יאיר אורבך, האורבך שפחות קשור לכנסת ויותר לתחום ההומור הדתי, עשה את צעדיו הראשונים בתחילת שנת הלימודים הנוכחית גם בתחום החינוך.
זאת אמנם לא החלטה טריוויאלית, אבל אורבך לא היסס כשקפץ ראש לתוך מערכת החינוך, והתחיל ישר ללמד בחצי משרה. הוא מחנך בבית הספר אמי"ת מודיעין את כיתה ח', ומלמד כתיבה וחשיבה יוצרת והתנהלות כלכלית, שני שיעורים נוספים אותם הוא מעביר לכיתות נוספות.
בין עיסוקיו הרבים (ואורבך הוא ב"ה אדם עסוק שעושה הרבה), הצלחנו לתפוס אותו לשיחה קצרה. אורבך התייחס בסבלנות ובקשב רב, בקיצור, כמו מחנך אמיתי.
לא פשוט היום להיות מורה בישראל, וכששמעתי על תחילת עבודתך כמורה, האמת, הופתעתי. מאיפה זה הגיע?
"אני מוקף באנשי מערכת חינוך כבר הרבה שנים. אמא שלי הייתה מחנכת 35 שנה, אשתי מחנכת כבר 5 שנים. זה לא זר לי. במשך שנים אמרתי שאני רוצה לפתח את התרבות הדתית, ואחרי שעשיתי את זה בזירה הציבורית, אני רוצה לנסות לעשות את זה באופן פרטי כבר בבית הספר. אצלי לא עלו על הפן היצירתי בתיכון. זה מה שאני מנסה לעשות באמי"ת. אני רוצה למצוא את הילדים האלה בשלב מוקדם ולעזור להם להתפתח. מעבר לזה, אני חושב שבגלל שאני חושב קצת אחרת בהרבה נושאים, אני יכול להביא הוראה מסוג אחר למערכת החינוך."
בהוראה גם יש ביטחון תעסוקתי, מה שלא בדיוק אפשר למצוא בסטנדאפ.
"נכון, קשה מאוד להיות עצמאי במדינת ישראל אבל אני מאמין בדרך שלי ואני יודע שאני סטנדאפיסט טוב. גם העובדות מדברות בעד עצמן כשבשמונה השנים האחרונות אני מתפרנס ומפרנס משפחה רק מסטנדאפ. זה נכון שלהיות מורה זה בטחון תעסוקתי אבל זה רחוק מבטחון כלכלי. בישראל, לזוג מורים עם שני ילדים קטנים יהיה כמעט בלתי אפשרי לסגור את החודש אז אני מניח שאם הייתי מחפש בטחון כלכלי הייתי הולך יותר לכיוונים רווחיים יותר."
איך אתה מסכם את התקופה הראשונה שלך בתור מורה?
"התפקיד מאתגר ודורש הרבה. אני עובד רק בחצי משרה אבל אני למעשה עובד במשרה מלאה. אני יושב כל הזמן להכין מערכי שיעור (גם בחופש) והמוח שלי עסוק בתלמידים מרבית היום. העבודה הכי קשה כמובן היא בכיתה עצמה. זה כאילו יש לי 8-10 מופעים ברצף מדי יום. מעולם לא ניחנתי בקול חזק ואני מאבד אותו לעיתים קרובות לאחר הופעות אז עכשיו בכלל זה קשה יותר. אבל יש גם הרבה הצלחות."
איזו הפתעה היתה לך, משהו שלא ציפית לו?
"מה שהדהים אותי היה שלא שיערתי כמה מגפת הסמארטפונים פשתה בנו. זה לא רק שלכולם כמעט יש סמארטפונים אלא זה שבהפסקה יש הרבה ילדים שבכלל לא יוצאים מהכיתה אלא נשארים לשחק בסמארטפון. היו ימים."
מה מייחד מורה שהוא גם קומיקאי? אתה מצליח לחבר בין יאיר הקומיקאי ליאיר המחנך?
"הביאו אותי לבית הספר בגלל שאני קומיקאי. בגלל שאני חושב אחרת. המנהל שלי מחפש מורים לא קונבנציונליים. אני מנסה דווקא כן להכניס את הקומיקאי שבי לתוך ההוראה אחרת לא עשיתי בזה כלום. נכון שהמערכת קצת מסורבלת ובירוקרטית וההפך ממה שאני עושה ברוב חיי אבל זה לא אומר שאני לא יכול להשפיע במרחב הכיתתי שלי. באופן כללי, אני כמובן ממשיך עם הסטנדאפ וההופעות. הכניסה להוראה גוזלת לי את רוב הזמן ולכן אני כותב פחות ובעיקר ישן פחות וכבר קרה השבוע שסיימתי ללמד ואז הייתי צריך לרוץ ישר להופעה עם הקוישלך (מופע חדש עם נגנים שנקרא שירה בבידור עם יאיר אורבך והקוישלך) ואז שוב לחזור ולעבוד. בסדר. צרות של מעמד הביניים."
איך התלמידים מקבלים אותך כמורה? נשמע לא פשוט.
"ברחבי כל בית הספר נשמעות צעקות כל היום "המורה, תעשה סטנדאפ", "המורה, תעשה סטנדאפ!". כאילו לקחו את כל הצעקות ברחוב והכניסו אותן במרוכז למקום אחד למשך כל היום. נורא. אבל זה יעבור להם. הודעתי לתלמידים שלי שכדי שאני אעשה להם סטנדאפ או שהם ישלמו או שיתחילו לעבוד קשה. אין הנחות."
לסיכום - מה מסקנות הביניים שלך ממערכת החינוך? במיוחד בתור אדם שמגיע "מבחוץ".
"מערכת החינוך של היום לא מתאימה לכל התלמידים. אין מצב להעביר שיעור שבו 100% מהתלמידים ישתתפו. כל תלמיד הוא עולם ומלואו ומעניינים אותו נושאים אחרים ושיטות למידה אחרות. הכיתות מאוד גדולות. אם זה היה תלוי בי (ואולי זה יהיה תלוי בי) צריך לעשות מהפכה של ממש במערכת החינוך. צריך להקטין את הכיתות בחצי (15 תלמידים גג), בשביל זה צריך להכפיל את מספר המורים ובשביל זה צריך להכפיל למורים גם את המשכורת. צריך למתג את משרת ההוראה.
כשמורה ירוויח 12,000 ש"ח בחודש ויהיה לו הרבה יותר קל ללמד בכיתה אני סמוך ובטוח שגם הרבה יותר אנשים ירצו להיות מורים וגם יהיה אפשר לוותר על החופשים או לפחות על רובם כי ממילא העבודה יותר פשוטה. וזה מעבר לזה שהגיע הזמן שאנשים יפסיקו לשים את העבודה במקום הראשון ויתחילו לבלות יותר עם המשפחה שלהם. הוראה מאפשרת את זה ולי זה היה מאוד חשוב."