בימים אלה מציינת הליגה נגד השמצה 100 שנים לקיומו של הארגון. משלחת רחבה מארצות הברית הגיעה לישראל ותקיים אירועים לציון התאריך. המשלחת תיפגש עם ראש הממשלה, נשיא המדינה, יו"ר הכנסת ושרים בכירים.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם קרול נוריאל, חוקרת בכירה לענייני המזרח התיכון בארגון, על הארגון ומטרותיו שהשתנו עם השנים.
בראשית הדברים סיפרה נוריאל כי הארגון הוקם בשנת 1913 כתוצאה מאירוע אנטישמי אך בחלוף השנים הוחלט להסב את פעילות ארגון ממיקוד במאבק בשנאת יהודים למאבק בשנאה נגד מגזרים שונים. לדבריה של נוריאל הרחבה זו של פעילות היא שמיצבה את הארגון כמוביל בארצות הברית והרחיבה את מעגל התומכים בו.
לשאלה אם אנשי הארגון נתקלו בהתנגדות להעברת מרכז הכובד של פעילות הארגון מהעולם היהודי לשנאה גזענית באשר היא, אמרה כי אינה מכירה ביקורת שכזו.
נוריאל מספרת כי שינוי זה במדיניות הליגה נגד השמצה הובילה בין השאר גם לביקורת כלפי תופעות של שנאת זרים בישראל עצמה בין אם מדובר בעובדים זרים, באירועי 'תג מחיר' ודה לגיטימציה של אוכלוסיות שונות.
עוד הוסיפה והדגישה כי הארגון לא שם לו למטרה התמודדות מול מגמות מבלי להיכנס לאמירה פוליטית כזו או אחרת ומשום כך אינו מבקר את מדיניותה של ממשלת ישראל אלא מתמקד בהשלכותיה של פעילות שנאה כזו או אחרת. "הארגון שלנו הוא ארגון א-פוליטי ולכן השאלה הפוליטית אינה רלוונטית".
נוריאל מספרת על פעילותו של הארגון בארצות הברית ומזכירה כי בעבר היו לו גם נציגויות באירופה, אך אלה נסגרו בעקבות החלטות שהתקבלו בהנהלת הארגון. לדבריה אופיו של הארגון כאמריקאי התאים פחות למאפיינים האירופים ומשום כך הוחלט על סגירת הנציגויות על אף האנטישמיות הגואה במדינות האיחוד האירופי.
באשר לשנאת היהודים בארצות הברית מציינת נוריאל כי מזה שלוש שנים קיימת ירידה מתמדת בהיקף אירועי השנאה כלפי יהודים, אם כי פילוח ממוקד יותר מגלה עליה משמעותית בתקופה זו באירועים אנטישמיים בקמפוסים. נגד אירועים אלה מכינים אנשי הליגה את הסטודנטים הן ברמת המענה שניתן להשיב למתקפות כלפי ישראל כמדינת אפרטהייד ומדינה גזענית והן ברמה הפרטנית של התמודדותו של סטודנט כאשר הוא מוצא את עצמו קרבן לאירוע מסוג זה, קטן כגדול, "מהשאלה מה הוא עושה ברמה הפרקטית אם ציירו לו על הקלסר צלב קרס".
עוד מציינת נוריאל כי כחוקרת את המזרח התיכון מטעם הארגון היא עדה לביטויי אנטישמיות חמורים ביותר במדינות ערב, שם ניתן למצוא רמת אנטישמיות התואמת את ימי הביניים ובה היהודי מתואר כדמון, כנחש וכו'. זאת בשילוב הפרוטוקולים של זקני ציון ומוטיבים אנטישמיים המזכירים את ראשית המאה הקודמת באירופה.
באשר לקשר שבין הליגה לבין מדינת ישראל מציינת נוריאל כי מדובר בקשר ארוך שנים אם כי לא בשיתוף פעולה ממשי.