הלווינים, גופי התקשורת השמיימים שמרחפים עשרות אלפי קילומטרים מעל הכוחות הפרושים בשטח, עומדים להיכנס באופן משמעותי מתמיד לשדה הקרב. באתר צה''ל דווח כי בעקבות התפתחות משמעותית בטכנולוגיה , שפעם דרשה הבנה מקצועית מורכבת ביותר של מומחים, מתאפשר פיתוח ראשוני שישלח לוחמים לפעילות עם צלחות לווין מתוחכמות. ברשות צה"ל עומדים כיום מאות אתרי קשר שמספקים תקשורת לכוחות, מאילת ועד החרמון. עם זאת, אזורים 'בעייתיים' מבחינה טופוגרפית, כמו עמקים וגאיות, עלולים להוותר ללא כיסוי תקשורתי ובכך מהווים כר פורה לניסיונות חדירה מצד גורמים עוינים. כאן נכנס לתמונה תחום התקשורת הלווינית, והמערכת החדשה שתוטמע בקרוב בכוחות לוחמים. הפיתוח החדש, שאת שמו לא ניתן לפרסם, תאפשר ללוחם להרכיב צלחת לווין קטנה בשטח, שיכולה לתקשר עם הלווין בחלל. התקשורת הלווינית תאפשר לכוחות לקבל מידע, פקודות ותקשורת כמעט מכל סוג שהוא באופן מהיר, מאובטח ומוצפן. המערכת נחנכה לראשונה בתרגיל רחב היקף בפיקוד המרכז לפני מספר חודשים, ונבחנה מאז במספר תרגילים נוספים. היא תיכנס תחילה לשימוש בכוחות מיוחדים. מערכת זו מהווה רק חלק ממגמת עלייה בשימוש באמצעי תקשורת לווינית מתקדמים בצה"ל. "לתקשורת הלווינית יש כמה יתרונות ברורים", מסביר רמ"ד תקשורת לווינית (תקש"ל) ביחידות חושן של אגף התקשוב, רנ"ג קובי מנשה. "יש לך כיסוי תקשורתי רציף ומהירות הקמה מאוד גבוהה, כי העבודה נעשית מול גוף חללי שממתין לך כל הזמן וזמין לשירות כל העת". בעבר, הוא מסביר, תיכננו קציני הקשר את פריסת הציוד שלהם במקומות גבוהים יחסית כדי לשמור על קשר עם מתקן התקשורת הקרוב, אבל מערכות התקש"ל נותנות לצה"ל את הדרישה המבצעית הבסיסית: לדאוג לתקשורת בכל מקום, בזמן מהיר ובלתי תלוי. התקשורת הלווינית היא רק תווך, דרכו ניתן להעביר נתונים מכל סוג שהוא - תמונות, וידיאו, קשר טלפוני – ומידע מבוסס תקשורת נתונים כמו אינטרנט ומערכות שליטה ובקרה. רנ"ג מנשה, רמ"ד תקשורת לווינית, ומערכות התקשורת הלווינית הגיעו שניהם לצה"ל יחדיו – בשנת 1988. רנ"ג מנשה התגייס כהנדסאי אלקטרוניקה לגדוד התקשורת 'אמירים' והוכשר כטכנאי 'טרופו' - מערכת רחבת סרט וארוכת טווח שהתבססה על החזרים מהאטמוספרה ויצרה תקשורת רחבת סרט לטווחים של כ-300 ק"מ. באותה תקופה הגיעו לשימוש הגדוד מערכות שהיוו את האבטיפוס לתקשורת לווינית צה"לית. "זה היה אז תחום מאוד מצומצם ומסווג מאוד, ובהתאם לכך תופעל על ידי צוות מצומצם", הוא נזכר. עם השנים הלך התחום והתפתח, ורנ"ג קובי מנשה הפך למפקד מחלקת ה'טרופו' ובהמשך לראש תחום תקשורת הלווינית, תחום שהחל בגדוד אמירים. בתחילת שנות האלפיים הוחלט על הקמת תשתית לווינית צה"לית, בפרויקט שזכה לשם 'הרקיע השביעי'. עם הגעתן של מערכות הלווין לארץ הן זכו ל'טבילת אש' מבצעית – בעת מלחמת לבנון השנייה. "המלחמה טרפה הכל" הוא נזכר, "ברגע שהכלים הגיעו לכשירות בסיסית הם נשלחו לצפון והופעלו שם בהצלחה רבה – ככה התחלנו". בשנים האחרונות ראה עצמו צה"ל משתתף יותר ויותר בעימותים בשטח בנוי וסבוך, במיוחד באיזור עזה. גם שם קיים יתרון ברור לתקשורת הלווינית, שיכולה להעביר נתונים ללא תלות בשטח טופוגרפי בעייתי. "במבצע עופרת יצוקה חלק מהתקשורת בשימוש הלוחמים שנכנסו לעזה היה בסיוע של תקשורת לוויינית. זה היתרון הגדול של תקשורת לוויינית במיוחד ברגעים אלה", מסביר רנ"ג מנשה. "במצב חירום של נפילת טילים עמודים ותרנים נפגעים. כשאתה תלוי בלווין שנמצא בחלל, הבעיה הזו לא קיימת".