ישנם מעסיקים שאינם רואים בעין יפה את צאתו של העובד לשירות מילואים. לטענתם, היעדרותו של העובד ממקום העבודה בשל שירות מילואים משבשת את סדרי העבודה ופוגעת בהם. המחוקק, אשר ביקש לתת הגנה ראויה לעובדים שתורמים להגנה על ביטחון המדינה, חוקק הוראות חוק מיוחדות (המוסדרות בחוק חיילים משוחררים) אשר מגינות על העובדים המשרתים במילואים מפני פיטורים.
הוראות החוק אוסרות על מעסיק לפטר עובד שנמצא בתקופת שירות מילואים או בתקופה של 30 ימים לאחריהם. עם זאת, מעסיק המבקש לפטר את עובדו בתקופות הללו יכול לפנות לוועדת התעסוקה הממונה על ידי משרד הביטחון בבקשה לקבלת היתר. ועדה זו אינה מוסמכת לתת היתר לפיטורי העובד אלא אם כן הפיטורים אינם בשל שירות המילואים. לעניין זה קובע החוק במפורש כי הנטל להוכיח כי הפיטורים אינם בשל שירות המילואים מוטל על המעסיק.
למעשה, עובד שפוטר בתקופות האסורות רשאי להגיש תביעה כספית נגד מעסיקו תוך זמן סביר מיום פיטוריו מכוח החוק שהוזכר לעיל. תביעה זו היא בסמכותה הבלעדי של ועדת התעסוקה. אם הוגשה תביעה כזו תקיים הוועדה דיון בתיק, ובסופו של הליך היא רשאית לחייב את המעסיק בתשלום פיצוי לעובד עד למקסימום של חמש משכורות בפועל או השכר הממוצע במשק - הגבוה מבין שניהם.
יש להבהיר כי הפיצויים לפי החוק אינם באים במקום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד בשל פיטוריו, ובאפשרותו לתבוע את יתר זכויותיו (כגון פיצויי פיטורים) בבית הדין האזורי לעבודה.
הוועדה עלולה לחייב את המעסיק לפצות את העובד אף במקרה שבו קיימת עילה טובה לפיטוריו בתקופות האסורות. עם זאת, מעסיק אשר שגה ופיטר את העובד בתקופות האסורות בשל עילה שאינה קשורה לשירות המילואים, יכול לנסות ולבקש מוועדת התעסוקה היתר רטרואקטיבי.
הכותב הוא עו"ד המתמחה בדיני עבודה ומשפט אזרחי במשרד לבינסון ושות'