כשאנו עוסקים בשאלות על תרבות חשוב שנבין כי התרבות יוצרת את החברה ומעצבת אותה. התרבות גם מאחדת את אנשי החברה סביב דבר אחד - כשכולם שומעים את אותה מוזיקה וקוראים את אותה ספרות ישנם נושאי דיבור משותפים, והחברה מתאחדת ויוצרת לה חיים משל עצמה.

התרבות היא גם דרך יעילה לחנך לערכים מסוימים, להנחיל אמונות ומוסכמות. וזה אפשרי דרך מסרים גלויים, אך גם דרך מסרים סמויים.

כוח ההשפעה של התרבות טמון בכך שכשאנו עוסקים בתרבות, אנחנו לא מסננים את המידע שמגיע אלינו. אנחנו נרדמים בשמירה. כשאדם בא לשכנע אותנו באמונותיו, אנחנו מיד מתגוננים, מנסים למצוא פרצות בדבריו ולסתור אותו. אנו יודעים שיש פה נסיון לשכנע אותנו, ויודעים לבחור במה להאמין, מה לקבל ומה לא.

אבל כשאנחנו עוסקים בתרבות, אנחנו נהנים. אנחנו לא מודעים לכך שמנסים להעביר לנו מסרים ולשכנע אותנו בדברים. כשאני שומע מוזיקה- זה סה"כ שיר, לא? אז מה אם הוא מדבר על דברים לא צנועים, ועל ערכים שאני לא מאמין בהם - אני אפילו לא מקשיב למילים!

אז זהו, שלא. כל מה שנמצא סביבנו חודר פנימה. כל מה שאנחנו רואים, שומעים או קוראים נקלט במח ומשפיע עלינו. זה יכול להיות בתת-מודע ויכול להיות גם במודע. לכן חשוב לסנן את התרבות שאנחנו צורכים - השירים שאנחנו שומעים, הספרים שאנחנו קוראים, הסרטים וההצגות שאנחנו רואים וכדומה.

וזאת גם הסיבה שבימי בית המקדש השני היהודים כל כך נלחמו ביוונים. זו היתה מלחמת תרבות. נאבקו שהיהודים לא יחשפו לתרבות הקלוקלת של היוונים (הופעות הספורט והתיאטראות), וחס-וחלילה לא ישוכנעו שערכיהם של היוונים נכונים, שהיופי והחיצוניות חשובים ולא הפנימיות. כי לתרבות יש כח עצום של השפעה!

גם היום, אחת המלחמות הקשות ביותר שלנו היא מלחמת התרבות. יש נסיון ליצור תרבות דתית ותורנית עשירה, שתמשוך את הנוער (ולא רק אותו), במקום שילכו אחרי התרבות של שירי האהבה הזולים ותוכניות הריאליטי ויושפעו מהם. ובאמת בשנים האחרונות הציבור מתעורר יותר ויותר לנקודה הזאת, והתרבות היהודית מתפתחת מאד.

אם לפני עשרים שנה המוזיקה החסידית היתה האלטרנטיבה היחידה כמעט למוזיקה הלא דתית, הרי שהיום כבר ניתן למצוא מוזיקה עם תכנים ראויים ודתיים כמעט בכל ז'אנר. כל אחד ימצא את המוזיקה אליו הוא מתחבר בתוך המגזר - החל מיונתן רזאל דרך עמיר בניון ועד שולי רנד, ועוד קצרה היד מלפרט את כולם. גם בתחום הספרות יש יותר ויותר סופרים דתיים שכותבים ספרים מהממים וברמה גבוהה (עיינו ערך מיכאל שיינפלד, אורנה בורדמן, שירה סטופל, רונית לוינשטיין-מלץ ועוד רבים). הקולנוע והתיאטרון גם הם מתפתחים בהדרגה, וכמוהם האמנות החזותית (ציור, פיסול, צילום) וגם המחול.

אבל חבר'ה, זה לא מספיק. בשביל ליצור חברה חזקה ומגובשת עלינו ליצור תרבות דתית-לאומית מפותחת וענפה. תרבות בה כל אדם יוכל למצוא את מבוקשו. אנשים שיחפשו מוזיקה איכותית או כל דבר אחר ברמה גבוהה, לא יצטרכו לפנות לתרבות לא יהודית בשביל למצוא את מבוקשם. הם ימצאו אותם בבית, בציבור שלנו. אני חושבת שזו אחת המשימות של הדור שלנו, ואחת המטרות החשובות ביותר - יצירת תרבות.

אני קוראת לכל הנוער- צרו תרבות! אם אתם מוכשרים בכתיבה או בשירה, בריקוד או הצגה, ובכל תחום אומנותי אחר- תפתחו את הכישרונות שלכם! תפרסמו את היצירות שלכם! הקב"ה חנן אותנו בכישרונות לא סתם. הם באו כדי שנתרום איתם לחברה ונעשה טוב בעולם. מעבר לכך שפיתוח הכישורים ייתן לכם סיפוק והנאה, זה באמת חשוב. זו המלחמה שלנו היום, וזו הדרך ליצור חברה מגובשת, שלא נאלץ לפנות לתרבויות אחרות שמקלקלות לנו את הנשמה. יש לנו נוער מטורף ואנשים כישרוניים – ואנחנו מסוגלים לזה. במלחמת התרבות ננצח!


מיכל וואן לואן היא מדריכה בסניף אריאל בנות בשכונת נחלאות בירושלים