ישבתי במשרד, השעה הייתה מוקדמת וכמעט אף אחד מהעובדים עוד לא הגיע לעבודה. התחלתי לכתוב כתבות במרץ, נזכרת בדד ליין האימתני שמחכה לי בסוף היום, כשפתאום אחד העובדים נכנס אלי לחדר.
אדם בשנות השלושים או הארבעים לחייו, לא הייתי בטוחה, היינו בקשרים טובים אבל אף פעם לא שאלתי אותו לגילו ועל הסטטוס המשפחתי שלו, שלום, שלום, כמה הקנטות קטנות על הדת והתורה שניתנה לנו לפני שנים רבות, כבר אז ידעתי, הוא לא "מאמין גדול".
אף פעם לא נכנסו לזה ברצינות, אבל הפעם זה קרה, התחלנו לדבר על תורה ויהדות, מסתבר שיש לו ידע רחב בנושא, הוא התחיל להביא בפניי טענות קשות. אין פלא שהוא לא מגדיר את עצמו מאמין, הטענות שלו היו כל כך מגובשות, טעונות ומסתדרות מבחינה שכלית בחלק מהדברים, שהוא לא מצא עד היום סיבה להאמין.
עניתי לו על מה שיכולתי, הצגתי את האמונה שלי כפי שאני תופסת אותה, היתה לנו שיחה טובה אבל ידעתי שהבן אדם הזה גדול עלי, גדול עלי במיליון רמות, יש לו ידע מפוצץ ומה לי יש? אמונה תמימה. רגש חזק, שיש שם מישהו למעלה ושאני הקטנה, חשובה לו.
בדרך חזרה הביתה, חשבתי על השיחה שהיתה לנו. אני לא מהאנשים, שהמטרה שלהם בלהכיר אנשים בלי כיפה זה לשים להם את הכיפה על הראש, ברור לי שהאמונה היא משהו פנימי וגדול וקודם כל צריך להאמין, אחר כך כל אחד מבטא את זה בדרך שלו ולכל אחד יש את העבודה שלו מול אלוקים. אבל משהו בשיחה הזאת הציק לי, הציק לי שאני לא יכולה להעביר את האמונה שלי הכל כך בטוחה וחזקה במילים הלאה, שהשכל שלו כל כך גדול למול האמונה התמימה שלי, רק אמונה תמימה.
אבל פתאום הבנתי שה"רק" הזה הוא לא רק ושלפעמים לא צריך לדבר יותר מידי, פתאום הבנתי שאם באמת האמונה שלי באלוקים כל כך חזקה רואים אותה גם בלי מילים. לא רואים אותה רק בזה שיש לי מטפחת על הראש וחולצות עד המרפק, רואים את זה בביטחון ובשמחה שיש לי בחיים ובמה שה' נתן לי, בשלווה שמלווה אותי והכיף הגדול שיש לי בכך שאם קשה לי אני יכולה לפתוח בשיחה עם אלוקים ולדעת שמישהו שם מקשיב ושיהיה טוב, שהכל טוב.
הביטחון הזה באלוקים מתוך שמחה בחיים שהוא נתן לי, זה הכלי החזק ביותר. כי כשלבן אדם טוב באמת, הוא לא יכול לזייף את זה, וכשבן אדם אחר רואה משהו טוב, הוא רוצה שגם לו יהיה טוב.
כך, שלא צריך לדבר יותר מידי, לא צריך לדבר בכלל, צריך פשוט להאמין ולשמוח בחיים שה' נתן לנו. לא צריך לחשוב יותר מידי, האם האדם מולי ילבש כיפה בסופו של יום או לא, אם הצלחתי לענות תשובות שכליות או לא, כי האמונה היא לא בשכל היא במשהו יותר חזק ממנו, משהו שיותר חזק ממילים, תאמין, פשוט תאמין.