
שנת הלימודים האקדמית נפתחה לאחרונה, ומאות אלפי סטודנטים שבו לספסל הלימודים.
להיות סטודנט בישראל זה לא קל, אבל לפעמים נדמה שגם הסטודנטים לא עושים מספיק כדי להקל על עצמם. נתחיל מהמספרים.
בישראל, בניגוד לחלק ממדינות אירופה, הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה, גם אלו שבחסות המדינה, אינם בחינם. שכר לימוד אוניברסיטאי שנתי בתואר ראשון עומד על כ?11 אלף שקלים בשנה, ובתואר שני הוא אף גבוה יותר. מי שיחפוץ ללמוד במכללה שאינה מתוקצבת על ידי המדינה, ימצא את עצמו משלם שכר לימוד שנתי גבוה פי שלושה ולעיתים אפילו יותר.
אבל שכר הלימוד בדרך כלל אינו סעיף ההוצאה המכביד ביותר על הסטודנט הצעיר. בישראל, בה נהוג גיוס חובה, מרבית הסטודנטים מגיעים ללימודים האקדמיים בשלב שבו הם כבר יצאו מהבית, ועל כן הם צריכים לפרנס את עצמם ולדאוג לצורכי המחיה הבסיסיים שלהם. ההוצאות על קורת גג ואוכל מסתכמות לרוב בלא פחות מ?3,000 שקלים בחודש, ובמקרים רבים אף יותר. מעונות הסטודנטים, אשר אמורים היו להיות המענה העיקרי לצורכי הדיור של סטודנטים, לא קיימים כלל בחלק גדול מהמוסדות, ובאחרים מספר המיטות רחוק מלהדביק את הביקוש. גם מחיר השהיה במעונות אינו זול במקרים רבים. התוצאה היא שרבים מהסטודנטים נאלצים למצוא מקום מגורים בשוק החופשי, והמחירים כמובן בהתאם.
מרבית הסטודנטים נעזרים בהוריהם כדי להשלים את הפער, אבל מעטים הם ההורים שמסוגלים לממן באופן מלא ילד סטודנט שלומד רחוק מהבית. בעקבות כך נאלצים רוב הסטודנטים לעבוד למחייתם ולא מעט. אולם סטודנטים רבים לא עושים שימוש בכלים שונים שנועדו לסייע להם לעבור את תקופת הלימודים במעט פחות קושי כלכלי. הכלי הראשון והחשוב מכולם הוא המלגות.
בתארים המתקדמים הנושא מסודר יותר, אבל בתואר הראשון רבים מחמיצים מלגות פשוט מכיוון שהם לא יודעים על קיומן. הקדשת זמן לגיחה למשרד דיקן הסטודנטים ובירור מקיף אודות כל המלגות שהאוניברסיטה מציעה ישתלמו כמעט תמיד. פנו גם לרשות המקומית שאתם גרים בה. רשויות רבות מחלקות מלגות לסטודנטים תושבים. מעבר לכך ישנו באינטרנט מידע רב על מלגות לפי מוצא והשתייכויות שונות, כמו גם מלגות התלויות בתחום הלימודים. מלגה נוספת שאיננה מוכרת לכולם היא מלגת המל"ג. למלגה הזו יש גם יתרון לסטודנטים ששירתו שירות משמעותי במילואים בשנה החולפת.
עם זאת, חשוב לדעת שלקבל מלגה זו משימה לא פשוטה. היא דורשת מילוי טפסים והשגת אישורים, פנייה לגורמים שונים ולעיתים גם קבלת מידע מההורים. אך במרבית המקרים המאמץ משתלם והתועלת גבוהה בהרבה מהמאמץ שנדרש. כל זה כמובן אינו תחליף להתנהלות כלכלית אחראית, שתגרום לכך שלא תצטרכו לשלם על שנות לימודיכם עוד שנים רבות אחריהם.
