אשטון
אשטוןצילום: פלאש 90

מישהו במשלחת האיחוד האירופי ברמת גן הגיע כנראה למסקנה שלשווק דרך עיתון 'הארץ' את תוכנית ההטבות שאירופה מייעדת לנו ולפלשתינים אם נהיה ילדים טובים ונגיע להסכם זה לשכנע רק את המשוכנעים.

בהתאם לכך קיבלנו טור בנושא מאת שר החוץ הבריטי ויליאם הייג ב'ישראל היום', העיתון הנפוץ ביותר בארץ. כעת יש לצפות כי לשם האיזון 'ידיעות אחרונות' יזכה לטור משר החוץ הצרפתי או הגרמני.

בשיחות הגרעין עם איראן ויליאם הייג התגלה כעושה דברו של ג'ון קרי, דבר שאינו מגביר את האמון כלפיו אצלנו. אבל מה שהכי משעשע בבחירה של הייג זה שהוא מייצג מדינה וראש ממשלה שמאוד מסויגים מהאיחוד האירופי.

היה זה ראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון שטרפד דיון בהקמת צבא אירופי משום שהוא לא מעוניין בהרחבת כוחה של אירופה ועדיפה בעיניו המטרייה הבדוקה של ברית נאט"ו. במהלך ביקורו האחרון בסין הציע קמרון שתלמידי בריטניה יפסיקו ללמוד גרמנית וצרפתית ויתמקדו בסינית כשפה זרה מועדפת. כלפי בוחריו קמרון תופס מרחק מאירופה, ורק בעיתון ישראלי הבריטים מופיעים כנציגים למופת של האיחוד האירופי.

אירופה ויתרה כבר על מעמדה כמעצמה צבאית, אבל לאחרונה קיבלנו הוכחה שגם בתחום של "כוח רך", בתחום הכלכלי, אירופה כבר איננה בין המובילות. בתחרות בין ולדימיר פוטין לבריסל סביב השאלה מי ישלוט באוקראינה, פוטין יצא כמנצח.

אוקראינה היא מדינת מפתח מבחינת אירופה, ומהווה חיץ בין רוסיה למדינות שפעם היו חלק מברית המועצות או שותפות לה בגוש המזרחי, כגון פולין וליטא. אוקראינה היא גם צומת חשובה של מעבר אנרגיה. בקיצור, אוקראינה חשובה לאירופה הרבה יותר מאשר ישראל או המדינה האש"פית שאירופה מבקשת ליילד בכוח. אבל בסופו של דבר ולדימיר פוטין היה מוכן לשים 15 מיליארד על השולחן כדי לפתות את האוקראינים להפנות את הגב להסכם עם אירופה. האירופים היו פחות נדיבים, ומכאן ניתן להסיק שגם אם ישראל הייתה מוכנה למכור את בכורתה עבור כסף אירופי - מדובר בכסף קטן.

גלגל הצלה מפונצ'ר

יהדות ארצות הברית עדיין עסוקה בתוצאות הסקר של מכון 'פיו', המצביע על תהליכי התבוללות מואצים המתחוללים בקרבה. מדובר במיליוני יהודים הנמצאים בסכנת הכחדה רוחנית. יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי ער לבעיה, וקבע נחרצות שסיכויי ההישרדות הלאומית של יהודי אמריקני שאינו אורתודוקסי או חסר זיקה חזקה למדינת ישראל קלושים למדי.

עד כאן אין על מה לחלוק. הקושי מתחיל עם יהודים שמרגישים ניכור כלפי ישראל היות שהם חלוקים על מדיניותה, למשל לגבי "השטחים". פה מציעות נפשות טובות, כגון הרב ד"ר דניאל הרטמן (ראש מכון שלום הרטמן), גישה חדשה שתהיה מוכנה לדון בהוויה הישראלית בצורה ביקורתית, ובכך לשכנע את המתרחקים לשמור על זיקה לישראל שתחסן אותם מהתבוללות. הם יבינו שיש להם אוזן קשבת וכדאי להם להישאר קשורים לישראל מתוך כוונה להיאבק על צביונה.

