"אמא ,יש מה לאכול?”
משפט המשפטים יוצא לאוויר העולם...
אם הייתי מדרגת את משפטי המפתח בביתנו' אלה שאומרים אותם בכל שעה' בכל עת ובלי קשר למצב, לשעה או לצורך... אין ספק שהמשפט הנפוץ ביותר ומוציא מהדעת ביותר' זוהי השאלה אם יש מה לאכול.
אני יודעת, ישנם בתים ש "אמא !! משעמם לי" הוא המשפט... אבל לא.
אולי זה בגלל שבמרחבי הבית מסתובבים מתבגרים רבים וכידוע, הדבר שהכי מעסיק מתבגרים זהו אוכל...
יש מהילדים ששאלה זו יוצאת מפיהם עוד בעודם עומדים בפתח הדלת, ילקוט על גבם ומבט של "איזה יום מתיש" על פניהם.
הדלת נפתחת, התיק מושלך אחד כבוד במקום שכל עובר אורח יתהפך עליו ואז זה בא... "אמא, יש משהו לאכול"? לא "שלום אמא/ אבא", לא "אהלן אחים", כלום.
אוכל, קדימה אוכל. ולא קשורה העובדה שלפני פחות משעתיים באה ארוחת צהריים אל פיהם.
על כל פנים, תקופה ארוכה אני חושבת לעצמי, מדוע מפריעה לי השאלה? מה יש? הילד רעב!! מתבגר!! אם לא יאכל, איך יהיה חייל?? איך?
אז זהו... שאני רוצה לחלוק אתכם (ואולי בעיקר עם הקוראות) את הנושא שהכי מטריד אותי בכל מסכת ההורות וניהול הבית והוא – האוכל!!
מהרגע שאני פוקחת את עיני בבוקר, הדבר שמעסיק אותי רבות הוא " מה אני אכין היום לאכול" בראש רצות לי תוכניות רבות ליום זה הכוללות עבודה, כביסות, טיפול צמוד בקטנטנה, ניהול ענייני חינוך הילדים ובריאותם, ניקיון וסדר ו.... אוכל.
משום מה הדבר אינו בא לי בקלות. אני יודעת, יש לי חברות שיכולות להכין בכל יום את אותו התפריט ולא משנה כמה טבעול/מזון מהיר יש בו.
אני לא יכולה.
אני זקוקה לגיוון, אפילו רק לעצמי. אבל מה?
דגים , הם לא אוהבים. בשר, לא מוכנים ( 6 שעות המתנה זה יותר מדי עבורם ובינינו, אני גם מבינה) וארוחת צהריים בשרית אומרת ארוחת ערב פרווה וזה יותר מדי עבורי.
פסטה, אורז, פתיתים... הם כולם אותו הדבר מבחינתי. בצקים. אבל מה ליד??
פעם לימדו אותי שבכל ארוחה צריך להיות פחמימות, חלבונים ושומנים.
שומנים ב"ה יש... כך שאני לא מחפשת אבל ארוחה של אורז בלבד עם רוטב בהחלט לא מספקת.
וככה אני מתחבטת עם עצמי יום אחר יום. ארוחה אחר ארוחה... משתדלת להכין בכל יום ארוחה חמה טריה... מנסה לגוון עד בלי סוף ולפעמים, עם כל הקושי להודות בכך, אני כל כך עסוקה שאני לא תמיד מספיקה להכין לפני שהחברה חוזרים מבית הספר. ואז.... אוה אז אני אוכלת ייסורי מצפון לארוחת הצהריים ולילדים משהו קליל. לחם עם ממרח, חביתה וירקות זריזה או … לפעמים... עם כל הקושי, קורנפלקס.
אחרי ווידוי שכזה אני מבינה סוף סוף את הנקודה. המתבגר/ת הרעב/ה מנחית/ה עלי את שאלת האוכל הישר הבטן הרכה. בשאלה האם אני אמא מזינה או לא. האם אני ממלאת את תפקידי נאמנה, האם אני ראויה.
זה לא שהמתבגר שואל "מה יש לאכול"? כלומר, אני יודע שיש השאלה היא רק מה יש, מה הכנת היום.... אלא "יש מה?" האם עשית את המוטל עליך?? האם הכנת? השקעת? טרחת?
בד"כ התשובה שלי היא "כן"... שהרי תמיד יש מה לאכול. אם לא מוכן חם וטרי אזי יש מקרר אותו אני ממלאה בהיסטריה על בסיס שבועי למען לא יהיה בו חלקיק מקום ריק חלילה.
בד"כ תשובת ה "תפתח את המקרר" לא טובה וגוררת אחריה פתיחת מקרר, אנחת אכזבה וקיטור של " לא בא לי" או "אין כלום". שהתרגום הסימולטני של אלו הוא "אני צריך את האוכל שלי חם, בצלחת ובלי לעמול עליו".....
מה קשים חייו של מתבגר, שאין לו כח להכין, אין לו כח לחשוב מה להכין ועוד יותר, אין לו כח לנקות אחריו. אבל לאכול?? יש ויש.
אה... ורצוי שהמוכן יהיה ממש למצב רוחו (המשתנה) למצבו התזונתי (בשרי/חלבי) והכי חשוב... בכמות מסחרית. שכידוע מתבגרים צריכים לאכול כדי לגדול.
אני יושבת ותוהה לעצמי, אם הם יאכלו המון... האם זה גם יבגר אותם מהר יותר? האם זה יזרז את תהליך ההתבגרות? כי אם כן... אני מוכנה להאכיל אותם כל יום כל היום... הכל רק לא לשמוע את ה "אמא!!! יש מה לאכול??”
אולי אני פשוט צריכה להקדים את התרופה למכה... מיד עם פתיחת הדלת לצעוק "ש-לום!! יש מה לאכול"!!
אבל אז, ואני מוכנה לחתום על זה, הם ימצאו משפט אחר למלא בו את החלל. משפט אחר שיפגע בלב ליבה של הבטן הרכה שלי. משפט כמו " אמא!! אין לי מה ללבוש" !!!
התבגרות נעימה לכולם.
(מעוניינות לשתף? לבקש שאעלה נושאים שונים בטור?? כתבו לי lax7lax@gmail.com או בפייסבוק. )