טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד.
שאלה:
אנו נשואים כחמש עשרה שנים ויש לנו ב"ה חמישה ילדים. אני מאוד אוהב את אשתי ואת נועם מידותיה, אך יש בה נקודה אחת שלא הצלחתי להשלים איתה מעולם. דבר שמאוד מפריע לתפקוד התקין של הבית – שלי ושל הילדים. אשתי היא מאחרת. לא סתם מאחרת, מאחרת כרונית – בחצי שעה לפחות. כאשני שואל אותה: איפה היית? היא עונה לא שהיא לא שמה לב לשעון והזמן עבר לה מהר מדי ופתאום נהיה מאוחר. אני לא מבין את ההתנהגות הזו, היא נתפסת בעייני כזלזול, זלזול בבעל ובילדים שמחכים לך בבית. באופן עקרוני אני בעל די נוח (כך אני חושב, לפחות) ואין לי דרישות יותר מדי גבוהות, אך עמידה בזמנים היא דבר שמאוד חשוב לי, חונכתי על ערך זה מילדותי ועד עצם היום הזה, אני מקדים לכל מקום – לאסיפת הורים, לישיבות בעבודה, לתפילות במניין. אני לא מצפה שאשתי תקדים כמוני – אבל למה לאחר? זה מרגיז אותי כל פעם מחדש, מה לעשות על מנת ששלום הבית והרוגע יהיו אצלינו דרך קבע, גם כאשר אשתי מאחרת? איך אני גורם לעצמי להכיל את אשתי (ואת האיחורים שלה) בלי "לאכול" את הלב?
תשובה:
שואל יקר, מסגנון שאלתך ניכר שאתה מעריך ואוהב את אישתך ושבסך הכל היחסים ביניכם טובים וחמים. אתה שואל שאלה גדולה – איך להכיל את אישתך. מה היא "הכלה"? מלשון כלי – כלי שניתן להכניס לתוכו כל מיני דברים והוא מוכן לכך ו"מסכים". בזוגיות אנו מדברים הרבה על כך שבני הזוג צריכים "להכיל" זה את זה. כלומר: לקבל זה את זה בלי תנאי, על חסרונותיהם ויתרונותיהם. נראה לי שתחושת הרוגז שאתה מתאר, כאשר אישתך מאחרת נובעת בעצם מכך שבליבך עוד לא השלמת עם זה (ועברו מאז כבר 15 שנים...) שהתחתנת עם טיפוס ששונה ממך בנקודה הזו. לא השלמת עם כך שאישתך לא "ייקית" ואפילו מאחרת סדרתית. לא קיבלת את אישתך על כל מעלותיה וחסרונותיה. יותר היה קל לך להתעלם מהנקודה הזו ולהביט על יתרונותיה הרבים ומעלותיה של אישתך. נכון, זה נהדר להיות בעל עין טובה ולהסתכל על היתרונות, אם תתמיד להסתכל על היתרונות של אישתך יהיה לך קל יותר לקבל את העובדה שהיא שונה ממך, לפעמים בדברים שמאוד חשובים לך.
אבל, שאלת איך "להכיל" את אישתך בצורה שלמה , באמת להכיל "בלי לאכול את הלב" , כלשונך. כדי להכיל גם את החלקים הקשים לנו בבן הזוג (וגם בעצמנו יש חלקים שקשה לנו להשלים איתם והיינו מעוניינים שהם לא יהיו קיימים) כדאי למצוא את הטוב שיש באותו דבר שקשה לנו איתו, להתבונן על שורש הדברים. למשל, אישה שמאחרת היא לרוב תהיה אישה שיותר זורמת עם מציאות משתנה, יהיו לה פתרונות יצירתיים לכל "פנצ'ר" בלתי צפוי, היא תדע לצאת מהסבך, ללכת בין הטיפות ובסופו של דבר להתמודד טוב במצבים לא צפויים, לעומת זאת בקיבעון , ביציבות ובעמידה בזמנים (שאתה דוגל בה) עם כל החיוב שבה , יש גם צד פחות מואר. בדרך כלל אדם "ייקה" יתקשה להתמודד במצבים מפתיעים, ייקים בדר"כ לא אוהבים הפתעות ומתאבנים מולן. מצד שני, יש מצבים בחיים שמצריכים עמידה בזמנים, למשל, להגיע בזמן לראיון לעבודה נכספת. אם תאחר לראיון כזה, סיכוי גדול שלא תצליח להתקבל לעבודה.
אם תשכילו, אישתך ואתה, לפעול בהרמוניה, כל אחד מכם ייתן את הטוב שבאישיות שלו לזוגיות. למשל, אתה תעמוד על כך שתגיעו בזמן לאירועים חשובים ותרתום לכך את אישתך ותדרבן אותה (בנחת) לדייק, כדי שהיא לא תפסיד. ומצד שני, במצב בלתי צפוי (הרכב לא מתניע ואתם ממהרים לעבודה) , אישתך "תיקח את הפיקוד" ותיתן רעיונות יצירתיים איך לצאת מהמצב המורכב.
מצב כזה , שבו כל אחד מבני הזוג נותן מעצמו את הטוב שבו, תלוי באמון שבני הזוג רוחשים זה לזה. בכך שכל אחד מבני הזוג יודע שהשני מקבל אותו כמו שהוא, לא מעוניין לשנות אותו, לא מייחל לכך שיהיה מישהו אחר. כאשר מרגישים ביטחון בקשר, שבאמת אוהבים ורוצים זה בזה, אז כבר אין תחושה של "היא עושה לי את זה בכוונה" , "היא מזלזלת בי" וכדומה. מבינים שבן הזוג פועל מחולשתו (היא מאחרת כרונית, זו החולשה שלה וזה בלי קשר אלי ולא אישי בכלל), סולחים לו ומנסים לעזור לו בנחת, ולא בכעס, מתוך אהבה והערכה, מתוך רצון אמיתי וכן, שיהיה לו רק טוב בחיים. בהצלחה!
שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com