חבר הכנסת לשעבר איוב קרא משתתף במשלחת אנשי עסקים לקניה. זאת כחלק ממיזם כולל שעליו הוא מספר ביומן ערוץ 7 ועיקרו הוא יצירת קשרים הדוקים עם מדינות אפריקה המבקשות לדבריו שישראל "תשתלט עליהן" כלכלית. כמו כן התייחס קרא לסוגיית החוק להסדרת התיישבות הבדואים בדרום, סוגיה אותה הוא מכיר מתוקף תפקידו בעבר כסגן השר לפיתוח הנגב והגליל.
קרא מספר כי לקח לו למטרה לקרב את מדיניותה של ישראל לארצות אפריקה ובמסגרת זו קיים מסעות לדרום סודאן, לאוגנדה, ניגריה ומדינות נוספות. לרעיון התעורר קרא לאחר הכרזת המדינה הפלשתינית באו"ם, אירוע בו שיווע ישראל לידיים שיונפו יחד איתה בהצבעה אך מצאה את עצמה מבודדת.
לדברי קרא המציאות בשטח היא שמדינות אפריקה נזנחות על ידי משרד החוץ המעדיף משום מה לפנות למדינות הרודפות אותנו כדוגמת מדינות אירופה ולמקד את פעילותו דווקא בהן. זאת בה בשעה שאנשי העסקים הישראליים כמו גם התעשייה הישראלית מבוקשים מאוד בארצות אפריקה. לדבריו מדינות אלה מבקשות שישראל "תשתלט עליהן", כלשונו. זאת מתוך תחושה של ערכים דומים ומתוך ראיית ישראל כעם הספר ועם התנ"ך. את ישראל מעדיפות מדינות אפריקה על פני גורמים אינטרסנטיים ואחרים הנסים להיכנס לעובי הקורה הכלכלית אצלם.
"הם אוהבים אותנו אבל אין אהבה חינם", אומר קרא המזכיר את הלחץ שמפעיל האיסלאם הקיצוני וארגוני ג'יהאד בינלאומיים על מדינות אלה על מנת להרחיקן מישראל ופעילות נגדית חייבת להיות עקבית ורציפה על מנת שבבוא יום פקודה יאזרו נציגי המדינות הללו אומץ כדי להצביע יחד עם ישראל.
מחר צפוי להתקיים בקניה אירוע מיוחד לציון חמישים שנות קשרים עם ישראל, קשרים שהחלו על ידי ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. קרא יהיה באירוע שאליו יגיעו נציגי 47 המדינות האוטונומיות המרכיבות את קניה.
בדבריו משתדל קרא שלא לבקר את מדיניות הממשלה אך לדבריו אין מנוס מלקבוע כי "העבודה לא נעשית באפריקה. אני מקבל על כך ביקורת גם כאן. יש לנו כאן אוהדים מהלב ומהנשמה".
בהמשך הדברים התבקש איוב קרא להתייחס לסוגיית הבדואים וסערת החוק להסדרת התיישבותם בנגב. לדבריו הממשלה לא שלחה אל הבדואים את האנשים הנכונים לקיום מו"מ עימם. קרא מגדיר את האופן בו התנהל הקשר עם הבדואים ככזה שאינו מכיר את התרבות המזרח תיכונית. לדבריו על המו"מ עם הבדואים הפקידו אנשים נאיביים הסבורים שהם ברמת אביב ואינם מבינים שבתרבות המזרח תיכונית יש להבחין בניואנסים, בתנועות גוף ובקריצות עין. "צריך היה לקחת אנשים שמכירים את התרבות הזו ולהטיל עליהם לפתור את הבעיה", הוא אומר וקובע כי במציאות הנוכחית "גם אם תיתן להם את הנגב כולו זה לא ירצה אותם".
קרא סבור כי הממשלה ביצעה מהלך דרמטי שגם אם הוא עצמו לא היה נוקט בו הרי שמדובר במהלך שמבקש לשים קץ למחלוקת שבה איש לא טיפל במשך עשרות שנים וההצעה שעליה הוחלט אין לה אח ורע, אך מהרגע שהממשלה הכריעה לקבל אותה היה להעביר את הטיפול בה לידי גורמי שטח המכירים היטב את תרבותם של בני שיחם ועליהם להטיל את משימת המו"מ מול האוכלוסייה עצמה.
להערכתו לו אדם כמוהו היה מקבל את המשימה היה בכוחו לזהות את מוקדי ההתנגדות ואת מוקדי ההסתה שלדבריו נבחרים לכנסת רק בשל אותה עבודת הסתה מתמשכת.
קרא מגדיר את האופן בו טופלה הסוגיה עד כה כ"שלומיאליות" ומעריך כי המהלכים לא יביאו לפתרון כלשהו בהיעדר יכולת שיווק ממשלתית של הרעיון.