות, או מסורתיות שמכבדות את הדת. לא ייתכן שקומץ נשים יפריע לרוב המוחלט של הנשים שמתפללות שם. תנועה שמתיימרת ללחום למען זכויות הנשים, ראוי שתכבד את התחושות של רוב הנשים שמתפללות ברחבה". מנשה מוסיפה ומספרת שהיא כבר ראתה נשים רבות שעלו ללשכת רב הכותל להתלונן על ההפרעות של נשות הכותל לתפילתן, אולם בפועל לא נעשה דבר. "אמרתי לעצמי: צריך לעשות משהו".    

לאה אהרוני התעוררה לפעול בנושא בחודש אייר האחרון. היה זה בעקבות ריאיון שצפתה בו באקראי ברשת ה?BBC. "ראיתי את אחת מנשות הכותל מתראיינת שם ואומרת שישראל מדכאה זכויות דתיות, זכויות של נשים. היא דימתה אותן לקורבנות אונס. אמרתי לעצמי: לא מעניין אותי, שיתפללו איך שהן רוצות, זכותו של כל אחד להתפלל כרצונו. אבל לקחת את זה למקום אנטי ישראלי וללכלך על ישראל? זה קו אדום". 

אבל זו הייתה רק ההתחלה. בהמשך הגיעו לאהרוני סיפורים משלוחי חב"ד במקומות נידחים בעולם שבקושי קיים בהם זיק של יהדות. "היהודים שנמצאים שם אמרו לשלוחים: אנחנו לא רוצים שום דבר איתכם", והנימוק היה לא פחות מאשר "אתם פוגעים בזכויות נשים בירושלים". קרובי משפחתה של אהרוני בארה"ב התרעמו בשיחות איתה: "מה זה שאתם לא נותנים לנשים להתפלל בכותל?".

בתפילות הימים הנוראים האחרונים, מספרת אהרוני, שקשריה בארה"ב מבוססים היטב, עמד נושא מאבקן של נשות הכותל במרכז דרשותיהם של הרבנים בבתי הכנסת בקהילות היהודיות השונות. "הימים הנוראים הם ימים מרכזיים שבהם מתכנסים יהודי הקהילות בבית הכנסת, והדרשות אז הן רבות השפעה. השנה זה היה הנושא, בה"א הידיעה: איך ישראל פוגעת בזכויות נשים בכותל. זה היה הדבר היחידי שדיברו עליו. גם נתניהו, בביקורו בקהילות היהודיות, התייחס לנושא הזה".

אהרוני מסבירה, שבעוד בישראל הנושא נמצא בעצימות נמוכה בשיח הציבורי, הרי שהקהילות הגדולות והמשפיעות של יהדות ארה"ב, שמשתייכות ברובן לזרמים המזדהים עם האג'נדה של נשות הכותל, מעמידות את הנושא בראש סדר היום. לעובדה הזו, היא מסבירה, יש השפעה מכרעת גם על ישראל: כשיהדות ארה"ב מתנגדת למהלכים בישראל, לא מדובר על עוד פולמוס בעלון שבת. ההשלכות הן כלכליות ומשמעותיות: "הם אומרים: או שתיתנו להן להתפלל בכותל, או שלא נשלח לפה קבוצות של 'תגלית', לא נעביר לכם תמיכות, לא נעשה למענכם לובינג בממשל. הם רואים בזכויות הדתיות דבר מרכזי בחוויה של היהדות, כפי שהיא נתפסת בארה"ב. אם זה לא קיים – ישראל מבחינתם זה כמו איראן. הם לא רוצים שום קשר עם הדבר הזה". אהרוני מציינת שגם נשות הכותל משתמשות בטרמינולוגיה הזו מול יהודי ארה"ב: "הן אומרות: ירושלים מתנהגת כמו טהרן".

