1. רבות נכתב על עינוי הדין הארוך שעבר אביגדור ליברמן, עינוי דין שיתכן שתרם גם לעיוות דין. למעשה, כל קיומה של "פרשת בן אריה" לידתו בעינוי הדין שעבר על ליברמן.
הפגישה המפורסמת בין בן אריה לליברמן בחדר המלון במינסק, בירת בלארוס, התקיים בחודש אוקטובר 2008, כ-12 שנה לאחר פתיחת החקירה בעניינו של ליברמן. נכון הוא שבמהלך השנים הגיעו חומרים נוספים לידיהם של הגופים החוקרים, אולם בעולם מתוקן לא היה קורה שבשלב כזה ליברמן עדיין יהיה במצב של "תחת חקירה".
חשוב להבין. כאשר אדם נמצא "תחת חקירה", בניגוד למצב בו מוגש נגד אדם כתב אישום, הוא למעשה נמצא בערפל. הוא איננו יודע במה בדיוק חושדים בו, הוא איננו יודע אילו ראיות קיימות נגדו, ובודאי שהוא איננו יודע מה כוונותיה של המשטרה בעניינו. במצב כזה כל אדם, באופן טבעי, יעשה הכל על מנת לדעת קצת יותר על מה שקורה סביבו. כמעט בלתי אנושי לדרוש מליברמן לא להתייחס במצב כזה למידע שהעביר לו השגריר בן אריה. אם באותו שלב ליברמן כבר היה בחזקת נאשם, אשר יודע מה עומד לפניו, או לחילופין היה לאחר סגירת תיק החקירה בעניינו, סביר להניח שכל הפרשה כלל לא היתה באה לעולם.
2. ההחלטה להגיש נגד ליברמן כתב אישום בפרשת בן אריה היתה אמנם שילוב של רשעות וטיפשות, אך נבעה בעיקר מגאוותם הפצועה של אנשי הפרקליטות. אנשי הפרקליטות, אשר השקיעו שנים רבות בתיק ליברמן, לא היו מסוגלים להוציא אותו פטור בלא כלום. אם היו מפעילים בפרקליטות את מבחני סיכויי ההרשעה המחמירים על תיק בן אריה, כפי שהפעילו על התיק העיקרי, כתב האישום הזה לא היה מוגש. אולם, ככל הנראה היה בפרקליטות מי שחשב שליברמן לא יזכה לאהדת בית המשפט ובנתון הזה לבדו יהיה בכדי להביא להרשעתו. בסופו של דבר, הגאווה הפצועה שגרמה להגשת כתב האישום נפצעה פעם שניה בידי שלושת שופטי בית משפט השלום בירושלים.
3. למרות שתי ההערות הראשונות צריך לומר שאם בית המשפט היה זירת היאבקות הרי שהקרב שהתנהל בו היה לא חוקי. המצב הזה שבו נאשם צמרת יכול לשכור ארבעה מעורכי הדין הפליליים הטובים במדינה ולהביא אותם לאולם בית המשפט, כאשר לעומתם עומדת פרקליטה מוכשרת אך לא מהשורה הראשונה בפרקליטות המדינה, מצריכה חשיבה מחודשת. יעקב ויינרוט, ירון קוסטליץ, וגיורא אדרת, שלושת הסנגורים הבכירים של ליברמן, יכולים היו לשים כל אחד מהם בנפרד את צוות התביעה בכיסו הקטן. משול הדבר לזירת היאבקות בה עולה לזירה מתמודד במשקל 60 ק"ג ומולו עולה יריב במשקל 120 ק"ג. זה פשוט "לא כוחות" כפי שנוהגים ילדים לומר.
בסיטואציה הזו צריך לעשות סדר, מוקדם ככל הניתן, אולם את הצעד הראשון, המיידי צריכה לעשות דווקא הפרקליטות. מול סוללת ליטיגטורים מעולה שכזו יש להעמיד מטעם הפרקליטות פרקליט מופיע מרשים הרבה יותר שייתן "פייט" ראוי בתוך האולם. שופטים אמנם אינם מושבעים אך בכל זאת יש משקל לא רק לעובדות התיק אלא גם לדרך הצגתן. בהחלט יתכן שליברמן היה מזוכה בכל מקרה אולם זה איננו משנה את עצם הבעייתיות של הסיטואציה.
4. מי שפתח אתמול את אתר "הארץ" והבוקר את העיתון, עלול לצאת עם הרושם שזיכוי ליברמן הוא זמני. הנה עוד רגע יגיש וינשטיין את הערעור, כפי שהבטיח, ושני רגעים לאחר מכן יהפוך בית המשפט המחוזי את הכרעת הדין וליברמן ישוב להיות הפושע החמור שתמיד ידענו שהוא. חברים יקרים, צר לי לאכזב. ליברמן בהחלט יכול לישון בשקט בלילה. גם אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט על הגשת ערעור, סיכויי הערעור קלושים.
בלי להלאות אתכם במינוחים משפטיים נאמר רק שכמעט אף פעם ערכאת הערעור איננה מתערבת בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכה הראשונה. הסיבה לכך היא שערכאת הערעור איננה שומעת בעצמה את העדים ועל כן קשה לה להכריע הכרעה מנוגדת להכרעת הערכאה הראשונה בנוגע למהימנותם. בתיק הזה חלק ניכר מהכרעת הדין מבוסס על ממצאים שבעובדה. הקביעות שקבע בית המשפט בנוגע לאירוע במינסק, הקביעות בנוגע לכך שבן אריה כלל לא קודם על ידי ליברמן ושליברמן לא היה מעורב במינויו לשגריר בריגה, נמצאות בלב הכרעת הדין. הסיכוי שערכאת הערעור תתערב בהן קלוש, ולכן הסיכוי להרשעה בערעור קלוש גם הוא.