מחמד מוחסן סזגרה, עיתונאי ופובליציסט איראני, אשר כתביו נאסרו לפרסום באיראן, פרסם באינטרנט \"מכתב אישי\" למנהיג איראן עלי ח\'מינאי, ובו הוא מבקר את מדיניותו בתחומי החוץ, החינוך, הכלכלה והפנים ומגדיר אותו כשליט העושק את זכויות עמו.
להלן קטעים מן המכתב:
\"מדיניותך בנויה על יצירת אויבים ועל המשך העוינות. מדיניות זו מבוססת על ההנחה שהאויבים הבינלאומיים עודם מנסים, יומם וליל, לאחר 24 שנות שלטון הרפובליקה האיסלאמית, להפיל את המשטר. כתוצאה ממדיניות זו... איראן הפכה למדינה מבודדת, בשעה שאנו נזקקים ליחסים טובים עם שאר העולם\".
הכותב מתייחס גם למדיניות ניהול התרבות: \"לשיטתך, איראן פתחה באמצעות המהפכה האסלאמית דרך חדשה לאנושות, העייפה מהחומרנות, ומשום כך העולם המטריאליסטי זומם מזימות נגד [המשטר האיראני] ומנסה להשחית את הערכים הרוחניים והאמונה באיסלאם...\".
\"על יסוד הנחה זו מצדיק המשטר התערבות בכל ענייני התרבות: סוגר עיתונים, מפעיל מונופול על הפצת המידע, שולט בזכויות המחשבה והדיבור של העם, ואף כופה בעת הצורך את דעת השליטים על העם...\".
\"... [מדיניות זו] חסמה את האינטראקציה התרבותית עם אומות אחרות, ואנו סובלים בידוד פוליטי ותרבותי בעידן של זרימת מידע בכלי התקשורת הרבים והמפותחים\".
סזגרה כותב גם על הנושא הכלכלי. הוא משווה בין נתוני הכלכלה דהיום לאלו שהיו בשנת 1977 תחת שלטון השאה: \"התוצר הלאומי כיום עומד על 70 אחוזים מזה שהיה ב 1977. השקעות ההון צומצמו ל- 40 אחוזים מאלה של 1977, האבטלה בשיאה, ושיעור האינפלציה הוא מהגבוהים בעולם... הכלכלה האיראנית קרובה לאסון. אם לוקחים בחשבון שאנו [האיראנים] בעלי ממוצע האוכלוסייה הצעיר ביותר בעולם, האסון הופך לקטסטרופה\".
סזגרה מוחה על כך ש\"קרנות הסיוע למדוכאים\", החולשות על מיליארדי תומאנים (המטבע האיראני) מצויות בשליטתו הבלעדית של ח\'אמנאי ואינן חייבות בדיווח אלא לו. ח\'אמנאי, קובע סזגרה, חייב להעביר את הקרנות הללו ואת שאר המונופולים הכלכליים אל העם, לצמצם את מעורבות המשטר בחיי האנשים, ולכונן דמוקרטיה לצד אינטראקציה תרבותית, פוליטית וכלכלית בזירה הבינלאומית.
\"אם אינך רואה את הצורך בכל זה\", פונה סזגרה אל חמ\'אמנאי, \"הבט אל ממדי האסון הכלכלי הנוכחי במדינה, וראה את העוני, הרעב של האנשים וגורל מיליוני המובטלים הצעירים. הבט היום, כי מחר אולי יהיה מאוחר מדי\".
הכותב מסכם את מכתבו בפנייה אישית, ובה הוא מצהיר כי אינו פוחד מחמינאי וכי הנהגותיו של חמינאי, המונעות מן העם להעביר עליו ביקורת, מוכיחות כי הוא מנהיג העושק את עמו.
הדברים מבוססים על מגזין האינטרנט \"ממרי\".
להלן קטעים מן המכתב:
\"מדיניותך בנויה על יצירת אויבים ועל המשך העוינות. מדיניות זו מבוססת על ההנחה שהאויבים הבינלאומיים עודם מנסים, יומם וליל, לאחר 24 שנות שלטון הרפובליקה האיסלאמית, להפיל את המשטר. כתוצאה ממדיניות זו... איראן הפכה למדינה מבודדת, בשעה שאנו נזקקים ליחסים טובים עם שאר העולם\".
הכותב מתייחס גם למדיניות ניהול התרבות: \"לשיטתך, איראן פתחה באמצעות המהפכה האסלאמית דרך חדשה לאנושות, העייפה מהחומרנות, ומשום כך העולם המטריאליסטי זומם מזימות נגד [המשטר האיראני] ומנסה להשחית את הערכים הרוחניים והאמונה באיסלאם...\".
\"על יסוד הנחה זו מצדיק המשטר התערבות בכל ענייני התרבות: סוגר עיתונים, מפעיל מונופול על הפצת המידע, שולט בזכויות המחשבה והדיבור של העם, ואף כופה בעת הצורך את דעת השליטים על העם...\".
\"... [מדיניות זו] חסמה את האינטראקציה התרבותית עם אומות אחרות, ואנו סובלים בידוד פוליטי ותרבותי בעידן של זרימת מידע בכלי התקשורת הרבים והמפותחים\".
סזגרה כותב גם על הנושא הכלכלי. הוא משווה בין נתוני הכלכלה דהיום לאלו שהיו בשנת 1977 תחת שלטון השאה: \"התוצר הלאומי כיום עומד על 70 אחוזים מזה שהיה ב 1977. השקעות ההון צומצמו ל- 40 אחוזים מאלה של 1977, האבטלה בשיאה, ושיעור האינפלציה הוא מהגבוהים בעולם... הכלכלה האיראנית קרובה לאסון. אם לוקחים בחשבון שאנו [האיראנים] בעלי ממוצע האוכלוסייה הצעיר ביותר בעולם, האסון הופך לקטסטרופה\".
סזגרה מוחה על כך ש\"קרנות הסיוע למדוכאים\", החולשות על מיליארדי תומאנים (המטבע האיראני) מצויות בשליטתו הבלעדית של ח\'אמנאי ואינן חייבות בדיווח אלא לו. ח\'אמנאי, קובע סזגרה, חייב להעביר את הקרנות הללו ואת שאר המונופולים הכלכליים אל העם, לצמצם את מעורבות המשטר בחיי האנשים, ולכונן דמוקרטיה לצד אינטראקציה תרבותית, פוליטית וכלכלית בזירה הבינלאומית.
\"אם אינך רואה את הצורך בכל זה\", פונה סזגרה אל חמ\'אמנאי, \"הבט אל ממדי האסון הכלכלי הנוכחי במדינה, וראה את העוני, הרעב של האנשים וגורל מיליוני המובטלים הצעירים. הבט היום, כי מחר אולי יהיה מאוחר מדי\".
הכותב מסכם את מכתבו בפנייה אישית, ובה הוא מצהיר כי אינו פוחד מחמינאי וכי הנהגותיו של חמינאי, המונעות מן העם להעביר עליו ביקורת, מוכיחות כי הוא מנהיג העושק את עמו.
הדברים מבוססים על מגזין האינטרנט \"ממרי\".