כשאהרון פוגל היה ילד, הוא שאל את אביו איך עושים חמאה מתנור. תשובתו של האב היתה: "מוכרים את התנור וקונים חמאה".
הילד גדל, נעשה כלכלן (כיהן גם כמנכ''ל משרד האוצר), ואסף תשובות לשאלות רבות בנושא הכלכלה הישראלית.
את התובנות שלו בקשר לסוגיות כלכליות וחברתיות הוא ריכז בספר "החמאה והתנור", שאם את או אתה מתעניינים בסוגיות של צדק חברתי אך גם מבינים שכלכלה היא עניין רגיש, ודאי תהנו לקרוא.
הספר מתובל בהומור דק וסיפורים קלילים, רובם ככולם בגוף ראשון, השוטחים את השקפתו של פוגל לגבי החיים. השאלה הגדולה שעומדת בבסיס הספר היא: איזו צורת משטר כלכלי היא הטובה הרצויה? לצורך כך מתייחס המחבר לתפיסות (שגויות לדעתו) כמו - 'הסוציאליסטים תמיד עוזרים לחלשים' או 'אי אפשר להוריד את מחירי הדירות'.
הוא אינו חושש לבאר תהליכים כלכליים ומודלים ומסביר כי "הכלכלה היא החיים עצמם" וטוען שזה אינו ספר לימוד, אלא אוסף סיפורים על אירועים ותהליכים הנוגעים לחיי כולנו.
עם זאת, למרות שבתחילת הספר הוא מציע לקורא להכיר ולהבין ולהחליט בעצמו, אין ספק כי האג'נדה של הכלכלן, שכיהן גם כיו''ר קבוצת מגדל והממונה על התקציבים - מפעמת בין דפי הספר.
סיכומו של הספר, על הילדים המחליפים ביניהם פירות וסנדויצ'ים בדרך לבית הספר בלי שאמא תדע, מצא חן בעיני יותר מכל, כי הרי "בסופו של דבר כולנו רוצים אימהות מרוצות".