תחת הכותרת 'והיו עיניך רואות את מוריך?!' התקיים ביום חמישי האחרון כנס מיוחד במכללת אורות ישראל סביב שאלת יחסו של הציבור הציוני דתי לגדולי התורה שלו.
בתוך כך עלה גם ובפרט יחסם של בני הנוער הסרוג לתלמידי חכמים ומורי הוראה.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אשת החינוך, הד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטים ולימודי חוץ ב'אורות ישראל' ומי שלמעשה יזמה את הכנס אליו הגיעו רבנים ואנשי חינוך רבים מכל קצות הקשת בציונות הדתית ופרסו את משנתם בפני מאות סטודנטיות.
על ראשית הולדת הרעיון לקיים את הכנס מספרת ד"ר ויזל ואומרת כי המהלך החל לאחר פטירתם של הרב עובדיה יוסף והרב אברהם צוקרמן והתמודדותן של הסטודנטיות עם ביטויי ההערצה הנרחבים והלוויות הענק. מתוך כך עלתה השאלה האם הציונות הדתית מחנכת ליחס של כבוד לתלמידי חכמים. ויזל מציינת כי במהלך הכנס עלו יותר סימני שאלה מסימני קריאה, כלשונה.
לדבריה בין הדוברים השונים התקיימה הסכמה סביב כוחה של ההסתופפות במחיצתם של גדולי תורה, כוח רב הרבה יותר מהעיון בספריהם. ברוח זו עלו דוברים מבני משפחותיהם של גדולי תורה שנפטרו וסיפרו על החיים במחיצתם.
בין השאר הציג הרב אלגזי, ראש ישיבת כרם ביבנה, מקורות על יחסו של הציבור הרחב ללומדי התורה ויחס לומדי התורה לציבור בעבר. בהמשך התקיים פאנל בו השתתפו הרב דוד סתיו לצד הרב דודקביץ'. הרב דודקביץ' הביע קנאת סופרים מסויימת מהמתרחש במגזר החרדי בתחום זה של כבוד תלמידי חכמים. הרב סתיו מצידו הביע שמחה על כך שהמידע התורני נגיש היום הרבה יותר מבעבר לציבור הרחב. שניהם הסכימו בביקורתם כלפי 'שו"ת הסמס' שלדבריהם גורם לרב לאבד את מקומו כמנהיג ומתמקד במתן פתרונות ממוקדים וקצרים. ד"ר ויזל תוהה כיצד זה כאשר מדובר ברופא או בפסיכולוג אדם נועץ ארוכות עם בעל המקצוע עצמו ודווקא בתחום החשוב מכל, תחום עולם התורה, הוא מאבד את ההוראה התורנית לטובת מציאת פתרון עצמי ועצמאי.
לדבריה התפיסה של הרב כפוסק בלבד חוטאת למטרה כאשר היא מפספסת את היותו מנהיג ציבור שעיסוקו אינו מתחיל ומסתיים בשאלות של בשר וחלב. "עלינו להבין מה אנחנו מפסידים כאשר אין רב ומה מרוויחים כשהוא ישנו".
לטעמה גם אם במהלך הכנס לא ניתנו תשובות לכל שאלה ושאלה הרי שעצם העלאת השאלות והפגישה עם הדמויות התורניות שעסקו בשאלה העלו את הדברים למודעות ומכאן והלאה עולה הצורך להתחבט בסוגיות ולהגיע לפתרונות ומענה.
ויזל נשאלה בשיחה עמה אם במציאות העכשווית שבה רבנים משתדלים להתקרב אל התלמיד, להכיר את עולמו, לעיתים גם לצאת איתו אל מגרש המשחקים, ולכך קיימים יתרונות רבים, למעשה אבדן הכבוד כלפי הרב הוא מחיר מתבקש. ויזל מדגישה כי מדובר בהליכה על חבל דק ובעוד קיימת התקרבות רבה בין רב לתלמיד והיום שואל תלמיד את רבו שאלות שבעבר איש לא היה בדעתו לשאול, ובעוד הגישה היא שמתוך הקרבה יכול הרב לרומם את תלמידו - בכל זאת יש לשמור על רמת ריחוק שלא תוביל לחציית הגבולות. שמירה זו כוללת רמה מסוימת של דיסטנס המקרין בפני התלמיד כי בפניו עומד אדם שהשקיע שנים רבות כדי להגיע למדרגתו התורנית והרוחנית וכך יש לנהוג כלפיו. בין השאר היא מציינת כי גם צורת הלבוש של הרב צריכה להיות אחרת מזו של התלמיד על מנת להקרין את היחס המדובר והרצוי. להערכתה במרחב החינוכי הקיים יש די דמויות המסוגלות ויודעות לקיים את ההפרדה הנדרשת לשם כך ולהטמיע בתלמיד שאין מדובר בניסיון של הרב לגרוף כבוד עצמי אלא מדובר בכבודה של תורה.
במהלך הכנס עלתה גם סוגיית ההערצה העיוורת של תלמיד בפני רבו, סוגיה העשויה להוביל לקריסה ונפילה ערכית במקרה של נפילת הרב. דוגמא לכך העלו משתתפי הכנס במקרה הרב אלון. ד"ר ויזל מדגישה כי כשם שכאשר נודע על רופא או פסיכולוג שחטא וכשל אין הציבור מאבד את אמונו בכל מוסד הרפואה כך יש להתייחס אל הדברים בעולם התורני ולהבין שגם רב הוא אישיות מורכבת ככל אדם.