נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, המשנָה לנשיא מרים נאור והשופט יצחק עמית דחו את עתירת המרגל מרדכי ואנונו נגד הארכתם בשנה של הצווים המגבילים שהוצאו נגדו.
ואנונו טען באמצעות עורכי דינו, מיכאל ספרד ואביגדור פלדמן, כי הארכת שלושת הצווים מדי שנה מאז שנת 2004 פוגעת בחירותו באופן בלתי מידתי.
השופטים ציינו בפסק הדין בעתירה, כי "לא קיימת עילה להתערב בהחלטות המשיבים להאריך את תוקפם של הצווים בשנה נוספת".
השופט גרוניס, אשר כתב את פסק הדין, הבהיר כי "אין מחלוקת על כך שהצווים פוגעים בזכויותיו של העותר (ואנונו - ש"פ) ומטילים מגבלות משמעותיות על חיי היומיום שלו. אין גם מחלוקת על כך שחלף פרק זמן ממושך מאז שהעותר סיים לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו, ועדיין נדרש הוא לנהל את חייו בהתאם להגבלות שבצווים".
עם זאת גרוניס דוחה את טענתו של ואנונו, לפיה הצווים מהווים אמצעי ענישתי, וקובע כי "הצווים נועדו להבטיח מניעה עתידית של הפצת מידע מסווג".
גרוניס מזכיר, כי "בשנים האחרונות בחן בית המשפט מספר פעמים את נחיצותם של הצווים, ושוכנע, פעם אחר פעם, שהם דרושים להגנה על ביטחון המדינה. חומר הראיות הגלוי והחסוי שהוצג לבית המשפט בעתירה שלפנינו, כמו גם בעתירות הקודמות, מצביע על כך שהעותר עודנו אוצֵר מידע חסוי והוא לא נסוג מכוונתו להפיץ את המידע. בנסיבות אלה, יש ממש בטענה לפיה אין מקום לצמצם את הצווים או למנוע את הארכתם בשנה נוספת".
גרוניס אף מציין, כי "בסוף שנת 2010 בוטלו שתי מגבלות שהושתו על העותר מיום שחרורו, והן החובה להודיע מראש למפקד תחנת משטרה לפני שהוא יוצא מאזור מגוריו וכן לפני שילון מחוץ לביתו. יש להניח כי הייתה בכך ולוּ הקלה מסוימת".
"ניכר מחומר הראיות שחלק הארי של הפרות הצווים על ידי העותר מתייחס למפגשיו עם זרים. כפי שצוין בתגובת המשיבים, צווי ההגבלה אינם אוסרים על העותר להיפגש עם אזרחים ותושבים זרים, אלא מחייבים אותו לקבל אישור לכך מראש. במשך תשע שנים ביקש העותר אישור כאמור בשני מקרים בלבד, ושניהם אושרו. טוב יעשה העותר אם יפעל בדרך שהותוותה בצו טרם קיום מפגשים עם זרים. בכך יוכל להרחיב את מעגל האנשים עימם עומד הוא בקשר, ואף למנוע הפרות חוזרות ונשנות של הצווים, הפוגעות ביכולתם של המשיבים לתת אמון בעותר ובכוונותיו", הוסיף גרוניס.