הסיפור שלי הוא כזה, אני בת 23, סיימתי שנה ראשונה של התואר הראשון. אני יוצאת כבר שלושה וחצי חודשים עם בחור ממש מקסים עד כדי כך שאני חושבת שהוא יהיה האיש שאיתו אתחתן... בדיבור ביננו אני גם מבינה ממנו שהוא באותו הכיוון של חתונה.
אבל, לפני כמה ימים הוא אמר לי שיש בעיה במשיכה הפיזית שלו אליי, הוא אמר שלפני חודש הוא התחיל להרגיש את זה ושכל פעם זה משתנה, לפעמים הוא נמשך אלי ולפעמים לא. בהתחלה כשהוא אמר לי אז די נפגעתי אבל בגלל שיש לנו קשר כזה פתוח וכנה אני הצלחתי להסתכל על זה בצורה נייטרלית (עד כמה שאפשר).
הוא אומר שהוא מפחד שהתחושה שלו בחוסר המשיכה אלי היא תחושה אמיתית ושבמקרה כזה הקשר שלנו ייפסק. למרות זאת, אנחנו ממשיכים להיפגש ומנסים להעמיד פנים שהכול בסדר. עוברת עלינו תקופה לא פשוטה של חוסר ודאות על המשך הקשר ואני גם מתחילה להרגיש קצת חרדה. אני לא יודעת מה לעשות כדי שזה יסתדר לטובה. אשמח לשמוע מה יכול לעזור לנו להתגבר על המכשול הזה - על מנת שנוכל באמת להקים בית בישראל.
תודה רבה.
תשובה:
אמנם בפנייתך את מבקשת תשובות אך חשבתי לנכון לעודד אותך לשאלות שאני מקווה כי יעזרו לך למצוא תשובות בתוך עצמך ובנוסף אולי אף ירחיבו את השיח שלך עם החבר.
את מתארת כי סימפטום היעדר המשיכה הופיע אצלו לפני כחודש, איך זה היה בחודשיים וחצי האחרים? מה השתנה? האם ההתפתחות והעמקה של הקשר ביניכם הולידה את הסימפטום הזה כדי לשמור על מרחק בטוח ביניכם? מדברייך ניתן להבין כי הבחור מקסים ואם זה היה תלוי בך כנראה שההחלטה להקים בית בישראל הייתה נופלת. האם ייתכן כי החבר חווה אותך מאיצה ודוחפת לכיוון של נישואים? כשהוא דרך הסימפטום מבקש להאט את הקצב ולומר לך שהוא עדיין מתלבט לגבי החלטה כל כך גורלית שתשנה את חייו מכאן ולהבא.
אם נדמה זאת לתהליך של הריון בשלושה וחצי חודשים, "יש כבר הריון" אך עם זאת חשוב לאפשר לו להתפתח ולהבשיל בקצב המתאים עבור שניכם.
בהצלחה.
מרגלית כהן- עובדת סוציאלית פסיכותרפיסטית, מכון שילה