כהמחשה לגישה זו הופיע הרטמן בוועידה הדו-שנתית של התנועה הרפורמית בארצות הברית, על מנת לקבל בשם אביו המנוח פרופ' דוד הרטמן ז"ל את פרס שינדלר מהתנועה הרפורמית. שם הוא סיפר לנוכחים כמה שאביו אהב אותם בזכות כנותם העצמית. הוא גם שיבח את הרפורמים על ציונותם המופתית ונכונותם להיאבק על ישראל בעלת צביון שונה למרות העלבונות שספגו פה. כמו כן נחתם הסכם בין התנועה הרפורמית למכון הרטמן על קיום דיאלוג שבשלב הראשון ישתתפו בו 30 בתי כנסת רפורמיים.

אני באמת מקווה שהגישה של הרטמן תציל יהודים מהתבוללות, אבל לי זה נראה כחזרה על אותה גישה מוטעית שהביאה להתבוללות, משום שהיא סללה את הדרך ליהדות בלי מחויבות. היא השלימה עם נישואי תערובת מתוך כוונה להשאיר משפחות מעורבות בתוך המחנה, והפכה את הליברליזם לתחליף לדת היהודית. כעת מבקש הרטמן להעביר את הגישה שהכול מותר גם למגרש הישראלי והציוני. כדאי שהרטמן ייזכר בחסיד ותיק של אביו - פרשן הניו יורק טיימס טום פרידמן, ששיבח פעמים רבות את אביו ואת גישתו הנאורה בזמן שהיה כתב העיתון בישראל. לאחרונה האשים פרידמן את חברי הקונגרס המתנגדים להסכם הגרעיני עם איראן בהתרפסות בפני נדבנים יהודים. ואת כל זה הוא עושה כמובן מתוך דאגה לישראל.

לא מכיר את מקומו

המצב המקרטע של הקואליציה היה יכול להיות חלון ההזדמנויות של שאול מופז. ברור שמופז לא מרגיש כל מחויבות לציפי לבני שתמנע ממנו להחליף אותה בקואליציה. אם יעשה זאת הוא עשוי לשבור את השיא שקבע אהוד ברק מבחינת התמורה המיניסטריאלית שיקבל על כל ח"כ. אולם בעוד חבר סיעתו של מופז, איש השב"כ לשעבר ישראל חסון, נרתם להדוף את התקפתו הפרועה של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין על נתניהו, מופז עודנו מתנהג כאילו קדימה היא יריבתו הגדולה של הליכוד, ולא סיעה שנכנסה לכנסת בעור שיניה.

היה די עצוב לשמוע את מופז מתראיין אצל אריה גולן ביום שני ומתייחס לתוכניות ה"ביטחון" שרוקם מזכיר המדינה קרי. איך הגענו למצב, שאל מופז, שגנרלים אמריקנים קובעים לנו את מפות הביטחון ולא האלופים המנוסים שלנו? מופז השיב לשאלתו הרטורית שהגענו למצב הביש הזה משום שלא יזמנו. מופז חזר על המילה הזאת פעמים אינספור, עד שהשתכנענו שהוא עבר לאחרונה קורס ביזמות. ממה נפשך, מופז: אם הפלשתינים דוחים את מתווה קרי, מה הייתה אמורה להיות תגובתם לכל יוזמה ישראלית אשר תעניק להם פחות? ואם ישראל הייתה מציע את היוזמה לא לפלשתינים אלא לאמריקנים, הרי היינו מקבלים מהם איזה ליטוף קל בנוסח "אתם בכיוון הנכון", ומשם היו דורשים ויתורים נוספים על מנת להגיע להסכם. אז אם זה הערך המוסף על לבני שמופז יכול להציע, חבל על הטרחה.