ג'ני מנשה מספרת על קרוביה ומכריה בארה"ב, המשתייכים לזרם הרפורמי, ששואלים אותה דרך הפייסבוק: "האם זה נכון שכאשר נגיע לארץ ונתעטף בטלית בכותל, ייקחו אותנו לכלא?". "הנזק שהן עושות לנו בתפוצות הוא נורא", מתריעה מנשה, "הן מנסות ליצור פה שני עמים".

אהרוני: "הארגון שלהן ממומן על ידי הקרן החדשה לישראל, שמובילה פה את המאבק בהדרת נשים. יו"ר נשות הכותל, ענת הופמן, שותפה פעילה בקמפיין הזה. הן לוקחות עכבר והופכות אותו לפיל. עם כמה סיפורים קטנים ומקומיים, ועם הרבה כסף ויחסי ציבור, הן נוסעות לקהילות בארה"ב ומספרות על הדרת נשים בארץ. הן מדברות בדימויים של זכויות אדם ושחורים, וזה יוצר היסטריה בארה"ב ואהדה לנשות הכותל, שמציגות עצמן כלוחמות דת ולוחמות למען נשים. הן מנתקות בין ישראל ליהדות התפוצות".

מנשה: "בבוסטון, למשל, הזמינו את כל הנשים בבית הכנסת הקונסרבטיבי, עשו תפילה ואז הופמן התחילה לומר שבארץ אין זכויות לנשים, שלא כדאי להן לעלות כי כאן הן סוג ב'. אל תיתנו כסף לישראל, היא אומרת, תנו לי ואני איאבק בשמכן. טליתות שלהן נמכרות שם בחמש מאות דולר. רואים שכל המניע שלהן הוא בכלל לא רוחניות או קדושה".

אם הנזק הבינלאומי הוא כה משמעותי, מדוע בישראל לא פועלים לריסון הקבוצה הזו?

מנשה: "התחושה הישראלית היא שאם נתעלם מהן, הן ילכו. אני מסבירה לגורמים השונים את הנזק שנגרם לנו מהן בקרב יהודי התפוצות, אבל פה מעדיפים לשמור על סטטוס קוו, לא לעשות כלום. אבל האמת היא שאם מתעלמים מהן, הן לא הולכות. הן חותרות למגע. ככל שהן ייצרו יותר עימותים – זה עוזר להן לגייס לעצמן יחסי ציבור וכסף".

נשות הכותל – פרו פלשתיניות

אנחנו צועדות לכיוון קשת רובינסון, אל מתחם 'עזרת ישראל' שהציג שר הדתות נפתלי בנט לפני כחודשיים, כפתרון שמציעה המדינה לדרישותיהן של נשות הכותל. המקום שומם בשעת בוקר זו, אך נראה שהוא אינו שוקק חיים גם בשאר הימים, מסבירות אהרוני ומנשה. השתיים צועדות בנמרצות, דיבורן שוטף ומהיר ומלווה במבטא אמריקאי בולט. הן מצביעות על האזורים השונים ומרצות בידע כמעט בלתי מוגבל על פעילותה של הקבוצה במקום, על טיעוניה, דרישותיה והשגותיה, ויש להן גם תשובות משלהן לכל אחד מאלו.

באזור קשת רובינסון, השוכן כמה עשרות מטרים מרחבת הכותל ומופרד ממנה באמצעות שער המוגרבים והפרשי הגובה של הקרקע, נבנתה ב?2003 בימת תפילה מגודרת סמוכה לקיר, שהוא למעשה המשך ישיר של הכותל המערבי. הבימה נבנתה בעקבות פסיקת בג"ץ בעניינן של נשות הכותל, בהשקעה של שמונה מיליון שקלים, והיא נועדה לשמש מקום תפילה לאותן קבוצות המבקשות להתפלל בכותל אך לא בדרך המסורתית. עד לפני מספר שנים קיימו נשות הכותל תפילות במקום מעת לעת, אך עיקר השימוש היה ליהודים מחו"ל שביקשו לקיים בר או בת מצווה לילדיהם סמוך לכותל על פי מנהגיהם הדתיים. הבימה מכילה כ?30 מתפללים, ומתחתיה משתרעת רחבה שגם בה ניתן לקיים תפילות. "הגיעו לכאן בערך שלושה גלים של יהודים מחו"ל מדי שנה, והמקום הספיק להם לתפילות", מסבירה מנשה, "מדובר ברפורמים וקונסרבטיבים. רק לנשות הכותל זה לא הספיק".

