מוזאון הנגב לאמנות מציג החל מימים אלו, תערוכה ראשונה מסוגה המוקדשת לתגובות אמנותיות בישראל למלחמה ולהשפעותיה – החרדה, אימת הקרב, הכאב והשכול – ולאופני עיצובם בשפת האמנות. התערוכה מתקיימת בעת שאנו מציינים ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים אם כי היא מרחיבה את הפרישה ההיסטורית של נושא רגיש זה.
הספרות והשירה, התרבות הפופולרית, המוזיקה, הקולנוע והטלוויזיה עוסקים רבות בשאלות של כאבי המלחמה, האובדן הכבד, מיתוס הגבורה, השכול והזיכרון. באופן מפתיע, הייצוגים של הנושאים הללו באמנות אינם בולטים במידה שהיינו מצפים לה. אמנים ישראליים שרתו כלוחמים בשדות הקרב, והניסיון הזה חרוט עמוק בעבודותיהם. המלחמות ופעולות האיבה פגעו גם באזרחים, ובכללם באמנים ובאמניות, במשפחותיהם, בחבריהם ובאהוביהם. לאורך השנים נוצרו יצירות אמנות הנוגעות בביטויי חרדה, התנסויות קשות בשדה הקרב, פציעה ומוות במלחמה, אבל וזיכרון, אך אלה טרם מצאו להן שיח אמנותי.
התערוכה "דם המכבים - זיכרון ושכול באמנות ישראל", מתמקדת לראשונה באופן מפורש בכאבי מלחמות ישראל, בתודעת הזמן ובהיסטוריה הקשה של החברה הישראלית, כפי שהיא מתגלמת בעבודות אמנות של אמנים מרכזיים. התערוכה, בה מיוצגים כ-30 אמנים, היוצרים באמצעים שונים: ציור, פיסול, צילום, וידאו ארט, מבקשת להדגיש את המשותף לדורות שונים של אמנים ואמניות, ובה בעת להצביע על תהליכי שינוי בנושא רגיש זה; להציע הרהור, התבוננות עמוקה ואף הזדהות ונחמה.
התערוכה מפנה מבט אל העבר, אל אמני מלחמת העצמאות שהיו אז לוחמים, הורים ומורים, בהם: לודוויג בלום ("מגדל המים בנגבה"), משה טמיר ("אמנון הפצוע"), מנחם שמי ("דיוקן ג'ימי המת") ואחרים. מבין האמנים הוותיקים שעסקו רבות במלחמה בולט יגאל תומרקין בעבודות חשובות ("הוא הלך בשדות"). לצדם מוצגים אמנים ואמניות שהיו מעורבים כלוחמים או כאזרחים במלחמת יום הכיפורים, בלבנון ובאינתיפאדה, וכאלה שהתנסו ב"מלחמת העורף".
התערוכה כוללת עבודות המוצגות לעתים נדירות וגם עבודות שמוצגות לראשונה.
יוזמת התערוכה והאוצרת היא הד"ר מירי גל-עזר, חוקרת בעלת שם בתחום שדה האמנות בישראל ובעלת הכרות עמוקה עם אמנים ועם סוגיות מפתח באמנות ובתרבות הישראלית. שם התערוכה לקוח משמו של פרח הבר "דם המכבים", המופיע על מדבקת "יזכור" של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, ומשמש סמל לגבורת הנופלים.
מנהלת המוזאון, הד"ר דליה מנור מסביר שמוזאון הנגב לאמנות נטל על עצמו משימה ומורכבת להעלות לשיח האמנות נושא כאוב וחשוב זה "עד היום רק תערוכות ספורות התרכזו בנושא המלחמה באמנות וגם אלה לא מיקדו את המבט בכאב המתמשך המחלחל לאורך זמן בחברה הישראלית ובאמנותה. ההקשרים שמציעה האוצרת מאירים באור חדש את תגובת שדה האמנות למלחמה, ואת יחסם של האמנים עצמם למציאות הקשה, שבה הם נוטלים חלק כחיילים וכאזרחים."