יוסף הצדיק נקרא "צדיק" בגלל שהיה מסוגל להתמודד עם יצר העריות שלו ולנצחו בפרשת אשתו של פוטיפר.
יכולת העמידה שלו מזכה אותו בתואר הזה בבחינת "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (אבות, ד,א), עד עצם היום הזה.
אך לעומת התנהגותו האישית המופתית בעניין זה, מעניין מה ניתן ללמוד מפועלו הציבורי של יוסף הצדיק כשליט מצרים.
בואו נזכר במהירות במאורעות המתוארים על ידי התורה: יוסף היה עבד שנמק בכלא המצרי. בעקבות יכולת פענוח החלומות שלו, הוא הוצא ממנו והובא לפרעה לצורך הסבר חלומותיו. פרעה מתרשם עמוקות מיוסף וממנה אותו לשליט על כל מצרים, מעין ראש ממשלה בעל סמכות נרחבת לקבלת החלטות וכפוף אליו בלבד.
בזכות הידע שהיה ליוסף על עתיד הממלכה המצרית ועל הרעב שעתיד לפקוד את המדינה, יוסף אוגר אוכל בכמויות ענק במחסני הפרעה ומכין את מצרים לבאות. התורה מספרת איך, בעקבות הרעב, כל אוכלוסיית מצרים רעבה ללחם ובסופו של דבר, כולם באים ליוסף ומבקשים ממנו אוכל, ובתמורה מוכרים את כל רכושם ולבסוף גם את עצמם על מנת לשרוד.
הסיפור כמובן ידוע אבל ראוי לעמוד על כמה פרטים שלא בהכרח ידועים וששופכים עליו אור מעניין.
קודם כל, בפועל, יוסף ביצע הלאמת הרכוש, הקרקע והאוכלוסייה במצרים. לפני הרעב, פרעה היה שליט מצרים אך הוא שלט על אומה עם מידה גדולה, יחסית לאותם ימים כמובן, של חופש. המצרים היו אזרחים חופשיים והיה להם רכוש פרטי.
קשה לדעת מה היו בדיוק היסודות של המשטר החברתי-כלכלי במצרים, אבל סביר להניח שהיה מדובר במשטר המבוסס על זכויות קניין פרטיות, כי הרי המצרים באים ליוסף ומציעים לו למכור לפרעה בתמורה ללחם את מקניהם, סוסיהם, הצאן, הבקר והחמורים (בראשית, פרשת ויגש, מז, יז) ובשנה השנית את האדמה ואת האנשים עצמם (בראשית, פרשת ויגש, מז, יט). בכלל, מצרים היתה האימפריה החזקה ביותר בעולם וקשה לדמיין עם של עבדים ששולט לאורך זמן על העולם.
בעקבות המאורעות, העם המצרי הפך להיות עבד לפרעה ונוצרה מדינה שונה מאוד ממה שהיא היתה קודם. מצרים היתה אימפריה משגשגת, מוקד משיכה מכל האזור.
לאחר תהליך ההלאמה, מצרים הפכה לאימפריית רשע טוטליטרית שדומה במידה רבה למשטרים הטוטליטריים שהעולם הכיר במאה ה- 20. זאת האימפריה שבהדרגה משעבדת יותר ויותר את בני ישראל, עד הפיכתם לעבדים.
האם הדברים קשורים אחד בשני? בוודאי. למעשה, כל סיפור יוסף ואחיו, מתחילתו ועד סופו, צריך להפליא אותנו כבוגרי המאה ה- 20 וזוועותיו. הוא טומן בקרבו הזהרה חמורה בפני הסכנה שקיימת בריכוז הכח בידי שליט ומהווה, מלבד העניינים הרוחניים, תמרור הזהרה נגד המושג של דיקטטורה, בוודאי, אך גם בידי השליטה הכלכלית של השלטונות ברכוש ובאנשים.
הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת-גן, מסביר את זה יפה: "(...) אך לעומת האומה המצרית שנעשית משועבדת ובטלה, פרעה עצמו מקבל עצמה שאין כדוגמתה. פרעה מקבל בעלות נדירה על עם שלם ועל אימפריה שלימה. האימפריה הגדולה מצרים הופכת באחת להיות לרכושו של איש אחד. התוקף הרב והעצמה האדירה הזו ניתנת לפרעה, על מנת שתהיה לו היכולת לשעבד את ישראל בתוקף גדול, בהכבדת ליבו, עד לקריעת ים סוף."
כמובן שפרעה הוא המדינה עצמה. כפי שאנחנו רואים בסוף ספר בראשית, לאחר מותו של יעקב אבינו, יוסף עצמו נשאר עבד לפרעה, למרות מעמדו הרם. כאשר יעקב אבינו מת, יוסף רוצה לקבור אותו בארץ ישראל, במערת המכפלה, אך הוא אפילו לא מעז לבקש את זה מפרעה אלא "מפעיל קשרים" עד שפרעה מסכים (פרשת ויחי, נ,ד והפסוקים הבאים). מיום מכירתו לפוטיפר ועד יום מותו, יוסף היה ונשאר עבד ויש להבין ככה את כל הסיפור של בני ישראל: יוסף הוא זה שיצר את מנגנון השעבוד של בני ישראל עבור פרעה, כאשר היתה ביכולתו לעשות טוב יותר עבור מצרים על ידי הפצת העובדה של הרעב העתיד לבוא ברבים. למעשה, אחי יוסף הם אלה שהתחילו את תהליך השעבוד של בני ישראל, מידה כנגד מידה, על ידי מכירתם את יוסף לעבד. זה לא רק עונש, אלא מעשה המכירה עצמו הוא זה שגרם לשעבוד ולעבדות.
אנחנו צריכים ללמוד מריכוז הכח בידי המדינה: כמו אז, כן היום: מי שחושב שניתן לרכז כח בידי מעטים בלי שזה יוביל לאסונות טועה. חתם פרס נובל כלכלה פרידריך הייק כתב ב- 1944 ספר חשוב מאוד, "הדרך לשעבוד", בו הוא טען שהאסון שפקד את העולם נולד כתוצאה ממתן לגיטימציה לשלטון לעשות ככל העולה על רוחו, בכיכול "לטובת אזרחים", דרך העצמת מדינת הרווחה ושליטת השלטון במשאבי המדינה, בדיוק כמו בסיפור של יוסף.
אמנם, ב"ה, הזמנים השתנו ואף אחד שפוי לא מדבר היום על קומוניזם או על פשיזם אבל כן ישנה עדיין דעה מאוד רווחת לפיה השלטון המרכזי מסוגל לפעול טוב יותר מאשר החברה האזרחית באמצעות השוק החופשי. אנחנו צריכים להלחם בדעה הזאת ולהבהיר שחופש כלכלי ומדיני ושגשוג הולכים ביחד.