לעתים קרובות קיים פער עמוק בין רצון ילדינו ובין עמדתנו החינוכית-רוחנית, בכל הקשור לתרבות הפנאי שלהם. הילד מתקשה להבין מדוע הוריו לא מתלהבים מרצונו לשוטט בקניון "סתם, כי כל החברה נוסעים" ואילו הוריו חוששים שהוא הולך ונגרר לתוך תרבות שטחית ורדודה. פערים בנושא זה, כמו פערים בנושא שעת החזרה בערב, היקף ואופי שימושי המחשב או הסמרטפון ועוד, יוצרים לעתים ויכוח נוקב ואווירה עכורה בין הורים לילדיהם.
בנושא זה שוחחנו עם איש החינוך הרב יונה גודמן, שטען שמתרחשת כאן התנגשות בין שתי שפות שונות. לדברי הרב יונה: "ההורה בחן את היתרונות ואת החסרונות של הבילוי והגיע למסקנה חד-משמעית שהיא פסולה. אך הבן שלו או הבת שלו בחנו את הפעילות והגיעו למסקנה חד-משמעית שאין איתה בעיה. במצב זה, דו-שיח של חרשים הוא כמעט בלתי נמנע".
הרב יונה מציע לנהל אחרת את נושאי המחלוקת שלנו עם ילדינו, באופן שימנע היווצרות דו-שיח של חרשים. לדבריו, על ההורה לשוחח עם בנו מתוך עמדה נפשית של הקשבה. יתירה מזאת, לדעתו: "לא מספיקה ההקשבה. נדרשת יכולת נפשית גם להזדהות עם רצונה של הילדה! אנו צריכים לעמול כדי לפתח עמדה שתאפשר אף להסכים שיש גם יתרונות ודברים טובים בסוג הבילוי שהילד כה חפץ בה, חרף רתיעתנו ממנה".
לטענת הרב יונה, רק דו-שיח מכבד ומקשיב כזה יהווה ערובה להיווצרות דיאלוג ולא חלילה ויכוח עקר. דיאלוג שלדבריו ניתן לסיים גם בהחלטה הורית שמנוגדת לרצון הילד, אך שעשויה להתקבל על דעתו בצורה אחרת מאשר הכרעה כוחנית מתוך ויכוח.
נוכח חודשי החורף הקרבים, והשעות הרבות יחסית שילדים מבלים בבית או במקומות סגורים, ראוי להאזין לדבריו ולבחון מה ניתן לאמץ מתוכם כדי להבנות טוב יותר את התנהלותנו ההורית, בעיקר בנושאי מחלוקת.