שיח נשי וחיבורים מבחינה חזותית (כמו הצבע הלבן) ומבחינת הזמן בין נשים חרדיות בימינו וחלוצות מראשית ההתיישבות בארץ, הוא נושאה של התערוכה המעניינת המוצגת בגלריית אורייתא בהושעיה.
סדרת העבודות הנוגעות בטקס המהווה שיא בחיי האישה היהודייה, הוצגה לראשונה בתערוכה 'בטבעת זו' -חתונה יהודית באמנות עכשווית בבית התפוצות, ועכשיו נפגשת לראשונה בגלריה אורייתא עם המשך העיסוק והטיפול של האמנית בדמות הנשית בסדרת החלוצות.
הצבעוניות הלבנה באה לידי ביטוי בשלוש היצירות שנקראות 'לבנות', שלוש נשים הלובשות שמלות כלה המכסות את כל גופן, ויוצרות מעין ערפל ויותר מכך מעין פרוכת שקופה. שמלות צנועות. שרק הידיים נשקפות מהן בתנוחות שונות, ומבעדן מבצבץ לו בעדינות רבה חוט אדום. שמלות הכלה מצוירות כמגזרות של בגדים כפי שהיינו נוהגים להלביש בילדותינו על בובות קרטון. לכאורה קווי תפר מסמנים אותם.
היצירה שמהווה את הפתיח לתערוכה זו נקראת 'כלולות', "הציור כלולות של חיה גרץ רן עוסק בחתונה בחברה החרדית. הכלה מתוארת כשסביבה מעגל הדוק של שלושה דורות של נשים, כולן בלבוש כהה, וללא שום נוכחות גברית. על רקע בגדיהן הכהים, המזכירים צללים, מוחזר הבוהק של שמלת הכלה הלבנה בבגדי התינוקת". (רז סמירה, מתוך 'בטבעת זו'), בובת ה'במבי' שמופיע כמוטיב ביצירה מתכתב עם סיפורו של 'במבי' (פליקס זאלטן) המתמודד ביער ובפרידה מאמו כחלק מתהליך התבגרותו, וכפי הנראה מבקש לומר גם כאן לכלה – תחנה במסע החיים.
את דיוקנן של החלוצות מציירת האמנית על קרשי חיתוך משומשים, כשהשריטות שהותירו הסכינים על מצע החיתוך מחדדים את קריאת דיוקן החלוצה כאישה למודת סבל. לאפקט זה תורם גם החיתוך של הפריים המצויר. חיה גרץ-רן נוהגת ליצור סדרות של ציורים. הסדרתיות מאפשרת לה לחקור את הנושא לעומק ולחזור עליו בווריאציות. היא מרעננת את זיכרונותיה מתקופת הילדות באמצעות עיון מחודש בתצלומים משפחתיים.
מיקומה של התערוכה 'כלות – דעת' מתכתב עם הייחודיות של הגלריה כבית לתרבות יהודית בגליל. בזכות החיבורים בין תחומי הדעת של אמנות ויהדות, גלריה זו מובילה לשינוי חברתי, תרבותי ומהווה פריצת דרך בנוף האמנותי בארץ ובשיח החברתי והאמוני.
גלריה אורייתא, ר"ח גני טל 16, הושעיה , www.orryta.co.il ליאורה לוי, 052-2618070