טור עורך: מסקנות ממשפטו של הרב מוטי אלון

מתוך הפרשה הכואבת והמטרידה הזו אפשר להסיק כמה וכמה מסקנות להבא. זה אפילו לא רלוונטי אם הדברים קרו או לא. עורך מדור הנוער כותב.

איתמר אברהמי , י"ז בטבת תשע"ד

תלמידים בבית ספר דתי
תלמידים בבית ספר דתי
פלאש 90
אפתח בגילוי נאות: פרסום הדברים מוצמד לפרסום גזר הדין במשפטו של הרב מוטי אלון, אך אני נמנע בטור זה מלהביע עמדה ספציפית לגבי הרב אלון עצמו.

אני לא מכיר את כל הנתונים לעומק, וכבר שמעתי עדויות לכאן ולכאן. בכלל, אני חושב שראוי לאנשים להימנע מלקפוץ ולשפוט כשהם לא מכירים דברים לעומקם.

עכשיו אגיע לגופו של עניין. קורה, ויש מהעדויות במשפט של הרב אלון המראות זאת באופן מובהק, שאנשים שונים מייחסים לפעולות מסויימות של מגע כוונות שונות. במה דברים אמורים? מגע בין אנשים הוא דבר מורכב. יש הגדלים בבית חם ומגע מאד טבעי להם, ויש כאלה שמרגישים איתו פחות בנוח (כמובן שאני מדבר על מקרים בהם המגע הוא אפלטוני לחלוטין).

לדוגמה, יש תרבויות בהן פגישה, אפילו עם אדם רחוק, כוללת נשיקה על הלחי, ויש תרבויות בהן בקושי קדים קידה זה אל זה. ואם זה כך אצל אנשים רחוקים, על אחת כמה וכמה אצל אנשים שקרובים זה אל זה. ממילא, כל אדם חווה אחרת את אותה לחיצת יד ואת אותו חיבוק.

המסקנה שעולה מתוך הדברים האלה, ומתוך מהפרשה העגומה הזו, היא מודעות עצמית מאד גבוהה שצריך לקבל על עצמו כל איש חינוך. זה דבר טבעי שרב טופח על שכם תלמיד, אבל מה לגבי חיבוק? לי יש רב, לדוגמה, שכאשר אני פוגש בו זה תמיד כולל חיבוק חם (שנים אחרי שהוא כבר לא מלמד אותי בפועל). מה לגבי תלמיד שנמצא במשבר, האם הוא יכול לבכות על כתפו של הרב? אלה שאלות נוקבות שצריך לתת עליהן את הדעת.

יש שיגידו שרב פשוט צריך להתרחק מכל סוג של מגע, כדי לא להגיע למצב שבו יש תלמיד שמרגיש לא בנוח איתו. אינני יודע אם זה נכון; תלמידים רוצים רב שאכפת לו, והוא אפילו דמות אבהית בשבילם במקרים מסויימים. אם הוא יתרחק מזה לגמרי, הוא מאבד פן של של קשר אישי שכבר לא יהיה לו עם התלמידים. אבל מנגד, אי אפשר לנהוג רק על פי האינטואיציה, וצריך להפעיל פה הרבה שכל ישר.

ולכן כך נראה לי: רב (או מורה, ובוודאי כל בעל סמכות) צריך לנהוג במשנה זהירות. לראות מה לא שייך אצל תלמיד מסויים שאולי גם לחיצת יד זה יותר מדי בשבילו, ואולי, אתם יודעים מה, אפילו לקחת תמיד צעד אחורה כמשנה זהירות.

גם התלמיד מצידו צריך להיות מודע למה מפריע לו, וגם לדעת, שיש דברים שכבר עוברים את הגבול. הוא צריך לדעת מה לגיטימי ומה לא, ולשמור על עצמו. כי היו דברים מעולם, לצערנו, לא פעם ולא פעמיים.

מסכימים? מתנגדים? כואבים? מוזמנים להגיב. המייל שלנו הוא editor.noar@gmail.com