דביר נכנס אל החדר, בחור צנום, בהיר שיער, בשנות השלושים לחייו. מבחינה חיצונית הוא שידר חוסר ביטחון, מופנמות וכשהוא דיבר היה לו דיבור מונוטוני עד רובוטי, שפת הגוף שלו שידרה דמות נטולת רגש. כששאלתי לסיבת הפניה, סיפר שהוא יוצא לדייטים כבר זמן רב וזה פשוט לא עובד, גם בחיפוש עבודה הוא תקוע, את הלימודים לראיית חשבון הוא סיים כבר לפני כשנה, בהצלחה אפילו, אבל הוא לא מצליח למצוא עבודה, שורה תחתונה הוא לא בדיוק "עובר מסך" לא בראיון עבודה ולא בדייט. הסתכלתי עליו והבנתי שיש כאן משימה לא פשוטה. בשיחות הראשונות היה קושי לנהל דיאלוג, הרגשתי שאני עובד קשה, קשה מידי, מדובב וחולב. לגבי החלק האינטלקטואלי לא היה לי ספק, עומד בפני בחור אינטליגנטי ומוכשר מאוד. גם בבירור לגבי רקע המשפחתי התגלתה משפחה נורמטיבית ותומכת. ובכל זאת זה לא עובד.
הוא סיפר לי על הדייטים, על הבחורות שהוא יוצא עימן, הוא אמר שהוא מכין מראש נושאים עליהם יוכל לדבר, כי הוא כל כך חושש מלהיתקע, שלא יהיה לו מה לומר. ובסוף, אחרי כל מאמציו, השיחות לא מצליחות להתרומם. כשניסה לדבר באופן חופשי יותר, היו יוצאות לו פליטות פה שהיו מכעיסות את הצד השני, מה שהגביר את החרדה וגרם לו להיות זהיר יותר ופחות זורם, מעין גלגל שחוזר. את הדחייה הוא היה מריח מרחוק, ומגיב מידית, כשזיהה שהדייטית התורנית הולכת לחתוך את הקשר או אפילו חשד, היה תמיד מקדים אותן וחותך את הקשר מיזמתו. מה שבטוח בטוח. המקסימום שהצליח למשוך קשר היה 2-3 פגישות.
גם בתחום התעסוקתי הוא היה מיואש, ראיונות העבודה היוו עבורו מכשול, הוא היה מגיע למשרדים כדי להתראיין ומיד, כעבור דקות מועטות היו מסיימים איתו את הראיון ולפעמים היו כאלו שלא טרחו אפילו לעדכן אותו שלא התקבל.
המשכנו להיפגש ונוכחתי שהוא אינטליגנטי מאוד. באופן מפתיע זיהיתי אצלו צד אימפולסיבי, אם משהו לא היה מסתדר כמו שהוא ציפה לו, הוא היה יוצא מכליו ומתחמם. העניין חברתי עורר בו חרדה, הוא פחד להישאר לבד, אפילו למעגל החברים הקרוב הוא הרגיש חסר בטחון, הוא לא סמך עליהם עד הסוף, עד כמה הם באמת רוצים בחברתו והיה עושה להם מעין מבחני אמינות עד כמה הם מחויבים אליו.
המשכנו את הטיפול והבנתי שיש לו מבנה אישיותי שכולל קצוות וניגודים ושאני צריך לתת לו כלים שיעזרו לו לפשר ולהפגיש בין הניגודים שמתרוצצים אצלו בנפש. הייתה לו בעיה של יצירת קשר רגשית, וגם ליקוי מסוים בהבנת מצבים חברתיים, וחרדות סביב הנושא. השיחות איתו התחילו לזרום יותר, גיליתי בחור שנון מאוד, חריף ובעל יצירתיות מחשבתית. בשלב מסוים, הוא קיבל הצעת עבודה ועשינו יחד סימולציות של הכנה כיצד יש לנהל שיחה בשלב הראשוני כשבודקים אותך. לאחר יומיים קבלתי ממנו מסרון שהוא עבר את השלב הראשון של ראיון העבודה והזמינו אותו להמשך תהליך הקבלה לחברה. בפגישה הבאה שלנו, הוא היה חרדתי ושקל לרדת מההצעה. ניסיתי לחזק אותו ולשקף לו את החרדה מהכישלון שגורמת לו לסגת או להכשיל את עצמו, כל זאת כדי לא לחוות סירוב או דחייה. דיברנו על זה שבשביל להצליח צריך גם יכולת להתמודד עם כישלונות. כעבור שבוע הוא קיבל תשובה חיובית והתחיל לעבוד. ההצלחה בתחום התעסוקתי החזירה לו את הביטחון והיוותה בסיס להמשך.
בתקופה הבאה הוא יצא עם לא מעט בחורות, עם חלקן הצליח יותר ועם חלקן פחות. האחת עדיין לא נמצאה, אך נראה היה שבכל הרצף הזה היכולת שלו להתנהל בפגישות טובה יותר, הוא פחות נתקע בשיחות, החרדה מרגעי שקט שהייתה כ"כ מאיימת נראתה מאיימת פחות , אך הוא עדיין התלונן שרוב הבנות פוסלות אותו. בשלב הזה היעלתי את נושא המראה החיצוני, מודעות לנושא והאפשרות להיעזר בנשים במשפחה כדי לשפר את ההופעה. גם כושר גופני שהתחיל לעשות הוסיף לעניין. עברה תקופה לא ארוכה והוא קיבל הצעה לדייט, אחת מיני רבות. מדובר היה בבחורה שלמד איתה בעבר באוניברסיטה והיה מרוגש מאוד מהאפשרות לצאת איתה. עבדתי איתו על השיחה הראשונית איתה וראיתי שהוא מוציא מעצמו צדדים פחות מהוססים ומפוחדים, ההומור היה כלי חזק שהוא אימץ לעצמו ובמפגש שבוע אחרי, הוא הגיע ולרגע חשבתי שאני לא מזהה אותו, היציבה שלו השתנתה, שפת הגוף שידרה נינוחות, הוא דיווח שהוא נפגש עם הבחורה כבר שלוש פעמים ושהיא מראה סימניי התעניינות בו ובמהלך הפגישה הבנתי ממנו שיחד עם הכוחות שהוא הפגין הוא גם חרד ולא יודע מה לעשות עם ההתעניינות שלה בו, הוא אפילו דיבר על זה שהוא לא מאמין לה והוא שיתף אותי בחששות שיש לו שהיא בעצם מעוניינת במעמדו וביכולת הפרנסה שלו ולא בו.
במהלך הפגישות הבאות,ליוויתי אותו צעד צעד בהיקשרות שלו אליה ונתינת האמון בה. הטיפול של דביר הסתיים לאחר שנתיים, הוא מאורס כבר חודש ועכשיו הוא עסוק בהכנות לחתונה.