לפני כשלוש שנים הציגו נשות הכותל את דרישותיהן החדשות, בטענה שהבימה שהוקמה להן אינה מספקת. הן דרשו שמקום התפילה שיוקצה להן יהיה פתוח 24 שעות ביממה, שתהיה בו נגישות לנכים ובמה גדולה יותר, שתכיל כחמש מאות מתפללים, כולל ספרי תורה והציוד הנדרש. השר בנט כאמור נענה לדרישות, וכיום בשטח הסמוך לבימה הישנה מוצבת בימה גדולה ועליה מקומות לקריאה בתורה, וכן הותקנה מעלית לנכים והמקום נגיש לכל המבקש להתפלל בו בכל זמן. אבל גם לאחר שהדרישות הללו התמלאו, נשות הכותל לא באו על סיפוקן. כעת הן מבקשות להשוות את מעמד רחבת התפילה שתוקצה להן למעמדה של רחבת הכותל הקיימת. המשמעות היא למקם את נקודת הבידוק בכניסה לכותל לפני הכניסה לעזרת ישראל, כך שלמעשה רחבת הכותל תתחיל מעזרת ישראל, תמשיך לעזרת הנשים ולאחר מכן לעזרת הגברים. כמו כן דורשות נשות הכותל להגביה את העזרה שלהן לאותו מפלס קרקע של רחבת הכותל, על מנת להשוות את מעמדן של הרחבות. כל זאת בתקצוב זהה לזה של הקרן למורשת הכותל המערבי. לאחר כל אלה, ידרוש הארגון גם שברחבה החדשה תהיה שליטה בלעדית לתנועות הרפורמית והקונסרבטיבית בכל הנוגע לכללי התנהגות ותפילה במקום.

אהרוני ומנשה מבקשות לשׂבר את האוזן, ומסבירות כי בחסות התנועה הרפורמית נערכים בארה"ב טקסי נישואי תערובת רבים, מה שמגביר שם את תופעת ההתבוללות החמורה ממילא. השלב הבא מבחינת הרפורמים, טוענות הנשים, יהיה לערוך חופות כאלה ברחבת הכותל.  

"הן רוצות שהרחבה שלהן תזכה לאותו מעמד של הכותל", מסבירה אהרוני, "הן גם רוצות שטקסים רשמיים של מדינת ישראל, כמו טקסי יום הזיכרון והשבעות של צה"ל וביקורים של נשיאי מדינות וכדומה, יתקיימו גם ברחבה שלהן. הן פועלות בשיטת הסלאמי, מבקשות ליצור כרסום מתמשך במעמדו של הכותל, ובמקביל ליצור הכרה ממלכתית בזרם הרפורמי בכותל בפרט ובמדינת ישראל בכלל. כפי שניסחה זאת יו"ר הארגון, ענת הופמן: 'החזון שלי הוא שבעוד חמישים שנה לא יזכרו שהייתה מחיצה בין גברים לנשים בכותל'. הן מבקשות להפוך את המקום לאתר לאומי ללא סממנים דתיים. ואם לא נעשה משהו", מזהירה אהרוני, "זה מה שיקרה. בזמן שאנחנו ישנים – היא תגיע לזה. מדובר באישה רבת כישרונות ובעלת יכולות פוליטיות מפותחות".

