בית הקדושה 2, אברהם אבוטבול וגדי פוגטש
נער הייתי גם זקנתי, ואחרי סיקור מוזיקה ישראלית כבר 15 שנים במקומות שונים, אני יכול לומר שלקבל אלבום שממש מטלטל אותך זה דבר נדיר. והכי מסקרן כאשר האימפקט הוא בלתי צפוי.
זה בדיוק מה שקרה לי עם אלבום המופת - לא פחות – 'בית הקדושה 2' של אברהם אבוטבול ז"ל וגדי פוגטש. את בית הקדושה, אחד ההרכבים שפרצו דרך לפני 13 שנים עם המוזיקה היהודית החדשה, הכרתי באופן די שטחי. שמעתי כמה מהשירים, אבל הם לא תפסו אותי. גם לקריירת הסולו של אברהם אבוטבול ז"ל לא נחשפתי, ולכן כשקיבלתי את האלבום החדש לא ממש ציפיתי למצוא בו אוצרות.
לפני שנעבור לשירים עצמם, מילה חשובה על הקונספט הייחודי ומעורר ההערכה. אחרי פטירתו של אבוטבול בתשרי תשע"ג, כבר במהלך השבעה, החליט שותפו להרכב, גדי פוגטש, לאסוף את העיזבון המוזיקלי של חברו הוותיק, כולל סקיצות ושירים שלא באו לידי מימוש, ולאגד אותם לאלבום השני של 'בית הקדושה'. אז אמנם לא שמעתי את הסקיצות, ואין לי מושג מה היה מצב חומרי הגלם בזמן שפוגטש החל לעבד אותם מוזיקלית, אבל ללא ספק הוא עשה כאן עבודה מרשימה. לכל אחד מהשירים יש נפח משמעותי, ההפקה עומדת בסטנדרטים שכמעט לא הכרנו במוזיקה היהודית, והתוצאה היא סוג של אופרת רוק יהודית. כל שיר לוקח את המאזין למין מסע בתוך עולם פנימי, כשההפקה והעיבודים העשירים (כולל ביצועי הכינור הרבים של פוגטש) הופכים את החוויה ליצירה שלא נתקלים בה כל יום.
14 רצועות יש באלבום, והן מגוונות מאוד: יש שירים עם אווירה מכשפת ('כל זמן שהנר דולק', 'העולם הוא כולו טוב'), נגיעות קאנטרי ('שוב עברתי את הגבול'), שילוב בין דיבור לבין לחן קסום ('חבר'), מניפסט טבול בהומור ('ירושלים'), שירים קלילים וזורמים יותר ('ים החכמה' ו'לב העולם' שלקח את 'מעשה ממלך עניו' למקום של שיר פופ קסום), בלדות ממיסות לב ('על כל אחד עובר', שכולל שורות חצי נבואיות כמו "חבר אמת, לך יכולתי לגלות מה שעובר עליי, מה אדבר מה שעובר") ועוד שפע מוזיקלי, שרק נתן לי תיאבון להשיג את אלבומי הסולו של אבוטבול ז"ל ולהתוודע גם אל היופי שלהם. אבל זה כבר נושא לביקורת אחרת.
הרבה רגעים מרגשים ומעוררי מחשבה יש ב'בית הקדושה 2', אבל החזק שבהם הוא 'אדון עולם', שמופיע בשתי גרסאות - בתחילת האלבום ובסופו. הביצוע הראשון שייך לאבוטבול ז"ל, ובאחרון, עם עיבוד סוחף במיוחד, משתתף גם אילן דמרי מצמד המדרגות. השילוב של מילות הקדיש בסוף האלבום, ביחד עם תקיעות שופר קורעות לב, יוצר רגעים נדירים כולל פינאלה מרטיטה לחייו המוזיקליים של אבוטבול, ומשאירים בעיקר טעם לעוד.