את הלל לזרוב, אמן ציורי קיר, אין צורך להציג במילים, אלא באמצעות הצבעים.
לזרוב, 47, נולד ב-15.4. הוא נוהג להזכיר זאת משום ש-15 הוא המספר האהוב עליו, וגם משום שזה גם היום והחודש בו נולד ליאונרדו דה וינצי, האמן הדגול מתקופת הרנסנס, שהיה ידוע בציורי הקיר המרהיבים שלו. "רק 514 שנה אחריו", מחייך.לזרוב.
בקורס חדש שהוא פותח, מכשיר לזרוב את הדור הבא, באמנות מיוחדת זו של ציורי הקיר. התלמידים רוכשים את המיומנות החל משלב הטיח בקיר ועד לציור עצמו, מפה מגיחים ציורי קיר בנושאי הלימוד השונים, בכוללים בין היתר רישום דומם, טבע ומודל.
התלמידים לומדים את השימוש במכשיר ה-AIR-BRUSH , מכחול אויר, שהוא כלי העבודה העיקרי של צייר הקיר בעידן המודרני, ועיקרו ציור בהתזה . "ה- AIR-BRUSH מביא את הציור להיות מדויק ויכול להיות מצויר באמצעותו על פני משטחים רבים ושונים כמו קירות ,בדים,פחים וכד'.בטכניקה הייחודית של ה- AIR-BRUSH אנו מגיעים לדרגות גימור ואפקטים מדהימים בציורי הקיר דבר שלא ניתן להגיע עם מכחול יד", מסביר לזרוב.
בסיום הקורס מקבלים המשתתפים תעודת סיום, באמצעותה הם יכולים להשתלב בשוק העבודה. טווח הגילאים של המשתתפים בקורס הינו רחב, החל ממשוחררים צעירים ועד לגיל 70, כולם חובבי אמנות, שרוצים להתנסות בטכניקה ייחודית זו וללמוד מקצוע חוויתי מעניין ,מרגש, מספק, ובעיקר לכל מי שחולם ורוצה לצייר על קירות . קהלי היעד גם הם רחבים, אחד הקורסים האחרונים היה מיועד לחרדים, שמעוניינים להשתלב בשוק העבודה.
ללזרוב ניסיון רב שנים בתחום ציורי הקיר בארץ. מעל 20 שנה שהוא מבצע פרויקטים רבים ושונים עבור עיריות מוסדות חינוך ודת בתי מלון ועסקים פרטיים. ציוריו, שמעטרים קירות רבים ברחבי הארץ, מאופיינים בדיוקם הרב ובאשליה הפורצת מתוך הקיר, תוך הקפדה על מרקם צבעוניות הנעימה לעין המתבונן.
אחד הפרויקטים המיוחדים שביצע לזרוב, היה חידוש בית הכנסת של המשפחה בפלורנטין. "זה היה בית כנסת מאוד פעיל בשנות ה-60 עד ה-80", מספר לזרוב. "את המפתח לתיבת הגעגוע אחזו בידם חברי ילדות של לזרוב, "האחים מנחמוב", פעם נערים בוכרים בפלורנטין הישנה, היום יזמי נדל"ן שבונים מגדלי פאר. טלפון מחנן, בכור האחים, החזיר את לזרוב אחורה, למקום, לציורים, לסבא, לבית הכנסת הישן והעזוב", אומר לזרוב, "היום את בית הכנסת מעטרים היום ציורי 12 המזלות, חלקם שוחזרו, וחלקם עברו "מתיחת פנים", ןאני מרגיש שבעבודתי החזרתי עטרה ליושנה. חידשתי את בית הכנסת, החזרתי אליו את המתפללים וסגרתי מעגל".
בילדותו למד בבית הספר בלפור. מי ש'גילתה' אותו היתה המחנכת, יעל העליון ז"ל, לימים מנהלת בית הספר לאומנויות ת"א. כבר כילד בכיתה ד' קישט וצייר את קירות בית סיפרו, נבחר לייצג את ביה"ס בתחרות ציורים לילדים ע"ש מאיר דיזנגוף וזכה במקום הראשון. בגיל העשרה עברה משפחתו לגבעתיים, שם למד אצל הצייר יואב שועלי במשך שבע שנים, את יסודות הרישום והציור בטכניקות שונות. באותה תקופה הוקסם מהזרם הסוריאליסטי ומציירים כדוגמת דאלי ומגריט, והדבר ניכר בחלק מעבודותיו. בצבא שירת כגרפיקאי במקחת"ר, במהלך שירותו נבחר ע"י הקחת"ר דאז, ת"אל אברהם אלפסי, לצייר את מגדל דוד בצבעי שמן על בד, תמונה שניתנה לרמטכ"ל דאז, משה לוי, לרגל פרישתו מצה"ל. עד לשחרורו המשיך לזרוב לצייר תמונות שמן שונות, שנתנו כמתנות פרישה. עם שחרורו מצה"ל למד גרפיקה, ועבד כגרפיקאי בחברה לשלטי חוצות. ב1989 הציג שתי תערוכות ציורי שמן על בד ובאותה תקופה נשאב לציורי הקיר.
"הסוויצ' החל במהלך טיול באירופה, ב1990", הוא נזכר. "את רוב זמני הקדשתי אז לסיורים במוזיאונים גדולים בפריס, לונדון ופירנצה. מצאתי את עצמי נפעם בכל ביקור בכנסיות השונות באירופה ובוותיקן, לא יכולתי להזיז את העיניים מציורי הקיר המופלאים. שם גמלה בי ההחלטה לחזור לארץ ולעסוק בעיקר בתחום ציורי קיר".
מאז ועד היום מצייר הלל לזרוב ציורי קיר על פי הזמנה אישית הן ללקוחות פרטיים ולמוסדות ציבור רבים, עוסק רבות בשידרוג חזות העיר. בין היתר צייר ציורי קיר בבתי ספר בחולון, בראש העין, בבית העירייה בראשון לציון, בעיריית טוראען, עיצב את כל אולמות הספורט בקריית ביאליק. בנהריה כיום מעטרים ציוריו המרהיבים את אולם הספורט 'הראל' ו'מדיעטק' בעיר, וגולת הכותרת מבחינתו היא ציור דגל ישראל, שיצר במיוחד ונדמה כעוטף את מגדל המים שבגן הזיכרון בעיר. בימים אלו מתחיל לזרוב לפרוץ גם לחו"ל ובודק מספר הצעות שהגיעו אליו ממדינות שונות.
את המכחול הוא מנחיל לדור הבא, באמצעות הקורסים שהוא מעביר. אמנם, הוא מחייך, קמים לו מתחרים מבין תלמידיו, אבל הוא מרגיש מספיק בטוח בעצמו להמשיך להעביר את הידע לדור החדש, מה גם שמבחינתו, כל בוגר של הקורס שלו, חילוני או חרדי, שמשתלב בזכות זה בשוק העבודה, הוא הישג בפני עצמו.