שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, קיבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ודחה בקשה לשחרור מוקדם שהגיש מחמד אוולד, רוצחו של חגי שלהבת.
אוולד הורשע בשנת 1994 יחד עם דודו ברצח חגי שלהבת ז"ל. אוולד ודודו כפתו את שלהבת בחבל לאורך כל גופו וחנקו אותו למוות בצווארו באמצעות רצועת חבל תריס. עונשו של אוולד נקצב ל- 30 שנה ושחרורו המלא מן המאסר הינו ביום 12/01/23.
אוולד הגיש את בקשת רשות הערעור נגד החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע מיום 1.5.13 לקבל את עתירת פרקליטות מחוז דרום- פלילי ולבטל את החלטת ועדת השחרורים המיוחדת שהורתה על שחרורו המוקדם, לאחר שריצה שני שליש מתקופת מאסרו.
בית המשפט העליון קבע כי "עולה מתוך החומר המונח בפני כי התנהגותו של המבקש בתוך הכלא הינה ראויה, ובפרט בשנים האחרונות. זהו תנאי מוקדם לקראת שחרור, אך אין בו די. באשר להיות המבקש תושב השטחים, מסכים אני עם הכלל לפיו אין לשלול מאסיר תושב מדינה זרה את האפשרות לשחרור מוקדם. תוצאה גורפת לפיה אסיר לא יהיה זכאי לשחרור רק בשל היותו תושב הרשות, עלולה ליצור אפליה, ובכל מקרה עומדת בניגוד לחוק שלא החריג אסירים אלו מהאפשרות של שחרור מוקדם. לצד זאת, אסיר כזה, כמו כל אסיר, חייב לעמוד בנטל השכנוע כי שחרורו לא יסכן את שלום הציבור".
השופט הנדל ציין, כי "יתירה מזו, עסקינן ברצח אכזרי שבוצע תוך כדי כניסה לארץ מאזור הרשות. אך מעבר לכך – וכאן הנקודה העיקרית לענייננו – מתוך החומר עולה כי לא יהיה פיקוח אפקטיבי בתיק זה ללא סיוע ממשטרת ישראל, אשר הודיעה כי בשל מגבלות אובייקטיביות לא תוכל לסייע בעניין. אם זהו אכן המצב, אין מנוס מלהעניק לכך את מלוא המשקל הראוי. מדובר מאסר לתקופה ארוכה הכולל תנאים רבים.... גם מתוך הנחה שמרכז אלאמל ידווח על כל הפרה הרלוונטית לתכנית השיקום, השאלה היא מה תהא הנפקות בכך..... בל נשכח כי שחרור על תנאי כשמו כן הוא. אי מילוי אחר תנאי השחרור עלול להביא לריצוי עונש המאסר בפועל לאורך תקופת השחרור. מכאן מרכזיותם של תנאי השחרור ככלי מעצב התנהגות. ושוב יודגש כי על רקע העבירה שבוצעה, שמלמדת על רמת מסוכנות גבוהה, ועל רקע התקופה הארוכה שנותרה, חיוני שמנגנון הפיקוח יהיה יעיל והדוק. הדברים אמורים אף בנושא התייצבות המבקש בתחנת המשטרה, כפי שקבוע בחוק.
"אינני מניח כי בהכרח יפר המבקש את תנאי השחרור. עסקינן בהערכה לעתיד. אך משנקבע על-ידי המחוקק כי שיקול העל הוא מניעת סיכון הציבור, הרי שדי בחששות שתוארו כדי להטות את הכף בבקשה הנידונה. בכל הקשור להתמודדות עם הסיכון, יש לפסוק על-פי המצב המצוי בשטח, ולא על-פי המצב הרצוי, גם אם המבקש אינו אחראי לפער שביניהם", קבע הנדל.
"מודע אני לכך כי יש נימוקים העשויים לתמוך בשחרורו של המבקש: התנהגותו הראויה, ואף תכנית השיקום המוצעת, שבהעדר סוגיית הפיקוח טומנת בחובה סממנים חיוביים. עם זאת, מבחני החוק ברורים. בראייה זו, אינני סבור כי נפלה טעות משפטית בהכרעת בית המשפט המחוזי. אכן, העניין נידון בפניו לא כרשות מנהלית, אלא כערכאת ביקורת מנהלית. ברם, דווקא מנקודת מבט זו, לה היה מודע היטב בית המשפט המחוזי, נדמה כי החלטת וועדת השחרורים, על אף שדנה בעניין בכובד ראש, לא נתנה בסיומו של עניין את המשקל הראוי לחסרים במעקב ובפיקוח על האסיר על-פי תנאי השחרור שהוצעו", הוסיף השופט.