יצורי כלאיים מוניציפליים
הבחירות המקומיות כבר מאחורינו במרבית הרשויות, וגם באלו שמתקיים בהן סיבוב שני התוצאות הסופיות תיוודענה כבר במהלך השבוע הקרוב. אך קרנבל הבחירות לא יכול לטשטש את האתגרים הקשים העומדים כיום בפני הרשויות המקומיות בישראל.
הרשויות המקומיות הן יצור כלאיים: מצד אחד מדובר במעין שלוחה של השלטון המרכזי (הממשלה), הסמוכה במידה רבה על שולחנו, אולם מנגד מדובר בגופים שנהנים ממידה רבה של אוטונומיה בפעולתם ובמרבית המקרים השלטון המרכזי אינו יכול לקבוע מי ינהל אותם. המצב הזה, שבו מרביתן הגדול של הרשויות סמוכות על שולחן הממשלה באופן כמעט מוחלט מחד, אך מנוהלות באופן כמעט עצמאי מאידך, יוצר שורה ארוכה של בעיות ומקשה מאוד על קיומו של שלטון מקומי יעיל.
התלות הגדולה של השלטון המקומי בשלטון המרכזי מקורה בשני גורמים שונים. הראשון, הרלוונטי במרבית הרשויות אך לא בכולן, הוא חוסר היכולת של מרבית הרשויות לקיים את הפעילות השוטפת רק על בסיס ההכנסות העצמיות. על מנת שרשות תוכל לבסס את פעילותה השוטפת על הכנסות עצמיות, היא זקוקה להכנסות גבוהות, ואלו מגיעות בדרך כלל מאזורי מסחר ותעשייה גדולים. הארנונה למגורים, גם באותם המקומות שבהם שיעור ההנחות נמוך יחסית, לא יכולה לכסות את הוצאותיה של הרשות. על מנת לאזן את המצב, ולקרב את מצבן של הרשויות החלשות לזה של הרשויות החזקות יותר, נולדו מענקי האיזון.
הגורם השני, המשמעותי לא פחות, הוא העברת משימות ומטלות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי. שתי הדוגמאות המובהקות לכך הן תחומי החינוך והרווחה. לאחר שהמדינה חוקקה את חוק חינוך חובה היא הטילה על הרשויות המקומיות את ניהול הצד הפיזי של יישום החוק, ובניית המבנים, האחזקה, העסקת הצוות המנהלתי ועוד נפלו כולם על כתפיהן. המדינה, מנגד, התחייבה לתקצב. אלא שהתקצוב אינו מספיק בדרך כלל. את יתר התקציבים צריכה הרשות לממן מהתקציב השוטף, שגם מצבו כזכור איננו בשמיים. דוגמה שנייה היא כאמור תחום הרווחה. המדינה חוקקה שורה ארוכה של חוקים המניחים את קיומם של שירותי רווחה, אבל הטילה את מרבית הפעלתם על הרשויות המקומיות. קציני ביקור סדיר, פקידי סעד לחוק הנוער, פקידי סעד לסדרי דין ועוד עובדים כולם ברשויות המקומיות. למרות זאת, התקציב מתחלק בין הממשלה (75 אחוזים) והרשות (25 אחוזים).
הקושי התקציבי הזה, כשהוא מצטרף לבעייתיות בהשגת תקציבי פיתוח שמנוהלים ברשויות בקופה נפרדת, הופכים את מלאכתם של ראשי הרשויות למורכבת מאוד. ראשי רשויות נאלצים לחלות את פניהם של שרים ופקידים כדי להוסיף קומה לבית הספר, לשפץ כבישים או לבנות פארק חדש לרווחת התושבים. תנו לראשי הרשויות שבחרתם מאה ימים של חסד, תנו להם אפילו שנה של כניסה לתפקיד, וזכרו שגם ראש רשות כושל אפשר להחליף בסוף, אם המדינה לא תעשה זאת לפניכם.