משה טננבאום מהישוב פדואל הוא לוחם בחטיבת 'גבעתי' עימו שוחחנו ביומן ערוץ 7 בתקופה בה נמצא הגדוד שלו באימון לקראת עוד תעסוקה מבצעית לאחר שהסתיימה תקופת תעסוקה באזור יו"ש.
בשיחה עמו עלתה סוגיית הדואליות שבה מצא את עצמו כתושב יהודה ושומרון המשרת ביהודה ושומרון ולצד הקרבה אל הבית רואה מהשטח עצמו את הנופים שאותם הוא ראה עד כה דרך חלון הרכב או חלון הבית.
לדבריו מציאות זו אכן מפגישה אותו כלוחם עם מקומות חדשים שכהגדרתו כלל לא ידע שהם קיימים על אף שהם נמצאים בסמיכות גדולה כל כך לביתו שלו. עוד הוא מספר על תחושותיו של חייל המכיר גם את תחושותיהם של התושבים מהעבר השני של המתרס.
כשנשאל אם המורכבות של תפקידו מעוררת שיחות על סף הפוליטיות בין החבר'ה הלוחמים סיפר טננבאום כי אכן לא פעם עולות שאלות אודות הצורך בהקרבה למען נוכחותם של מתיישבים שיכולים היו להיות במקום אחר.
טננבאום מספר גם על המפגש עם המתיישבים עצמם, מתיישבים שהוא עצמו חלק בלתי נפרד מהם כאשר הוא חוזר הביתה מעוד שבוע בשטח. "יש מתיישבים שמשתדלים לפרגן, לאהוב ולחלק אהבה ויש שלא תמיד כך", הוא אומר.
כשהוא מתייחס לפעילות המבצעים מספר טננבאום כי מעורבותו כחייל לוחם במתרחש בשטח מפגישה אותו עם מציאות שנמצאת על סף דלתו האזרחית מבלי שידע על קיומם של הדברים והאיומים, "פתאום אני מגלה שבכל יומיים נזרק בקבוק תבערה ובכל יום נזרקות אבנים".
בהמשך הדברים מספר טננבאום על אירוע בו נלכד מחבל שנהג לארוב לאוטובוסים ולירות אליהם מאקדח שהיה ברשותו. הוא עצמו היה בחפ"ק בשעת לכידת המחבל ולדבריו התחושה ברגעי הלכידה היא תחושת השליחות, תחושת "הקצה של פעילות הלוחם", כהגדרתו.
ואיך חיים עם חוסר הידע של הסובבים אותו כשהוא חוזר הביתה? טננבאום לא נשמע מוטרד. הוא מספר על תחושות סיפוק גם אם "לא טופחים לך על השכם ומתייחסים אליך כאל גיבור ישראל".
אל חטיבת גבעתי הגיע טננבאום בעקבות דמותו של בן דודו, איתי דינר הי"ד, לוחם גבעתי שנהרג בפיגוע תופת בשנת 95 כאשר מכונית תופת נצמדה אל האוטובוס בו נסע אל בסיסו שבכפר דרום. משה עצמו לא זוכר את איתי שכן היה אז כבן שלוש אך דמותו ריחפה בחלל המשפחתי. בבית הדודים ניצבת הכומתה הסגולה וסמלי הלוחם שאותם הכיר מילדות. כאשר קיבל זימון לשירות בשריון החליט להילחם כדי להגיע לחטיבת גבעתי ולהמשיך את שירותו של בן הדוד, השירות שנקטע וכשנקרתה בפניו הזדמנות "להשתחל" לחטיבה הסגולה עשה זאת. עבור המשפחה היה מדובר באירוע סמלי ומרגש הנמשך גם כיום.