עדות קשה מאוד על המתרחש באחד מישובי בנימין מביא ביומן ערוץ 7 כתב הערוץ בני טוקר המתגורר באחד הישובים שלדבריו פשטו ננטש מתושביו ללא סיוע או תמיכה כלשהי של הנהגת הישוב.
מטעמי השלכותיה הביטחוניות של עדותו של בני לא ציינו בראיון עימו באיזה ישוב מדובר אך התופעה שעליה הוא מצביע נשמעת מטרידה ומדאיגה מאוד. "אנשים כאן מיום חמישי בלילה ללא חשמל, מים או תקשורת. לא יודעים מה התכניות להמשך. חופרים בשלג כדי להטמין את המזון שלא יתקלקל. אנחנו במצב של מלחמה. כשהשמש שוקעת אנחנו נשארים לאור נרות כבר מהשעה ארבע או חמש. במצב שכזה אנשים הבינו שאין להם מה לחפש ועזבו בשיירות במוצאי שבת".
טוקר מספר על הנטישה ההמונית שהותירה אותו עם בני משפחתו כמעט לבדו בשכונה כולה. "האווירה כאן קשה מאוד".
טוקר ממשיך ומתאר את המציאות הבלתי אפשרית בה נותרו התושבים כשרבים מהם מתגוררים בקראוונים קרים ללא חשמל, ללא מים וללא תקשורת סלולארית. "אנשים הבינו שאף אחד לא לוקח אחריות. מדוע לא דאגו שכמו במגזר החרדי יעברו כאן עם כרוז שיעדכן מה קורה. אני שואל את עצמי מה יקרה במצב מלחמה? האם מישהו שואל את עצמו מה עושים במצב מלחמה כשלא תהיה רשת טלפונים וחשמל?".
עוד מוסיף טוקר ומספר על הודעת ה-sms האחרונה שקיבלו התושבים מהנהגת הישוב ובה נאמר 'סעו בזהירות ותנעלו את הדלתות'. "גם הנהגת הישוב הבינה שהפתרון הוא נטישה והודיעו שישמרו לנו על הבתים ורק שננהג בזהירות", אומר טוקר התוהה מה עלה ויעלה בגורלם של קשישים ונזקקים שרבים מהם פזורים בשכונותיה השונות של הישוב. הוא עצמו אינו יודע מה קורה בשכונות אחרות אך במידה והמציאות דומה לזו שמתרחשת בשכונה שלו הרי שקשישים אלה נותרו ללא עזרה וללא תקשורת עם העולם החיצון.
יצוין כי הבוקר הגיעה הודעה ולפיה התקווה היא שבמהלך היום יחזור החשמל, אך "אתמול אנשים חפרו במעדרים ופילסו דרך לכלי הרכב שלהם כדי לעזוב".
על החיים האישיים בצל הסערה בישוב מנותק שהולך וננטש מיושביו הוא מספר כי בשבת האחרונה הדליק נרות בכוסות שמן בתקווה שאלה יחזיקו מעמד זמן רב יותר מנרות רגילים אולם אלה כבו סמוך לשעה ארבע לפנות בוקר. לאושרם של בני משפחת טוקר היה להם גז שעליו היו יכולים לחמם את האוכל כשחתיכת פח מהווה עבורם תחליף לפלטת שבת, אך אחד הקשיים הגדולים הוא הניתוק מבני המשפחה, "אין טלפון להודיע לאף אחד אם אנחנו חיים. מגוחך שנשלחו הודעות ב-SMS כאשר אין קליטה סלולארית ואין חשמל להטעין את הסוללות. התחושה היא שנמצאים במלחמה".
נקודה אופטימית אחת מוצא בני טוקר ביחסם של ילדיו לסערה. אלה דווקא גילו כושר הסתגלות גבוה והעלטה שמסביב לא הטרידה אותם כאשר הלכו לישון.
טוקר עצמו מקווה שדבריו ושאלותיו הקריטיות באשר לתפקודם של האחראים על שלום הציבור יגיעו לידיעת הגורמים המחליטים והאחראים עוד בטרם יצוץ הצורך הבא להתמודדות מסוג זה.