אתמול, יום כ"ח בכסליו חל יום הזיכרון לשיירת העשרה שחבריה נטבחו על ידי פורעים ערבים חודשים ספורים לפני קום המדינה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מאיר היימן שאחיו רפאל הי"ד היה בין נרצחי השיירה שהובילה אספקה לישובי גוש עציון.
על אחיו מספר מאיר כי "הוא היה מייסד עין צורים. הוא עלה עם הנוער של טירת צבי ושל ביריה ויחד הם הקימו את עין צורים שהיה הקיבוץ השלישי בגוש עציון".
באותם ימים התגוררה משפחת היימן בנווה יעקב שבצפון ירושלים ובתחילה היה מגיע האח רפאל מדי יום ביומו עם המשאית שלו לנווה יעקב כדי למלא את מיכל המים שבמשאית ומשם היה מעביר את המים לישובי הגוש. בשלב מאוחר יותר הפכה הנסיעה למתוחה יותר ובשל כך הקפידו הנוסעים לעשות זאת אך ורק בשיירות ומנקודה אחרת בירושלים. סמוך לרחוב יחזקאל שבמרכז העיר מילא אז רפאל את מיכל המים עבור המתיישבים.
"כלי הרכב של השיירה התארגנו לנסיעה יחד מירושלים. הייתה סמטא ברחוב יפו ששם הם היו מתארגנים ויוצאים יחד", הוא מספר ונזכר בנסיעה האחרונה של אחיו המנוח: "באותו יום פגשנו אותו בתנובה. אמא ז"ל הכינה סופגניות והבאנו את זה אני ואבא. ליווינו אותו. לא ידענו אז שזו הפגישה האחרונה. הוא נסע ואנחנו חזרנו לנווה יעקב".
באותם ימים היה מאיר עצמו חלק ממערך השמירה של נווה יעקב. "כשחזרנו שמענו ברדיו שהייתה התקפה על השיירה, אבל לא רצינו להאמין", הוא מספר ומציין כי עד לאותה התקפה לא היו התקפות קודמות של פורעים על שיירות האספקה.
באותו לילה יצא מאיר לשמור ובשעת לילה מאוחרת הגיע מפקד נווה יעקב, רם טימור, אל בית משפחת היימן כדי ליידע אותם על שאירע לבן ולחבריו. "כל הלילה אבא הסתובב עם הבשורה הזו ולא רצה לספר. בבוקר הוא אמר 'נוסעים לירושלים, רפאל נפגע'. לנו כבר היה ברור", אומר מאיר ומציין כי לאמו די היה במילים 'נוסעים לירושלים' כדי שתשיב לאביו במילים "רפאל כבר איננו".
"את הנפגעים הביאו ל'ביקור חולים'. הרחוב היה מלא באנשים. הגענו והיה ויכוח איפה לקבור אותם. היה נוטר בשם הרלינג שלמד עם אחי בבית הספר. אחד הבנים שלו אמר שהם נהרגו יחד ולכן שייקברו יחד ואבא שלו היה רוצה להיקבר בהר הזיתים". מנגד היה מי שביקש שהקבורה תהיה בכפר עציון אולם אביהם של מאיר ורפאל העדיף את הר הזיתים בין השאר גם משום התחושה שהמרחק בין בני המשפחה לכפר עציון יקשה לפקוד את הקבר. "הוא חשב 'מי ייסע לכפר עציון לקבר?", מספר מאיר.
בהר הזיתים נקברו ארבעה מאנשי השיירה ובהם רפאל והרלינג. נופלים אחרים נקברו בכפר עציון.
"עד מלחמת ששת הימים אף אחד לא עלה. אחרי ששת הימים ביררו את המקום פתחו ואכן זה היה הקבר שלו. אמנם לא היה כתוב על הקבר כלום כי לא הספיקו. בחברא קדישא הוא היה רשום כנקבר האחרון. אחר כך לא קברו עוד בהר הזיתים. פתחו והסימן שהיה הוא שאם היה תינוק שנפטר קברו אותו יחד עם קדוש ובאמת נמצא תינוק לרגליו ואז היינו בטוחים שזה הקבר שלו".
בהמשך הדברים נשאל מאיר היימן על עובדות שהתבררו מאוחר יותר אודות הטבח שבוצע באנשי השיירה. הוא מספר כי ההתקפה על כלי הרכב הייתה מכל עבר. שניים מאנשי השיירה, אחד מכפר עציון והאחר מעין צורים, נסעו רוורס עד בית לחם כדי להזעיק שוטרים מתחנת המשטרה הבריטית שהייתה שם אך איש מהשוטרים לא מיהר להיחלץ לעזרה ואכן כעבור זמן רב, כאשר הגיעו השוטרים כבר לא היה את מי לחלץ.
"הם התעללו בגופות כמובן", ממשיך ומספר מאיר על מעשי הפורעים אך מציין כי דווקא גופתו של אחיו נמצאה בשלמותה כשאפילו השעון נותר על ידו שכן הוא לקח רובה ועלה לנקודה שלטת בניסיון להשיב אש לעבר הפורעים. גופתו והרובה נמצאו מאוחר יותר על גבעה סמוכה. "זו הייתה הגופה היחידה שנשארה שלמה. באחרים התעללו בגופות. אחר כך מצאו את הגופה והרובה ואנחנו קיבלנו את השעון שלו".