הופמן, מסתבר, היא אכן אישה רבת קשרים, השפעה וכישרונות, ולא פחות מכך – אג'נדות מוצקות. מלבד יכולות השכנוע וההסברה שלה בארה"ב אודות הפגיעה בזכויות נשים בישראל, שמה של הופמן נקשר גם בכמה עמותות שמאל ופרו-פלשתיניות, העוסקות בהעצמת זכויות הפלשתינים בירושלים. כך לדוגמה, פעילה הופמן בעמותת 'דומרי' למען זכויות קהילת הצוענים בירושלים. היא כיהנה גם כחברת מועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ.

בתיה קאלוש, סגנית יו"ר נשות הכותל, משמשת כיועצת לפיתוח משאבים עבור עמותת 'סיכוי' החתומה על הצהרת חיפה, המשבחת התנגדות אלימה לכיבוש וקוראת להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. קאלוש גם עבדה בשנת 2004 כרכזת בשכר בעמותת עיר עמים. העמותה מקדמת פעילויות שונות לקידום העברת שטחים ממזרח ירושלים לשליטה פלשתינית.

לזלי זקס, מנכ"לית נשות הכותל, הייתה חברה בהנהלת 'עיר עמים' בשנת 2010. גם ענת הופמן פעלה עם 'עיר עמים', כאשר הנחתה אירוע של העמותה.

אהרוני סבורה שהרקע הפוליטי של מנהיגות נשות הכותל צריך להחמיר את יחסה של הממשלה אליהן: "לא יעלה על הדעת שהממשלה תנהל משא ומתן עם נשות הכותל, ארגון שנשותיו פועלות במסגרת עמותות אחרות להעברת השליטה הפלשתינית על ירושלים".

הסכמה רבנית מקיר לקיר

בעוד המשא ומתן בין נשות הכותל לממשלה אודות מתווה פשרה שיהיה מקובל על שני הצדדים נמשך, החליטו כאמור שלוש הנשים מכוכב יעקב לצאת לפעילות בשטח, שתיתן מענה נשי-אורתודוקסי הולם להפרעותיהן הקולניות של נשות הכותל. "החלטנו שמול חושך גדול צריך להביא אור. הקב"ה אומר לנו שפישלנו פה במשהו וצריך לתקן", אומרת אהרוני. "אם הן יהיו מאה – אנחנו נהיה אלף", מוסיפה מנשה.

ההחלטה הייתה להביא לרחבת הכותל אלפי נשים דתיות, חרדיות ומסורתיות לתפילות ראש חודש, הימים שבהם מגיעות נשות הכותל לתפילה. "עד היום אף אחד לא שאל את הנשים ברחבת הכותל מה הן חושבות, אז רצינו להראות שיש לנו אמירה". שלוש הנשים החלו לארוג מערך קשרים ופעילים בקהילות רבות ברחבי הארץ, וממגוון הזרמים הדתיים. הן פנו לרבנים, לראשי מוסדות חינוך, לבתי כנסת, לקבוצות של נשים ועוד, ומינו אנשי קשר שיארגנו את הנשים להגעה לתפילה בכותל. כיום ישנן כעשרים נשים בגרעין הפעילות, ועוד עסקנים ומסייעים מן הצד. "בסיקור התקשורתי זה הוצג כאילו הגיעו אלפי בנות סמינרים, אבל זה בהחלט לא רק חרדיות. יש נשים רבות מזרמים אחרים שמגיעות לתפילה הזו". הנשים נפגשו עם גדולי הרבנים של המגזר החרדי, בהם הרב שטיינמן, הרב קנייבסקי והאדמו"רים מגור ומבעלז, וקיבלו את הסכמתם לפעילות ולגיוס נשים. מנגד, קיבלו הנשים גם את תמיכתם של רבני הציונות הדתית, בהם הרב ליאור, הרב אליהו, הרב מלמד והרב דרוקמן.

