"הפורום להחלת ריבונות" החליט לאחרונה להמשיך במינוף האלטרנטיבה המדינית שמימין, על אף ואולי דווקא משום הלחצים הבינלאומיים על ממשלת ישראל לחלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינית.
בין ההחלטות שקיבל פורום הריבונות, מיסודה של תנועת 'נשים בירוק', נכללת שורת פעילויות עתידיות מול חברי כנסת ושרים לקידום רעיון הריבונות והקמת מכון מחקר אקדמי שיבחן לעומק את הסוגיות השונות הכרוכות במהלך זה.
בין הסוגיות שיבחן ויחקור המכון נכללת הסוגיה הכלכלית הכרוכה במהלך ובה אספקטים הנוגעים לנדל"ן, תעשייה, שת"פ אזורי ועוד. כמו כן יבחן צוות של המכון את הסוגיות המשפטיות, הבינלאומיות המתייחסות להחלת הריבונות על יהודה ושומרון, וכן את הפן ההסברתי והתקשורתי .
היעד המרכזי של המכון יהיה להציג בתוך חודשים ספורים בפני הציבור בישראל ומקבלי ההחלטות בישראל מסקנות מוסמכות ומעוגנות בנתונים. את המחקרים ילוו וינחו אנשי אקדמיה מובילים בתחומם.
הישיבה בה הוחלט על הקמת מכון המחקר כמו גם על הקמת פורום רבנים שיפעלו במקביל גם בקהילותיהם להעמקת התודעה הארצישראלית, מהווה המשך ישיר לכנסי הענק שהתקיימו ועוד יתקיימו ברחבי הארץ בקריאה להחלת הריבונות על יו"ש ולהוצאת העיתון 'ריבונות' שגיליונו השני יצא לאור בסוף השבוע שעבר.
בדיון השתתפו ד"ר מרדכי קידר, הדמוגרף וציר ישראל לשעבר יורם אטינגר, העיתונאי והכלכלן ערן בר טל, מנהלת ערוץ 7 הרבנית שולמית מלמד, העיתונאית קרוליין גליק, עורך 'ריבונות' העיתונאי שמעון כהן, הרב איתי אליצור, יוני בן דב ואחרים. הנחו את הדיון יהודית קצובר ונדיה מטר.
הישיבה התקיימה בביתה של כלת פרס ישראל, חברת הכנסת לשעבר גאולה כהן, חברה בפורום, אותה רואים חברי הפורום כמקור השראה ערכי ופרלמנטארי לנוכח הצלחתה, בימי כהונתה כחברת כנסת, להעביר את חוקי הריבונות בגולן ובמזרח ירושלים. כהן מעניקה לאירוע כולו ולקריאה היוצאת ממנו חסות ותמיכה מתמשכת להחלת הריבונות.
בדיון הועלו כיווני חשיבה שונים סביב הדרך הנכונה לקידום מהלך הריבונות. בין השאר דנו המשתתפים בשאלה אודות הצורך להציג תכנית אחת של הימין הישראלי ואותה לגבש או שמא להציג בפני הציבור שורה של הצעות ראויות שהמכנה המשותף לכולן הוא ריבונות ביהודה ושומרון. בין הדוברים נשמעה תמיכה דווקא בחיזוק הצורך בשיח רב גוני סביב הסוגיה והצפת הויכוח בין הדרכים השונות להחלת ריבונות בשיח הציבורי הישראלי.
פרק נוסף בדיון עסק בשאלת יחסה של האוכלוסייה הערבית להנהגת הרש"פ ושאלת רצונה של האוכלוסייה עצמה לראות בהנהגתה את אבו מאזן ואנשיו. הד"ר מרדכי קידר הציג נתונים נחרצים ולפיהם לבד מאנשי הרשות הפלשתינית עצמם, אותם המתפרנסים ממנה, הציבור הפלשתיני רואה ברובו המכריע ברש"פ הנהגה כפויה ואף קולוניאליסטית. לטעמו של המזרחן קידר הממשל האמריקאי כלל אינו מודע לעובדת הסלידה הקיימת ברחוב הפלשתיני מההנהגה שנכפתה עליו, ואת העובדה הזו יש להבהיר ולהוכיח לעיני העולם כולו.
קרוליין גליק סקרה באופן נרחב את הסוגיות שיופיעו בספרה החדש 'הפתרון הישראלי-תוכנית למדינה אחת לשלום במזרח התיכון', ספר הדן בנושא הריבונות וייצא לאור באנגלית בחודש מרץ.
בהקשר האמריקאי הרחיב הדמוגרף יורם אטינגר והדגיש את חוסר ההיכרות הישראלית את מאזן הכוחות האמיתי בממשל האמריקאי, חוסר ההבנה של חולשת נשיא בקדנציה השנייה שלו וכוחו האמיתי של הקונגרס. כמו כן הזכיר אטינגר את הקשרים הענפים הכרוכים באינטרסים משותפים לישראל ולארה"ב, קשרים שאינם נוגעים לסוגיה הפלשתינית. לדבריו קשרים אלה מושכחים על ידי גורמים המבקשים לצייר את הקשר בין המדינות ככזה התלוי אך ורק בפן הפלשתיני.
אטינגר הוסיף וציין, כי הציבור הישראלי מבוהל מהאפשרות לומר 'לא' לאמריקאים. זאת על אף שניסיון העבר מלמד שראשי ממשלה כדוגמת בן גוריון ושמיר ידעו לעשות זאת ובאופן מפתיע היחס בין שתי המדינות לא נפגע מכך אלא דווקא להיפך.