מצער קצת שאנו מתנצחים בינינו במקום להיערך כראוי לביקור הקרוב, בעוד ימים ספורים, של קרי על סכנותיו, אבל כנראה שהבירור הזה נחוץ לפעמים. ראשית כמה מילים על מטות ערים וכמה מלים על דו"ח מטות ערים.
תנועת מטות ערים קמה בשנת 1992 כשיצחק רבין עלה לשלטון והסתבר שהוא באמת מתכוון לבתר את ארץ ישראל במקום להיות בטחוניסט כפי שהבטיח. באותה תקופה היה מקובל לדווח באמצעי התקשורת, שעמדת ישראל היא כך ועמדת המתנחלים (המיעוט המבוטל הזה...) היא כך. למותר לציין שהישראלי הממוצע הזדהה עם "עמדת ישראל" ולא עם "המתנחלים" שנצפו תמיד עם ציציות וכיפה גדולה. כך השמאל בנה את דעת הקהל להסכמי אוסלו.
כתגובה, פעילי ארץ ישראל בערים הגדולות (להבדיל מיהודה ושומרון) קמו והתאגדו במטות פעולה. לשיתוף הפעולה הזה, שקיים עד היום, קראנו מטות ערים.
יצויין שפעילים עירוניים רבים פעלו אז תחת מטר של בוז וגידופים מן הסביבה הקרובה. ביישובים, הימין היה רוב והאווירה החברתית היתה בהתאם, אבל בערי המרכז באותם ימים אנו הפעילים היינו מיעוט, ומיעוט נרדף ואף קבלנו לא פעם איומים על חיינו וחיי ילדינו. בכל זאת המשכנו במלאכתנו, הראינו נחישות ותעוזה והדברים חלחלו. עם הזמן אמצעי התקשורת נאלצו לייחס את גישת הימין אל "המתנחלים ותומכיהם הרבים בתחום הקו הירוק" במקום רק אל "המתנחלים האלה".
כך נסללה מחדש הדרך למקובלות חברתית של דעות ימניות, גם בערים הגדולות ולא רק ביש"ע. העובדה הזו מצידה השפיעה על הרכב הכנסת כי חברי הכנסת הבינו שמאגר המצביעים לימין הוא גדול (כלומר – מפוזר בכל הארץ) ולא קטן (לא ביש"ע בלבד) כפי שהם חשבו.
דו"ח מטות ערים החל להופיע כלקח מתקופת ההתנתקות. בתקופה זו אנו פעילי מטות ערים שמנו לב לתופעה מעניינת: הימין מקבל שירות גרוע מן הנציגים שלו בכנסת ובממשלה. באותה תקופה למשל, היה מקובל שגם הנציגים הנאמנים ביותר, יצביעו בעד עקירת יישובים בהצבעות אמון, וכן בעבור המשך הענקת כספים לערפאת וכדומה. כמו כן, היה חדלון נורא, חודשים היו עוברים ללא מעש. למשל, כשחוקקו את חוק ההתנתקות הנורא מכל, החוק שכיום כבר ידוע לשמצה כחוק אנטי-שמי, אנטי-דמוקרטי ואנטי-ציוני, היתה לשרים הימניים הזכות להגיש כמה הסתייגויות שרק ירצו. במקום זאת, הם הגישו אפס. בנוסף, היו מועמדים לתפקידים ציבוריים שנהגו להצהיר על עצמם שהם הצביעו כך וכך ותמיד היו נאמנים לזה או לזה, כאשר בפועל הם עשו בשעתם בדיוק הפוך.
התחלנו לנהל מעקב מדוקדק על פועלם של חברי הכנסת והשרים. כיום יש אינטרנט אבל אז נאלצנו לצלצל שוב ושוב לארכיון הכנסת כדי לברר מי באמת הצביע איך. גם היום אגב, ישנם שרים או ח"כים שטוענים למשל, שהצביעו כך או אחרת, כאשר בפועל אנו בודקים ומסתבר לנו, למשל, שההצבעה הנטענת לא התקיימה מעולם.
כך נולד דו"ח מטות ערים שהופץ בשקט לציבור הלאומי באמצעות הדואר האלקטרוני. עוד בחיתוליו הפרויקט קיבל תמיכה ציבורית חשובה מצד הרב חנן פורת ז"ל ואנשי תקשורת ימניים רבים שהבינו היטב את החשיבות ורצו לתת יד. הגיבוי של אמצעי התקשורת הימניים היה שווה זהב. כשכלי התקשורת הכלליים שמעו על התופעה הזאת שמתנהלת מתחת לאפם, הם היו בהלם: הציבור הלאומי דורש שנציגיו בכנסת ובממשלה ממש יעשו משהו? מאיפה נשמע דבר כזה??
משה פייגלין תקף אתמול את הפעילות שלנו מכמה טעמים:
א. "הימניים נובחים והשיירה עוברת" כי הפעילות אינה מכוונת לשנות את כיוון התנועה ממדינת כל אזרחיה המתדרדרת במתווה אוסלו, אל מדינת ישראל הצועדת במתווה של מדינת יהודית הפועלת לתיקון עולם.
ב. התקפה חריפה נגד קרי הופכת למגוחכת, כאשר החכי"ם התוקפים בורחים מהמליאה בעת הצבעה על חוק שהיה מפסיק את המו"מ על ירושלים. היום משתחררים מחבלים שניתן היה למנוע את שחרורם לו היו מצטרפים חברי כנסת להצבעה נגד התקציב.
