עולי אלג'יריה – מנאשמים לגשר אחדות

ד"ר שרביט: קהילת יהודי אלג'יריה שעמדה בעבר לדין פומבי על שלא עלתה בהמוניה לארץ עשויה להיות הגשר החברתי לאחדות בישראל.

שמעון כהן - ערוץ 7 , י"ד בכסלו תשע"ד

אלג'יר
אלג'יר
רויטרס

פרס גאון יוענק היום (ראשון) לשניים – לד"ר מאיר נזרי ולד"ר יוסף שרביט.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הד"ר שרביט, חוקר קהילות צפון אפריקה בשנים האחרונות על מחקרו ועל הערכותיו באשר למעורבות הקהילות הללו בחברה הישראלית.

באחרונה הוציא ד"ר שרביט לאור ספר מיוחד העוסק ביהדות אלג'יריה אותה הוא רואה כבעלת ייחודיות העשויה להפוך את הקהילה לגורם מגשר ומלכד בחברה הישראלית.

את השיחה עמו פותח שרביט באזכור התקופה הקשה של יהודי אלג'יר, תקופת ראשיתה של המדינה, תקופה בה רבו מבקריה של קהילת יוצאי אלג'יר כיוון שבניגוד לעדות אחרות לא מיהרה זו לעלות כולה לארץ ישראל.

שרביט מוסיף ומספר כי אם לא די בביקורת שהוטחה ביהודי אלג'יריה הרי שבאופן ייחודי התקיים בניצוחו של משה שרת משפט ציבורי פומבי לקהילה כולה על כך שלא עלתה כולה ארצה. להערכתו של שרביט המגמה הייתה בין השאר לחזק את ידיהם של שליחי העלייה הפזורים בארצות צפון אפריקה.

במשפט זה הייתה סנגוריה מול קטגוריה ולאחר דיון ארוך הגיעו ה"שופטים" למסקנה שיש לדון את הקהילה לכף זכות שכן לא היה במעשה בגידה במדינת ישראל וברעיון הציוני. "המשפט עורר אנטגוניזם נגד הקהילה. לא הוזמנו לדיון או לעדות יהודי מהקהילה שישבו אז בארץ. האליטה שפטה את הקהילה. אחד הסנגורים שאל מדוע נטפלים לקהילה שהייתה במצוקה לאחר מלחמת עצמאות עקובה מדם במקום לשאול בשלומה ולדאוג לה. הוא שאל מדוע לא תוקפים את יהדות ארצות הברית שגם היא אינה עולה בהמוניה. בכך הוא חשף את החולשה והקלון של המנהיגות בארץ".

שרביט מציין בדבריו כי כבר אז בלטו משפחות מרכזיות מבני הקהילה בפעילותן הציונית. כך הן משפחות שלוש ואבו שעסקו בגאולת  קרקעות בצפון ובין השאר סיפקו למדינת ישראל מדעני אטום ואווירונאוטיקה, אחד מהם נחשב לאחד מאבות המזל"טים הישראליים.

לאחר מלחמת ששת הימים גברה הפעילות הציונית בקהילה והיא עלתה בהמוניה לארץ ישראל. דמות משמעותית מאוד שעלתה באותה תקופה ארצה היא הרב יהודה לאון אשכנזי (מניטו) שהוביל קו תקיף מבחינה ציונית ונחשב למובילה האסכולה היהודית פריסאית יחד עם אישים מובילים כפילוסוף לוינס ואחרים.

שרביט מספר על אביו, הרב מיכאל שרביט זצ"ל שרצה בכל מאודו לעלות ארצה וגם בטקס הכתרתו כרב העיר קאן אמר ש'בכוונתי לעלות לארץ ישראל בהקדם'. דבריו אלה עוררו את רעייתו של רבה של צרפת ששאלה 'אם אתה רוצה לעלות תעלה, למה אתה עושה כאן סבוטאג'...'. בתגובה הבהיר לה הרב שרביט שברצונו לקבוע בדבריו כי המוטו של כהונתו יהיה השאיפה לעלות לארץ ישראל ובסוגיה זו יעסוק בתקופה הקרובה. ארבע שנים אחר כך עלה הרב שרביט עם שמונת ילדיו לארץ ישראל.

"יום לפני ההפלגה אבי קיבל מברק מהסוכנות ובו הם מבקשים ממנו לעכב את העלייה כי יש בעיה בתחום הדיור והתעסוקה. הוא קיבל את המברק והכניס אותו לכיס ולמחרת הפלגנו לארץ ישראל. רק כעבור עשרים שנה מצאנו את המברק הזה והתוודענו לאהבה ולמסירות שלו לארץ ישראל. כששאלו אותו מה יעשה בארץ ישראל אמר שיעסוק ברבנות ואם לא תהיה עבודה ברבנות יפתח מכולת ואם לא יטאטא את רחובותיה של ארץ ישראל. אנשי קאן אמרו לו שבכל שעה שיחפוץ יוכל לשוב אליהם לכהונה אבל הוא גמל בליבו שלעולם לא יחזור גם לא לצורכי פרנסה, למרות שמבחינה הלכתית הדבר מותר כיוון שהדבר עלול להתפרש כחילול ה' וכהוצאת דיבתה של ארץ ישראל, ואכן אחרי חצי שנה של אבטלה הוא קיבל תפקיד רבנות בצפון נתניה ושירת את נתניה 32 שנה".

ד"ר שרביט מוסיף ומתייחס לקהילת יוצאי אלג'יריה כמי שיש באפשרותה לגשר על פערים ותפיסות בחברה הישראלית. זאת דווקא מתוך היותה קהילה מזרחית שאנשיה קיבלו אזרחות צרפתית והיו מושפעים מאוד מהתרבות המערבית. לדבריו גם בפסיקה ההלכתית של רבני הקהילה ניתן להבחין בשילוב זה ולהערכתו בשנים הקרובות יתפסו יוצאי הקהילה מקום מרכזי בעשייה החברתית הציונית הכוללת משום היותם בעלי יכולת גישור והכלה של תפיסות וזוויות שונות של היהדות כפי שהתקבעו במרוצת שנות הגלות.