ארה"ב מציינת בימים אלה מלאת חמישים שנה לרצח הנשיא קנדי. דוד בדין היה באותם ימים תלמיד תיכון מזועזע שקיבל את משימתו העיתונאית הראשונה – סיקור ההלוויה. ביומן ערוץ 7 סיפר על הימים ההם.
לדבריו הטראומה שהכתה במסתורין שבה מלווה את אמריקה עד ימים אלה. "רצח קנדי הוא לא רק רצח האדם אלא רצח כל התקוות, רצח של מי שנשא את נאום 'אל תחשוב מה המדינה יכולה לעשות למענך אלא מה אתה יכול לעשות למענה'. הוא הגיע מאה שנה אחרי מלחמת האזרחית ו-15 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה שבה ארצות הברית הצילה את העולם מרודנות. הוא יזם את חיל השלום, את ההזדהות עם השחורים, הוא סייע למדינות נחשלות ובספר שלו כתב על היכולת של המיעוט להתמודד. את כל זה ראינו כילדים ולא היה מי שיכול היה שלא להעריץ אותו".
ביום הרצח היה בדין בפילדלפיה. אביו עבד כטכנאי מזגנים בוושינגטון והיה שב הביתה בסופי שבוע. "יצאתי מבית הספר 'עקיבא'. צרחו שהוא נרצח. לא אשכח את הדקות האלה, עשר דקות ארוכות של צעידה אל האוטובוס. היה שם אדם שחור בוכה וכולנו רעדנו. באוטובוס הייתה עורכת עיתון התיכון שלנו, נערה כבת 17. אמרתי לה שיש לי איפה להיות בוושינגטון ואם אוכל לנסוע לסקר את ההלוויה. היא הסכימה מיד וזה היה בעצם המינוי העיתונאי הראשון שלי", נזכר בדין.
כשהוא מדבר על המסתורין שאפפו את הרצח מציין בדין כי השאלות עלו כבר בשתי היממות שבין הרצח לבין ההלוויה וכבר בעיניו כילד בארה"ב. בין השאלות הוא מזכיר את הצגת תמונותיו של הרוצח, אוסוולד, מפיץ כרוזים נגד המלחמה בקובה זמן קצר ביותר אחרי הרצח. המהירות שבה הופצו התצלומים עוררה את השאלה כיצד הדבר קורה? האם ה-FBI עקב אחריו? האם יתכן שלא יעקבו אחרי בוגר המארניס שהתחתן עם בחורה רוסייה והיגר לרוסיה? האם הוא לא נחקר?
התדהמה גדלה כאשר בבוקר יום ראשון תוך כדי שידור חי נרצח הרוצח בידיו של ג'ק רובי. "לא יכלו להגן עליו? ולא נשכח שרובי זה בעצם 'רובינסטיין', אז האם היהודים מעורבים גם בכך?".
בדין מספר כיצד ביום שני כאשר עלה לרכבת בדרכו לוושינגטון לסיקור ההלוויה עבר ליד הדואר וראה את מנהיגי העולם עוברים בסך בצעידה רגלית ללא אבטחה מיוחדת למעט האבטחה של הנשיא הנכנס ג'ונסון. "צילמתי את הארון של הנשיא, את הסוס ללא רוכב, ראיתי את ג'ון-ג'ון הקטן מצביע על הארון. אף אחד לא יכול היה שלא להתרגש", מספר בדין ומוסיף כי ניגש לנציגי המשלחות מהעולם וככתב צעיר שאל למסר שבהגעתם. אלה השיבו לו 'באנו לומר תודה לאמריקה שהצילה את העולם מיפן וגרמניה'. "לא הייתה להם הזדמנות אחרי זה לומר תודה", הוא מסכם.
באשר לתיאוריות הקונספירציה סביב הרצח אומר בדין כי כמי שלמד קרימינולוגיה הוא יודע שבמקרים שכאלה בוחנים למי היה מה להרוויח מהרצח, ובמקרה של קנדי היו רבים כאלה – היו אנשי המאפיה שקנדי הכריז עליהם מלחמת חורמה, היו הלבנים שלא אהבו את אהדתו לשחורים, הו אנשי ה-CIA שקנדי פיטר את העומד בראשם אחרי הכניסה לקובה וגורמים רבים אחרים.
המסתורין נמשך עם רצח בובי קנדי חמש שנים מאוחר יותר ועם דרישתו של יאסר ערפאת לשחרר את סירחאן סירחאן. בדין מזכיר כי בעבר נאמר שאחרי חמישים שנה יפתחו המסמכים הנוגעים לרצח ההיסטורי ההוא, אבל כעת הוחלט לדחות את פתיחת הארכיונים בעשרים שנה נוספות.