באשר לטענה הראשונה, לפי דעתנו כל המחנה הלאומי פועל לאותה מטרה. יש חרוצים יותר וחרוצים פחות (ולא נעים לומר שוב, אבל בשביל זה קיים דו"ח מטות ערים...).
באשר לטענה השנייה, יש שיסכימו (כולל הח"מ) ויש שיאמרו שאם נתניהו יחשוב שהח"כים הלאומיים יצביעו נגד התקציב, הוא יחליף אותם בח"כים מן השמאל ולכן לא כדאי. ויש כמובן גם כאלה, שלא מוכנים לסכן את הכסא ולא אכפת להם מכל השיקולים הלאומיים של משה פייגלין. אנו מקווים שהקבוצה השלישית לא תיכנס לכנסת הבאה וכדי שתוכלו לאתר את הקבוצה הזו, אנו שוב מציעים לכם לעיין מדי חצי שנה ב...דו"ח מטות ערים.
יש לשים לב, שדו"ח מטות ערים לא פוגע בגישתו של משה פייגלין אלא ההפך. קודם כל באשר למעמדו של משה בציבור, שחייב להישאר איתן, אין כל ספק שאילולא דו"ח מטות ערים, השרים הבכירים, שחלקם חלשים מאד מבחינה לאומית, היו מפיצים בקרב חברי הליכוד (כפי שעשו בעבר) ספינים לפיהם אנשים לא-מנוסים כמו משה פייגלין לא עושים כלום, ורק הם השרים דווקא כן עושים. דווקא המספרים והנתונים בדו"ח מטות ערים מראים שההפך הוא הנכון.
בנוסף, באשר למהלכים שמשה מתגאה בהם, בצדק, של הצבעה מצפונית. הוא הראשון להודות שהמהלכים למרבה הצער נכשלים כי "אין לו חיילים" כלומר אף חבר מפלגה אחר לא מצטרף אליו. אך כיצד יגרום/נגרום לאחרים להצטרף? הרי המהלכים דורשים מסירות נפש, ולא ניתן להעלות את הטמפרטורה של מסירות הנפש בכנסת מ-0 מעלות ל-100 מעלות בבת אחת. במקום זאת, צריך להמשיך ולספור ולעודד את המעשים היומ-יומיים של הח"כים, לא להילחם בדו"ח מטות ערים אלא ההפך -- לתת לו את הקרדיט שלו -- ולעודד את הציבור להבהיר לנבחריו שהוא מצביע לפי זה (קריטריון "מעשיך יקרבוך"). רק אז - אחרי שנצליח באצבעותינו לגרום לח"כים להגיע לרמה של עשייה אידאולוגית שגרתית (כיום רק חלק מן הח"כים עוסקים בכך) - רק אז ניתן יהיה להעלות את הרף. כלומר אם משה ממשיך לקעקע כלי עבודה כמו דו"ח מטות ערים, יתכן שהוא במו ידיו יקבור כל אפשרות שהוא יצליח במפעלו החשוב.
באשר להאשמות מסוג של: מטות ערים מעודד ומנציח את המשחק הכפול, התנהלות מטות ערים דומה להתנהלות של אישה מוכה, וכו' – חבל לפי דעתי שאלה נאמרו. אצלנו במטות ערים המלצנו תמיד על גישה שהותוותה לראשונה ע"י ד"ר גבי גל מראשוני הפעילים. הוא היה אומר שאין טעם להשמיץ את השותפים לדרך כי "הכל חשוב. רק לשבת על הספה ולא לעשות כלום – זה לא חשוב."
כלומר, יש יתרונות וחסרונות בשיטת הפעולה של מנהיגות יהודית , ויש יתרונות וחסרונות בשיטות הפעולה של מטות ערים, ויש יתרונות וחסרונות בדרכי הפעולה של הליכוד, ושל הבית היהודי, ושל התקווה שלא נכנסה לכנסת הנוכחית, וכו'. במקום לקטרג אחד על השני, רצוי שכל גוף וכל אדם יפעל כפי שהוא רואה לנכון לטובת הנושאים הבוערים. אחר הכל, יש מספיק מצוות לכולם ואדון קרי בדרך.
לסיום אבהיר שמשה פייגלין גם אם קצת הגזים בכתבה של אתמול לטעמי, הוא חבר כנסת מצויין ולפני שהגיע לכנסת הוא היה מנהיג ציבור מעולה. ברור לגמרי שצריך (בבוא העת) להצביע בשבילו ולדאוג שהוא ייכנס לכנסת הבאה ואם תחפשו את שמו בדו"ח מטות ערים שיתפרסם בקרוב - תראו מדוע. אבל הוא הדין, גם באשר לכל חברי הכנסת הלאומיים שמתאמצים למען ארץ ישראל. כי כמו שמשה פייגלין דורש בצדק ובתוקף שיצביעו בשבילו, כך גם הם. לכן אנו נמשיך לעדכן אתכם על פועלם של חברי הכנסת באמצעות הדו"חות. כך נוכל כולנו להביע בקלפי ובשיחות סלוניות ובמילואים ובאסיפות הורים ובתור למכולת, הכרת תודה למשה פייגלין אבל גם לכל שאר חברי הכנסת הלאומיים, וכך נגייס להם את התמיכה הדרושה להם כנבחרי ציבור. וכך, בתמורה, וכגודל מאמצינו ומסירותנו לעניין, נביא ברבות הזמן להצלחה, בדרך זו או אחרת. כפי שמשה פייגלין אמר ואומר, "אין תחליף למסירות נפש".
סוזי דים היא דוברת תנועת מטות ערים בשנים האחרונות