מזה כשמונה חודשים נענות אלפי נשים לקריאה, ומתייצבות לתפילה ברחבת הכותל במטרה לתת תשובת נגד כמותית למערכה של נשות הכותל. אבל מסתבר שההשפעה גולשת גם לעזרת הגברים. לא מדובר רק על יותר גברים שמגיעים לתפילה כחלק מהמאבק, אלא גם על הורדת מפלס האלימות שהיה קיים בין חלק מהגברים אל מול תפילתן של נשות הכותל. אהרוני, מנשה ופסקין קיימו פעילות הסברה אינטנסיבית במגזר החרדי, והתראיינו לכלי התקשורת המגזריים השונים במטרה להסביר כי תקיפה אלימה של נשות הכותל רק גורמת נזק למאבק. "מעבר לכך שלא נכון לנהוג באלימות, במקרה הזה זה גם לא מועיל", הן מסבירות, "הקבוצה הזו היא אלופת הספינים, וכל אלימות רק עוזרת להן. הן מסובבות את זה לטובתן. הן לקחו תמונה אחת שמישהו שורק מולן במשרוקית, ותוך זמן קצר גייסו בזכותה תמיכה בשווי של אלפי דולרים. מעבר לכך, אם אנחנו מכבדים את קדושתו של הכותל, לא ראוי לנהוג במקום באלימות". הן מעידות כי אכן בחודשים האחרונים, כמעט לא היו היתקלויות בין הגברים לנשות הכותל, על אף מעשי התגרות מצדן.

מישור אחר של הפעילות הוא בתחום ההסברה בישראל ובחו"ל. שלוש הנשים, כאמור, מתמצאות היטב במתרחש בקהילות ארה"ב. באמצעות הרשתות החברתיות, וגם ראיונות לעיתונים גדולים בארה"ב ולכלי תקשורת נוספים בישראל ובעולם, הן מייצגות את העמדה הנשית-אורתודוקסית, ומפריכות את האשמותיהן של נשות הכותל. הן גם נפגשות עם ראשי הקהילות היהודיות השונות בחו"ל, ומסבירות להם את המציאות בכותל שלא כפי שמציגות באוזניהם נשות הכותל. בישראל מקיימות השלוש מפגשים עם פוליטיקאים ומקבלי החלטות, על מנת להסביר להם את האג'נדות והפעילות של הקבוצה, שהישראלי הממוצע אינו תמיד מודע להן.  

המבצע הגדול הבא מבחינתן הוא כינוס נשים גדול בכותל בתפילת ראש חודש כסלו. סמוך לתאריך זה יקיימו נשות הכותל כנס תמיכה בינלאומי בארגונן, לרגל מלאות 25 שנה לפעילותו. לכינוס בירושלים יגיעו קבוצות גדולות של רפורמים וקונסרבטיבים מארה"ב, וקרוב לאלפיים נשים. "אנחנו רוצות לקרוא לציבור להתעורר, ולהגיע בראש חודש כסלו לרחבת הכותל", הן מבקשות. קבוצות שמבקשות סיוע בהעמדת הסעה לירושלים מקבלות אותו מקבוצת הנשים, שנתמכת בין השאר בקרן מיסודו של הרב פסח לרנר, מבכירי 'ישראל הצעיר' בארה"ב.

"כתוב ששכינה לא זזה מכותל מערבי", מצטטת אהרוני, "השכינה היא כנסת ישראל, כל עם ישראל הוא יחידה רוחנית אחת. כשעסקנו בנושא הזה ראינו באמת כמה כוח מאחד יש לכותל. כל מי שדיברנו איתו, לא משנה מאיזה זרם, אמר: אנחנו איתכן. זה לא סיפור של חרדים. הכותל הוא של כולנו. יש בכל המאבק הזה משהו מאוד סימבולי, כי הכותל מאחד את כולם. זה מה שמסמל את היהדות בעיני כל יהודי. זה הדבר האחרון שמאחד את כולנו בלי קשר להשתייכות פוליטית. לפורר את האחדות הזאת במקום הזה, זו הפגיעה הכי גדולה".