פרשגן. ביאורים פירושים ומקורות לתרגום אונקלוס. שמות. מאת רפאל בנימין פוזן. ירושלים, מכון פרשגן, תשע"ד. 780 עמ' (parshegen@gmail.com)
שנתיים חיכה ציבור לומדי שמו"ת (שניים מקרא ואחד תרגום), מאז יצא לאור ספר 'פרשגן' על בראשית, להופעתו של הספר על חומש שמות. והנה הוא מגיע בדיוק בזמן, לקראת קריאת הפרשות האחרונות של ספר בראשית. מדובר על עבודת חיים של הרב פוזן, מחנך ירושלמי ותיק, שהפך את העיון בתרגום אונקלוס לעיקר עיסוקו. הוא מגיש לנו, כרך אחר כרך, פירוש מקיף ומלא של התרגום, תוך עמידה על הגרסה המדויקת שלו ועל החידושים בדבריו ועל עקרונותיו התרגומיים, הכול אחר עיון בכל ספרי הביאורים על התרגום, ראשונים ואחרונים וגם במחקרים אקדמיים בעלי ערך, גילוי הופעות מזדמנות של פירושים על אונקלוס בספרי שאלות ותשובות ובחידושים על התלמוד, תוך סריקת כל הספרות התורנית כדי להגיע לכל מידע או פירוש שעשוי להועיל להשלמת הביאור.
הרב פוזן גם לא מנע את עצמו מלהשוות את התרגום לתרגומים הארמיים האחרים הקיימים בדפוס ובכתבי יד, ביניהם התרגום הישראלי העתיק המכונה תרגום ירושלמי או תרגום יונתן בן עוזיאל, התרגום הסורי המכונה פשיטתא ועוד.
המחבר לא השאיר אף נקודה לא ברורה בתרגום, גם לא בפסוקים ההלכתיים הרבים בספר. לעיתים הוא נשאר עם סימן שאלה; כך למשל בפסוק המצווה על רציעת העבד העברי תרגם אונקלוס את התיבות "והגישוֹ אל הדלת או אל המזוזה" – "ויקריבניה לות דשא או לות מזוזתא", והרב פוזן תמה, שהרי אונקלוס מקפיד תמיד לתרגם בתיבה "מזוזתא" את קלף המזוזה, בעוד שאת מזוזת הדלת הוא קורא "ספא", ומדוע כאן המזוזה מתורגמת "מזוזתא"? והוא נשאר בצריך עיון. ועוד הסבר: בסוף פרשת שמות מתלונן משה "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הֵרע לעם הזה", ורש"י מסביר על פי גרסתו בתרגום, "אבאיש", ש"הֵרע לשון הפעיל הוא, הִרבה רעה עליהם". אולם הרב פוזן מציין שברוב הנוסחאות תרגום המילה הוא "אתבאיש" בסביל, שלא כרש"י, והכוונה שפרעה עצמו נעשה רע יותר ויותר ביחסו לעם ישראל.
גבורות התורה. עיונים בפרשת השבוע לאור רבותינו פרשני התורה, ומבחר פירושים ומדרשים. מאתי גבריאל כהן. ירושלים, תשע"א. שני כרכים (6430338‑02)
הרב גבריאל כהן שימש במשך שנים רבות כפעיל ציבור, מחנך ומנהל בצרפת, וקירב רבים לתורה, צעירים ומבוגרים. במשך השנים אסף פירושים רבים על התורה משלו ומשל אחרים, וכך חיבר על כל פרשה מערכת של הסברים וחידושים.
הלקט על כל פרשה מתחיל במניין המצוות בפרשה, בנושאי הפרשה, בקשר בין ההפטרה לפרשה ועוד. בסוף כל מערכת כזו מובא דף סיכום ובו שאלות ונקודות למחשבה על פרשת השבוע, המתאימות ביותר לפתיחת דיון סביב שולחן השבת. לדוגמה: בפרשת וישב מעיר המחבר על הטעם שלשלת במילה "וימאן", ומסביר שהוא מבטא הכפלה ושילוש של אותו מיאון, שפעם אחר פעם יוסף התגבר ודחה את פיתויי אשת פוטיפר (כפי שגם רמזו חז"ל); כך תמיד דרכו של היצר הרע, שגם אחרי שהאדם דוחה אותו באופן חד-משמעי הוא שב ומסית ושב ומדיח, ורק דחייה ברורה וחדה כמה וכמה פעמים רצופות עשויה להרחיק אותו מעלינו.